|   15:07:40
דלג
מועדון VIP
להצטרפות הקלק כאן
בימה חופשית ב-News1
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כתבות מקודמות
מיכי קסטנבאום
חלוק מגבת לילדים
קבוצת ירדן
מה חשוב לדעת על שיעורים פרטיים בישראל

פתרון העימות הישראלי-פלשתיני: <br>תרומתם האפשרית של כוחות בינלאומיים

09/03/2003  |   שלמה ברום   |   מאמרים   |   INSS   |   תגובות

כבר בשלבים הראשונים של העימות האלים בין הפלשתינים וישראל, שהחל בספטמבר 2000, הגיעה מערכת הביטחון הישראלית למסקנה שעימות זה הוא צעד אסטרטגי יזום מצדה של ההנהגה הפלשתינית, שמטרתו לכפות על ישראל לתת את מה שלא היתה מוכנה לתת במסגרת המשא-ומתן. לפי השקפה זו, הפלשתינים הם אומנם הצד החלש, מבחינה צבאית, בהתמודדות עם ישראל, אבל באמצעות השימוש באלימות יש בידיהם שני מנגנונים לכפיית רצונם על ישראל: האחד, הסתמכות על כושר העמידה "הרופס", בראייתם, של הציבור הישראלי, שאינו מסוגל לספוג אבידות בהיקף ניכר - על-פי המודל הלבנוני;

והשני, "בינאום" הסכסוך, כלומר, יצירת מצב, שיאלץ את הקהילה הבינלאומית להתערב ולכפות פתרון - על-פי המודל הבלקני. בלי לעסוק בשאלה, הנתונה במחלוקת, אם אכן היתה מחשבה אסטרטגית סדורה מהסוג הזה מאחורי התפרצות האלימות הפלשתינית והתמשכותה, אפשר כבר לקבוע, אחרי שנתיים ויותר של אינתיפאדה, כי שני המנגנונים האלה לא פעלו בדרך שתוארה לעיל: הציבור הישראלי הוכיח כושר עמידה, ולא היה בינאום של הסכסוך בניגוד לרצונה של ישראל. עד כה היתה מעורבות בינלאומית מוגבלת, שביקשה בעיקר לתווך בין שני הצדדים ולהביא להפסקת האלימות ולחידוש התהליך המדיני.

כישלון זה של הפלשתינים, לצד המחירים הכבדים ששילמו, הביא את רוב ההנהגה הפלשתינית להכרה כי יש לסיים את העימות האלים ולחזור לתהליך המדיני. ההבנה הזאת מביאה ללחצים לרפורמה במערכת השלטונית הפלשתינית ולהידברות בין הגורמים המעורבים באלימות, במטרה לרסן את האלימות.

ואולם, למנהיגות הפלשתינית שכפופה לערפאת אין יכולת לתרגם הכרה זו לשינוי של ממש במצב, והסיכוי לרפורמה אמיתית קלוש מאוד, משום שבשטחים הפלשתינים נוצר מצב חצי-אנרכי, שבו לקבוצות שונות של מחזיקי נשק מהארגונים האיסלאמיים, אבל גם מקרב התנזים של הפת"ח, יש סדר-יום משלהם, והם אינם שותפים בהכרח להערכת המצב הזאת. ערפאת עצמו פועל בנפרד משאר ההנהגה הפלשתינית, אינו מוכן להגיע לעימות עם הקבוצות החמושות במחנהו ומחוץ למחנהו, וכנראה עדיין לא נפרד מן האמונה, שהאלימות תקדם אותו לבסוף להשגת יעדיו הלאומיים.

מצד שני, בישראל לא מאמינים שההתדיינות הפנים-פלשתינית תביא להפסקת האלימות, ולכן לא מוכנים להפסיק את מדיניות הפעלת הכוח מתוך התחשבות בדינמיקה הפנים-פלשתינית, ולסייע לאלה ברשות הפועלים להפסקת האלימות. ההערכה היא שהתחשבות כזו תחשוף את הציבור הישראלי ליותר פיגועים, ואין טעם לקחת סיכון כזה למען תהליך שסופו ידוע מראש. התוצאה היא שאף-על-פי שבשני הצדדים יש אינטרס אמיתי להפסיק את האלימות ולעבור להתדיינות מדינית, הם נתונים במעגל קסמים של פעולות ותגובות מבלי שיוכלו להיחלץ ממנו, והאי אמון ביניהם הולך וגובר.

לישראל ניסיון עשיר במעורבות של כוחות בינלאומיים, החל ממשקיפי האו"ם (UNTSO) וועדות שביתת הנשק שפעלו עד מלחמת ששת הימים, דרך כוח או"ם שהוצב בסיני אחרי מבצע קדש (UNEF), כוחות ההפרדה שנכללו בהסכמים עם מצרים וסוריה שנחתמו בשנות השבעים (כוחות או"ם בחלק מהמקרים - UNEF II בסיני ו-UNDOF ברמת הגולן, והכוח הרב-לאומי בסיני כחלק מהסכם השלום עם מצרים - MFO), UNIFIL בדרום לבנון ואלמנטים מצומצמים במסגרת ההסכמים עם הפלשתינים (TIPH בחברון).

לכוחות אלה מאזן הישגים מעורב. ככלל, אפשר לקבוע כי כוחות בינלאומיים שהוצבו במשימות הפרדה במסגרת הסכם בין שני הצדדים היו אפקטיביים וחיזקו את יציבות ההסכמים. כוחות שהוצבו באזור בנסיבות אחרות היו בדרך כלל בעייתיים יותר.

הדיון הציבורי בישראל התמקד בדרך כלל במקרים הבעייתיים, כמו ההחלטה החד-צדדית של מזכיר האו"ם או טנט להוציא את כוח האו"ם מסיני ב-1967 ותרומתה של החלטה זו לפריצתה של מלחמת ששת הימים, וכן הניסיון הלא חיובי במידה רבה עם יוניפיל בדרום לבנון - כוח שהוצב בעקבות החלטת מועצת הביטחון, עם מנדט בעייתי, שלא היה מוסכם עם ישראל. כתוצאה מכך יש בישראל נטייה להסתייג מהצבת כוחות בינלאומיים ולהבליט את הסיכונים הטמונים בהם: הם יגבילו את חופש הפעולה של צה"ל, יהיו מוטים נגדנו ויביאו לסכסוכים בין ישראל והמדינות שישלחו את יחידותיהן לקחת חלק בכוחות אלה.

נוכח המבוי הסתום בעימות עם הפלשתינים, ואחרי שהתבדו עד כה החששות מהסיכונים הטמונים במעורבות בינלאומית, שתכפה על ישראל הסדר שאינו לרוחה, יש לישראל סיבה טובה לבחון האם מעורבות של כוחות בינלאומיים במתכונות שמוסדו בעשור האחרון, ביישום תהליך, שיביא להרגעת הסכסוך האלים עם הפלשתינים ולחידוש משא-ומתן על הסכם, ואחר כך - ביישום ההסכם עצמו, יכולה לשרת את האינטרסים הישראלים ולשבור את מעגל הקסמים הזה.

רצוי כי בחינה כזו תתבסס על הניסיון שנצבר בהפעלת כוחות בינלאומיים במשימות "שמירת שלום" ו"עשיית שלום" באזורנו ומחוץ לאזורנו, ועל בדיקה של האפשרות ללעשות בו שימוש בנסיבות המיוחדות של העימות בין ישראל והפלשתינים.

- בעשור האחרון חלו שינויים בהיקף הפעלתם של כוחות או"ם ושל כוחות רב-לאומיים במשימות שמירת שלום ועשיית שלום ובמאפייני פעולתם: התפרקות הגוש הסובייטי והיעלמותה של ברית המועצות הביאו לריבוי סכסוכים לאומיים ואתניים, בייחוד בין ובתוך המדינות החדשות שנוצרו בתהליך זה, וגברה הדרישה להפעלת כוחות רב-לאומיים במוקדי הסכסוך השונים;

- היעלמותו של העימות הבין-גושי הקלה גם על קבלת החלטות למעורבות בינלאומית בסכסוכים בפורומים בינלאומיים. מגמה זו התבטאה ביכולתם של גופים שונים, כמו מועצת הביטחון של האו"ם והארגון לביטחון ולשיתוף פעולה באירופה, לקבל החלטות אופרטיביות;

- יש פחות התחשבות בריבונותן של מדינות. נושאים שנחשבו בעבר לעניינה הפנימי של מדינה, כמו ההתייחסות למיעוטים וזכויות אדם, נעשו לתחום הנתון לבקרה בינלאומית, והפרה בוטה של הנורמות המקובלות בתחומים אלה היא עילה להתערבות בינלאומית;

- כוחות רב-לאומיים קיבלו על עצמם משימות שאפתניות יותר. אם בעבר הוצבו כוחות רב-לאומיים בעיקר במשימות של שמירת שלום כחלק מהמאמץ לייצב את המציאות שיצר הסכם בין שני יריבים, דוגמת הסכם השלום בין מצרים וישראל שהביא להצבת הכוח הרב-לאומי בסיני, הרי בעשור האחרון עסקו כוחות רב-לאומיים במשימות של עשיית שלום או כפייתו, ואף במשימות יומרניות יותר של "בניית מדינה";

- כוחות הבינלאומיים היו בעבר כוחות או"ם בעיקר, כפופים למזכ"ל האו"ם, ואילו בשנים האחרונות התרחבה התופעה של כוחות רב-לאומיים שאינם כוחות או"ם. יש שני סוגים עיקריים של כוחות כאלה: כוחות שאין להם שום קשר לאו"ם, כמו הכוח הרב-לאומי בסיני או אלמנטים של הארגון לביטחון ולשיתוף פעולה באירופה, הפועלים במזרח אירופה; וכוחות הפועלים תחת מנדט של האו"ם כתוצאה של החלטה של מועצת הביטחון, כקבלן משנה של האו"ם, דוגמת הקואליציה שלחמה נגד עירק ב-1991 או הכוח בפיקוד אוסטרלי שפעל במזרח תימור.

התרחבות מגמה זו היא תוצאה של הכרה כללית בסרבול ובחוסר היעילות של כוחות או"ם, והתפנותם של ארגונים אחרים, דוגמת נאט"ו, לעסוק במשימות אלה אחרי התפרקותו של הגוש הסובייטי.

- עלייה בנכונותן של מדינות רבות להיות מעורבות במשימות מסוגים אלה, הן מכיוון שנעלמו האיומים המקוריים שעמם הוכנו הכוחות הצבאיים שלהן להתמודד והן מכיוון שמדינות אלה מעריכות כי התמודדות בדרך זו עם סכסוכים אזוריים ומקומיים מונעת היווצרות של מוקדי תבערה, שיש בהם פוטנציאל איום על ביטחונן. כך, למשל, למדינות אירופה המערבית ברור שהיווצרות של מוקדי אי יציבות באירופה המזרחית ובצפון אפריקה תביא להגברת ההגירה הלא חוקית אל גבולותיהן, מגמה שנתפסת בעידן הנוכחי כאיום של ממש על ביטחונן.

בארגונים הבינלאומיים ובמדינות שונות התפתחו תפיסות מגובשות ודוקטרינות בנוגע לדרך הפעלתם של כוחות במשימות של שמירת שלום ושל עשיית שלום. תפיסות אלה התבססו על תחקירים מעמיקים של הניסיון שהצטבר במשימות העבר, על ההצלחות ועל הכישלונות (הרבים). כדי לבחון את התרומה אפשרית הגלומה בצורות שונות של מעורבות כוחות רב-לאומיים ליישוב המשבר הישראלי-פלשתיני מתבקשת בדיקה של שלוש התבניות העיקריות של פעולת כוחות כאלה:

- כוחות שמירת שלום המפקחים על ביצוע הסכם קיים (כתוב וחתום, או הבנה פחות פורמלית) ומסייעים לייצובו - שוכנים בדרך כלל באזור חיץ המפריד בין כוחות שני הצדדים ועוסקים במשימות פיקוח ואימות;

- כוחות עשיית שלום המבקשים לשנות מציאות נתונה בין שתי מדינות או בתוך מדינה קיימת - כופים על שני הצדדים הפסקת לחימה ולוקחים על עצמם את שמירת הביטחון באזור שבו מתקיים הסכסוך;

- כוחות בינלאומיים העוסקים ב"בניית מדינה". לצד כפייתה של הפסקת אש ופירוק כוחות לוחמים לא לגיטימיים, הם עוסקים במקרים כאלה, במסגרת פרויקט של בניית מדינה, בבנייה של מוסדות, כמו חוקה, מוסדות מחוקקים ומבצעים, בחירות חופשיות, משטרה, מערכת משפטית, מוסדות כלכליים ועוד.

הסוג הראשון של כוחות בינלאומיים - כוחות לשמירת שלום - פשוט יותר וביישומו הצטבר ניסיון רב. הוא רלוונטי בעיקר למציאות שאחרי חתימת הסכם עם הפלשתינים. כבר כעת ברור שאם ייחתמו הסכמים כאלה, בין אם הסכם קבע ובין אם הסכמי-ביניים נוספים, ביישומם יהיה תפקיד רחב יותר לאלמנטים בינלאומיים. השנתיים האחרונות יצרו תהום של אי-אמון בין הישראלים והפלשתינים, וכל אחד מהצדדים אינו מאמין בכוונתו וביכולתו של הצד השני לקיים את ההסכמים שנחתמו. לכן, יהיה צורך בכוח רב-לאומי שימלא ארבע משימות עיקריות:

- יפקח על קיום ההסכם, בייחוד בתחומי הביטחון;

- קבל על עצמו את תחומי האחריות, שהשארתם בידי ישראל תפגע בריבונות הפלשתינית פגיעה שאין הפלשתינים יכולים לקבל, אבל ישראל לא תהיה מוכנה שיעברו לידי הפלשתינים, משום שאין היא סומכת עליהם. דוגמה אופיינית לכך היא הבקרה על מעברי הגבול אל המדינות השכנות ירדן ומצרים. השארתה בידי ישראל משמעותה, מבחינת הפלשתינים, המשך הכיבוש; העברתה לידי הפלשתינים משמעותה, מבחינת ישראל, פתיחת פתח רחב להברחת נשק ולמעבר טרוריסטים לשטח הפלשתיני, בניגוד להסכם שיהיה בין שני הצדדים;

- ישמש, בעצם קיומו, ערובה לביטחונה של המדינה הפלשתינית, שתוקם, קרוב לוודאי, כתוצאה של הסכמים אלה ותהיה מפורזת לפי דרישתה של ישראל;

- הווה גורם מרתיע נגד מעורבות גורמים זרים שיבקשו לערער את היציבות במדינה הפלשתינית ולפעול נגד ישראל.

כפי שהדברים נראים כעת, הסיכוי להסכם כלשהו בין הצדדים נמוך מאוד. מצב זה מחייב התמקדות רצינית יותר בשאלת הדרך ליצירתו של תהליך, שיביא בסופו להסדר הבעיה הישראלית-פלשתינית, מעבר להתמקדות בשאלה של סוג ההסדר. לצורך זה נחוצה בחינה של האופציות היומרניות יותר של הפעלת כוחות רב-לאומיים למשימות של כפיית שלום ואולי אף "בניית מדינה".

פתרונות כאלה נראים כיום דמיוניים, אבל התהליך של אובדן השליטה בצד הפלשתיני יכול להביא למצב של אנרכיה מוחלטת, שבו תתמודד ישראל עם הצורך להכריע בין שתי אופציות: כיבוש מלא של השטחים וחזרה לממשל צבאי בכל השטחים הפלשתינים או העברת השליטה, בחלק מהשטחים האלה לפחות, לגורם בינלאומי, שיחזיר את הסדר על כנו ויעסוק בבניית המוסדות הבסיסיים של מדינה, כמו משטרה, מערכת שיפוטית, ושאר מרכיבי מערכת שלטונית, על-מנת ליצור מצב שבו יתאפשר הסדר שבמסגרתו יתקיימו מדינת ישראל ומדינה פלשתינית זו לצד זו ביחסי שלום.

לעניין זה, מעניינות במיוחד שתי דוגמאות: הדוגמה של קוסובו והדוגמה של מזרח תימור. בשני המקרים ויתרה המדינה ששלטה בשטח על שליטתה בו בעקבות לחץ חיצוני (סרביה בקוסובו) או לחץ פנימי (אינדונזיה במזרח תימור); בשניהם היה המצב בשטח אנרכי לגמרי בעת שהתקבלה החלטה זו, ולא היה אפשר להסתפק במתן שלטון עצמי לאוכלוסיה שחיה באזורים אלה; היה צורך לשלוח כוחות רב-לאומיים שיכפו חוק וסדר, ואחר כך היה צורך לעסוק בבניית מוסדות במסגרת פרויקט נרחב של בניית מדינה; עד שיסתיים הפרויקט מצויים השטחים האלה במעמד של פרוטקטורט (מדינת חסות או שטח חסות) של האו"ם.

רעיון דומה כבר העלה מרטין אינדיק, לשעבר שגריר ארצות הברית בישראל, העומד כיום בראש מרכז סבן שבמכון ברוקינגס. הוא הציע לקבל את ההנחה שהפלשתינים לא יוכלו לעשות בעצמם את הרפורמה השלטונית הנכללת ב"מפת הדרכים" של הנשיא בוש, ולכן יש, לדבריו, לכלול ב"מפת הדרכים" את העברת השטחים של המדינה הפלשתינית "הזמנית" העתידית לנאמנות (Trusteeship) של קבוצה בינלאומית בהובלת ארצות הברית. קבוצה זו תהיה אחראית לחוק ולסדר בשטח הזה, ולמשך שלוש שנים תעסוק בבניית המוסדות של מדינה פלשתינית דמוקרטית, שתוכל להגיע בשלב מאוחר יותר, לפי לוח הזמנים של "מפת הדרכים", להסכם קבע עם ישראל.

במציאות הנתונה יש מקום להטיל ספק באפשרות לשלב רעיון זה עם "מפת הדרכים" הנוכחית ועם לוח הזמנים שלה, ונראה, כי על-מנת שהצדדים המעורבים ישקלו ברצינות רעיונות מעין אלה המצב צריך להיות גרוע הרבה יותר. ועם זאת, עצם הדיון באפשרות מצביע על כך שהרעיון מתחיל להיות חלק לגיטימי מהשיח בנושא פתרונות אפשריים למשבר הישראלי-פלשתיני.

ואולם, יישום התפיסה בזירה הישראלית-פלשתינית יחייב התמודדות עם שורה של בעיות שלא היו קיימות במקרים של קוסובו ושל מזרח תימור:

- שני מקרים אלה האוכלוסיה בשטחים שבחסות בינלאומית אינה מאיימת על בטחון המדינה שממנה פרשה (סרביה ואינדונזיה בהתאמה). במקרה הפלשתיני, ספק אם כל הקבוצות העוסקות כיום בטרור נגד ישראל וישראלים יפסיקו לעשות זאת אחרי שהשטחים שבהם הן חיות יעברו לניהול בינלאומי. ישראל לא תסמוך על שום כוח בינלאומי שיצליח למנוע ביעילות פיגועים נגדה;

- בשתי הדוגמאות שמנינו לא התעורר ויכוח על שטחים. האו"ם קיבל חסות על שטחן המלא של קוסובו ושל מזרח תימור. במקרה הישראלי יש ויכוח על תיחום שטחה של המדינה הפלשתינית, הקשור לוויכוח על גורל ההתנחלויות. אינדיק פותר זאת בהציעו, שהנאמנות תהיה על השטחים שכבר הועברו לידי הפלשתינים במסגרת הסכמי אוסלו (שטחי A ו-B, הכוללים כ-42 אחוזים משטח הגדה);

- לצדדים המעורבים בקוסובו ובמזרח תימור יש אמון, פחות או יותר, באו"ם. לישראל אין שום אמון באו"ם, ולכן לא תסכים שהשטחים יעברו לחסות ולשליטה של האו"ם.

מסקנה ראשונה יכולה להיות שדרך פעולה זו ניתנת ליישום רק במצב שבו ישראל נקטה צעדים הנחוצים לשיפור יכולתה להתמודד עם הטרור הפלשתיני, ובראשם הפרדה ביטחונית עם מכשול אפקטיבי בין הישראלים והפלשתינים. ברור שמידת האפקטיביות של הפרדה זו תגבר ככל שפחות ישראלים יישארו מצדו השני של המכשול. במקרה כזה תוכל ישראל להרשות לעצמה לחיות עם המגבלות שתטיל הנוכחות הבינלאומית על חופש הפעולה שלה בשטחים הפלשתינים. עולה מכך שאם תאמץ ישראל פתרון של הפרדה חד-צדדית, הוא עשוי להשתלב היטב עם נוכחות בינלאומית מסוג זה.

בין ישראל לבין הגורם הבינלאומי צריכה להיות הבנה, לכל הפחות, בנוגע לתיחום השטח שעליו תחול החסות הבינלאומית. רצוי שיהיו גם גורמים פלשתינים משמעותיים השותפים להבנה זו.
רצוי לגייס תמיכה של המערכת הערבית לפתרון מסוג זה. תמיכה כזו תתבסס על האינטרס שיש למדינות הערביות המתונות להרגיע את הסכסוך הפלשתיני-ישראלי ועל כך שהצעה זו תסיים את הכיבוש הישראלי בחלק ניכר מהשטחים הפלשתינים.

הגורם הבינלאומי אינו יכול להיות האו"ם, מכיוון שישראל לא תסכים לכך, אלא קבוצה של מדינות, שעליהן סומכים שני הצדדים. רצוי שקבוצת מדינות זו תונהג על-ידי ארצות הברית, כפי שמציע אינדיק.

מעבר לפעולת הכוח הרב-לאומי להבטחת הביטחון והסדר הציבורי, תידרש המעורבות הבינלאומית ליטול על עצמה פרויקט של בניית מדינה פלשתינית דמוקרטית, וחלק מרכזי מפעולת הגורמים הבינלאומיים בשטח הנתון לשליטתם יהיה בניית מוסדות במסגרת פרויקט זה. הדבר צריך להשפיע, כמובן, על התארגנותו של הגורם הבינלאומי שישלוט בשטח, על הרכבו ועל משימותיו.

סיכום

המאמר נגע רק בקצה הקרחון של הנושא הסבוך הזה. הוא הצביע על הצורך ללמוד את האופציות השונות של מעורבות בינלאומית ולהתייחס אליהן ברצינות, גם אם יש אפשרות סבירה שבחינה כזו תביא בסופו של דבר למסקנה שהסיכונים הטמונים ברעיונות אלה גדולים מהסיכויים. לצורך זה ישראל צריכה להתגבר על רתיעתה הטבעית מפני מה שנראה כהפקדת אינטרסים חשובים שלה בידי גורמים בינלאומיים.
______________
מתוך: עדכן אסטרטגי, פברואר 2003, כרך 5, גיליון 4.
יוצא לאור על-ידי מרכז יפה למחקרים אסטרטגיים, אוניברסיטת תל אביב;

- שלמה ברום: ראש המחלקה לתכנון אסטרטגי באג"ת בצה"ל; שימש כיועץ במועצה לביטחון לאומי; כיום חוקר בכיר במרכז יפה - המרכז למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת תל אביב

תאריך:  09/03/2003   |   עודכן:  08/02/2008
שלמה ברום
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות

בעקבות כינונה של הממשלה החדשה, נפוצו שמועות עקשניות שעל פיהן החלון עוזריו של שר הפנים הפורש, אלי ישי (ש"ס) לגרוס מסמכים שונים במשרד, מחשש כנראה שיגיעו לידיו של השר החדש אברהם פורז.
09/03/2003  |  אריה אבנרי  |   מאמרים
ב-2 למרס שנה זו, יצא מכתב חריף לחברות הוועדה המייעצת לפרלמנט הנשים, חתום על-ידי ראש הוועדה, הד"ר אסתר הרצוג.
08/03/2003  |  חנה בית הלחמי  |   מאמרים
מינויו של צחי הנגבי העלה, כידוע, את מפלס הצדקנות של המחנה הבולשביקי לגבהים חדשים. אין שם, לרוע המזל, הרבה אנשים שאדם הגון היה מוכן לבלות עימם על אי בודד אפילו סוף שבוע אחד, בעיקר בגלל מעשי ההונאה והתרמית שליוו את הסכמי אוסלו שאנשי 'המחנה' הזה כרכו מסביב לצווארה של המדינה היהודית.
07/03/2003  |  ד"ר חיים משגב  |   מאמרים

07/03/2003  |  יואב יצחק  |   מאמרים
בלוגרים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
אלי אלון
אלי אלון
בעוברי ברחוב צד את עיני נוסחו המוזר של שלט הרחוב שמופיע עליו הכיתוב הבא בלבד: "דוד סמילנסקי פקיד ועסקן, מנהל מחלקת המים בעיריית תל אביב"    משום אין אזכור בשלט ולו ברמז לעובדת היותו...
דן מרגלית
דן מרגלית
במרכז האמנויות בתל אביב, באולם ענק שהיה מלא עד אפס מקום, התקבצו יהורם גאון וחברי הגבעטרון להנעים משירי נעמי שמר, שהלכה לעולמה לפני 20 שנים
בצלאל סמוטריץ'
בצלאל סמוטריץ'
הרבה זמן כבר לא חוויתי פער גדול כל כך בין המציאות לסיקור המעוות שלה בתקשורת הישראלית    צר לי לקלקל למחרחרי הריב והמחלוקת, אבל מה לעשות, פשוט הייתי שם וזה היה הרבה פחות דרמטי...
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1  |   |  עריסת תינוק ניידת  |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר  |  NEWS1  |  חדשות  |  אקטואליה  |  תחקירים  |  משפט  |  כלכלה  |  בריאות  |  פנאי  |  ספורט  |  הייטק  |  תיירות  |  אנשים  |  נדל"ן  |  ביטוח  |  פרסום  |  רכב  |  דת  |  מסורת  |  תרבות  |  צרכנות  |  אוכל  |  אינטרנט  |  מחשבים  |  חינוך  |  מגזין  |  הודעות לעיתונות  |  חדשות ברשת  |  בלוגרים ברשת  |  הודעות ברשת  |  מועדון +  |  אישים  |  פירמות  |  מגשרים  |  מוסדות  |  אתרים  |  עורכי דין  |  רואי חשבון  |  כסף  |  יועצים  |  אדריכלים  |  שמאים  |  רופאים  |  שופטים  |  זירת המומחים  | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il