אפשר להגיד על ישראל, ש"תגובתה הצבאית (ברצועת עזה) היא בלתי פרופורציונית", אבל אי-אפשר לומר שפעולתה - פרופורציונית או בלתי-פרופורציונית - אינה באה בתגובה על ההתגרות המתמשכת של הפלשתינים בהנהגת ה"חמאס".
היה זה דווקא שר החוץ הנורווגי, הוא ולא אחר, שהפתיע לטובה במסיבת עיתונאים שקיים בדמשק עם שר החוץ הסורי, כשהדגיש את המלה "תגובה" בביקורת שהוא השמיע כלפי צה"ל וגם כלפי הפלשתינים. הוא היה ישר למדי, כשנתן לתקשורת להבין שאלמלא ירי הטילים מן הרצועה לשטח ישראל, צה"ל לא היה "מטייל" היום בבית-חנון ובשאר אתרי השיגור בשטח שבשליטת הפלשתינים.
אילו השר הנורווגי, המייצג מדינה אירופית שאיננה מדורשי טובתה של ישראל, ושתרמה את "אוסלו" האומלל ללקסיקון המזרח-תיכוני, היה מאזין לערוצי הטלוויזיה הישראלים, אולי היה נמנע מלהשתמש במלה "תגובה" לפעולה הישראלית. הנה, בין זיפזוף מקרי מערוץ טלוויזיה אחד לשני ולשלישי, הספיקה עיני לצוד את הכיתובית ב"מבט לחדשות" של ערוץ 1: "ירי הקסאמים בא בתגובה על פעולת צה"ל"...
שנה וחצי מאז נסיגת ישראל מכל תחומי הרצועה, והשארתה לשלטון פלשתיני בלעדי, ירי הקסאמים לעבר ישראל לא רק שלא פסק, אלא שהלך וגבר. ישראל-של-שרון ביקשה, כידוע, להתנתק מכל אחריות לנעשה ברצועה, מילאה בכך את מאוויהם המוצהרים של מנהיגי הפלשתינים. הם גומלים לה בירי רצוף של טילים לעבר יישובי מערב הנגב, במגמה להסב לנו כמה שיותר נפגעים אזרחיים, ללא כל הבחנה.
אבל הנה בא הערוץ הראשון ומאמץ את לשון התעמולה הפלשתינית: הם רק מגיבים - נותנת הכיתובית להבין - צה"ל הוא ש"התחיל".
באותו ערוץ מדווח "כתבנו בשטחים" על ההפגנה-של-יום-שישי בכפר בילעין, נגד גדר המערכת. בפרובוקציה שבועית זו נוטלים חלק כפריים פלשתינים, אנשי שמאל ישראלים ואירופאיים, כשהם מתגרים במתכוון, לעיני מצלמות מוזמנות ונענות, בלוחמי מג"ב שממלאים את תפקידם להגן על הגדר המגינה על תושבי ישראל מטרוריסטים פלשתינים.
ואיך מכנה "כתבנו" את המפגינים שמתקבצים ומסתערים ממזרח? - "פעילי שלום".
לקראת אותה הפגנה פירסמו היוזמים, "הקואליציה הישראלית-פלשתינית נגד הגדר", מודעה: "לא לגדרות ההפרדה! לא לגזל אדמות! לא להתנחלויות!" אף "לאו" אחד לטרור, למתאבדים, לרוצחים, לאלימים, שבגללם נחצית הארץ בגדר הפרדה לכל אורכה. אבל, כאמור, ערוץ 1 מדביק להם את צמד המילים הרכות: "פעילי שלום"...
המודעה הנ"ל פורסמה, כמובן, בעיתון הארץ, זה העיתון שאת מאמרו הראשי באחד מימות השבוע שעבר הכתיר בכותרת: "פרובוקציה בשמי לבנון". כמובן, דברים אלה כוונו לטיסות חיל האוויר הישראלי בשמי שכנתנו הצפונית, זו שמארחת את "חיזבאללה" על אדמתה ובתחומה הריבוני עדיין מוחזקים שני חיילי צה"ל, שנחטפו משטח ישראל. אבל העיתון התל אביבי מאמץ את גירסת לבנון וצרפת - ותוקף את חיל האוויר שלנו בזנבו, באש קרקעית מאתר זלמן שוקן 21.
הבה נחזור לערוצי הטלוויזיה שלנו. לערוץ 10 יש ברצועה שני כתבים חרוצים, אחד מהם הוא שלומי אלדר. כאיש שטח מובהק, בעל מקורות וקשרים בצד הערבי, אלדר טורח להזין אותנו בדרך כלל במידע בלעדי, אלא שלעיתים הוא מרחיק לכת בשירותו, במודע או שלא-במודע, ומקדם את האינטרס הפלשתיני. כך היה זה כשראיין אשה היסטרית ושטופת שנאה, הציג אותה כ"גיבורת" מאבק הנשים נגד צה"ל ונתן לה פתחון-פה כדי להשמיץ, לחרף ולגדף את היהודים.
אז נכון שאותה מוסלמית פנאטית איבדה את בעלה ובנה, אבל היא יודעת בוודאי בסתר לבה מדוע וכיצד. גם שלומי אלדר יודע זאת, כשם שהוא יודע שהיא וחברותיה הבריחו רוצחים מחופשים מן המסגד בבית חנון, מתחת לאפם של חיילי צה"ל. איזו גבורה!...
מדוע לתת לאחת כזאת שניות יקרות מעל המסך העברי, עד כדי כך שאפילו המגיש יעקב אילון לא יכול היה להסתיר את תדהמתו-פליאתו? - דבר זה נבצר מאיתנו להבינו.
לא שכחנו את ערוץ 2. ביומן ליל שבת מככב תמיד הפרשן השנון אך השדוף, אמנון אברמוביץ, שדעותיו ועמדותיו המוטות אתרוגה, צפויות מראש. ואולם לא די להם לאהרל'ה ברנע, מנחה עצרת השמאל הקיצוני בככר רבין ביום השנה ה-11, באברמוביץ הלז, עד שהוא מזמן לדיון את הסופר יגאל סרנה. השניים, אברמוביץ-את-סרנה, איזה "איזון", משתלחים כהרגלם במתנחלים, מסיתים כנגדם כמו מאז ומקדם את הקיבוצניקים ה"אומללים", ומדברים שוב ושוב על ה"כיבוש", אם כל חטאת ואם כל האסונות במזה"ת.
מי שרוצה להבין מה פשר התרעומת של אזרחים מן השורה, כלפי כלי התקשורת שלנו, ובמיוחד כלפי ערוצי הטלוויזיה, דומני שמקבץ דוגמאות מקרי וקטן שהוצג לעיל - די בו כדי להסביר את הכל. מסתבר שאפילו תחרות בין הערוצים, הברוכה כשלעצמה, אינה מרככת את אימוץ התעמולה האנטי-ציונית, אנטי-צה"לית, שמבצבצת אצל שלושתם, בעיקר במהדורות החדשות.
לא נותרה לנו ברירה - אנו מזפזפים ל"פוקס".
