בשבוע שעבר הודיע גמאל מבארכ, בנו של נשיא מצרים, בוועידה השנתית של מפלגת השלטון, כי מצרים תפעל לפיתוח אנרגיה גרעינית לצרכי שלום. אביו החרה החזיק אחריו ומספר ימים לאחר מכן השלים שר החשמל המצרי דר' חסן יונס את התמונה בראיון ל"אל אהראם" 24/9 , בו סיפר על תוכניות מצרים להקים שלושה כורים גרעיניים לצרכי שלום.
ההצהרה הזו שנראה שהגיעה בעיתוי קצת תמוה מצטרפת גם להכרזות תמוהות לא פחות אותן השמיע נשיא מצרים בזמן ביקורו של אבו-עלא בדמשק. מטרת נסיעתו של אבו עלא הייתה ניסיון להגיע להבנות עם ראשי החמאס בדמשק על-מנת לנסות לגבש עסקה עם ישראל שתכלול את שחרור החטופים תמורת שחרור אסירים. מובארכ יצא בהצהרה שישראל תהיה מוכנה לשחרר יותר אסירים ממה שפורסם עד כה.
כידוע כבר עשרות שנים מתנהל מאבק שליטה בין מנהיגים אזוריים על הנהגת העולם הערבי ומצרים משתדלת למלא את התפקיד של מדינת הציר במזה"ת שהכול עובר דרכה. זו גם הסיבה שבגינה היא זוכה לסיוע מארה"ב בהיקפים גדולים מאוד. אלא שבפועל המציאות טופחת על פניה: היא גורשה מכל הזירות במזה"ת מלבד מהזירה הישראלית-פלשתינית. מצרים סולקה מסודן, גם לזירה בעירק פחדה להיכנס אחרי שהרגו את השגריר המצרי. בלוב ולבנון אין לה מילה ועם סוריה היא נמצאת ביריבות. כלומר התפקיד היחיד שנשאר לה במזה"ת הוא הודות לסכסוך הישראלי-פלשתיני.
ההצהרה של נשיא מצרים בדבר החטופים באה אם כן להראות שמצרים עדיין בתמונה. מבחינתו כל אחת משתי האופציות הייתה מוצלחת: או שההצהרה שלו הייתה מקלקלת את המו"מ או שהוא היה "גוזר קופון" על הביקור של אבו-עלא בדמשק.
גם ההצהרות בנושא הגרעין צריכות להיבחן בהקשר האסטרטגי והמדיני בו נמצאת מצרים. צבי מזאל, איש משרד החוץ שהתפרסם בעיקר בזכות מחאתו התקיפה נגד המיצג האנטישמי בשבדיה ושכיהן שגריר ישראל במצרים בין השנים 1996-2001 מסביר ברשומה שמופיעה בבלוג של המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה (
[קישור]) את הדינמיקה שמאחורי ההצהרות האחרונות של המצרים:
"מצרים איבדה בעשרים השנים האחרונות חלק נכבד מעוצמתה הפוליטית באזור לאחר שנכשלה ביישום הרפורמות הכלכליות ונאלצה להקדיש מאמצים רבים למאבק בארגוני הטרור האיסלאמי שפגעו בכלכלתה והממשיכים לעשות זאת כפי שראינו לאחרונה בסיני.... מבארכ רואה איפוא את הגרעין כמנוף לשדרוגה מחדש של מצרים כמעצמה אזורית וגם נותן לבנו לקחת את היוזמה להוליך את המהלך במטרה לחזקו כיורשו על אף כל ההכחשות מצידו".
מזאל מתאר בקצרה את ההיסטוריה של הניסיונות הגרעיניים של מצרים וצופה שבטווח הקצר הם לא יעברו לפתח אמצעי לחימה אטומיים. עם זאת המבט לטווח הארוך קצת פחות אופטימי:
"עם זאת ללא ספק הצהרותיהם של מנהיגי מצרים על הצורך באנרגיה גרעינית משקפות את עמדותיהן של מדינות רבות ומהוות עדות, כי אי אפשר יהיה לעצור את מדינות העולם השלישי מלהיכנס לתחום הגרעין ומכאן כל התסריטים אפשריים".