בתום ישיבת הקבינט ב-9 באוקטובר 1973, לאחר ששרי הממשלה הבכירים נוכחו לדעת כי הניסיון של צה"ל לערוך התקפת נגד בחזית הדרום נכשלה במחיר של יותר ממאה הרוגים, ביקש שר הביטחון, משה דיין, לקיים דיון באפשרות של השימוש בנשק גרעיני.
את הפרטים חושף היסטוריון הגרעין הישראלי
אבנר כהן בספר חדש שיוצא לאור בארצות הברית.
בין הפרטים שחושף כהן תוך שהוא מסתמך על עדותו של מזכירו של ישראל גלילי, ארנן 'סיני' עזריהו גם את העובדה שלישיבת הקבינט שהפרוטוקול שלה פורסם השבוע זומן גם ראש הוועדה לאנרגיה אטומית בימים ההם, שלהבת פריאר.
"אולי הרגע הדרמטי ביותר בהיסטוריה הגרעינית של ישראל התרחש בשלבים המוקדמים של המלחמה. שלא כמו ב-1967, ב-1973 נראתה ישראל על ספה של התמוטטות. לפי דיווחים, דיין, שנראה קרוב לקריסה נפשית ודיבר על 'חורבן הבית השלישי', הציע בהקשרים שונים שימוש בנשק האולטימטיבי שבידי ישראל. דיין חשש כי ישראל מתקרבת לנקודה שאין ממנה חזרה ורצה, ככל הנראה, שארצות הברית תשים לב שישראל הגיעה לנקודה הזו", כתב כהן.
"במקום נוכח גם שלהבת פריאר, ראש הוועדה לאנרגיה אטומית, שהמתין כדי לספק תדריך. ברגע שבו דיין העלה את הצעתו, השרים אלון וגלילי אמרו לראש הממשלה שדיון שכזה היה מוקדם מדי ובלתי נחוץ. ראש הממשלה הסכימה אתם ופריאר לא נשא דברים בפני הפורום", ציין.
כהן מוסיף בספרו על סמך עדות של הפרופסור המנוח יובל נאמן כי במהלך מלחמת יום הכיפורים הוכרזה 'כוננות אסטרטגית' בשלוש הזדמנויות שונות. כוננות זו הוכרזה פעמיים בשבוע הראשון של המלחמה ופעם נוספת עשרה ימים מאוחר יותר לנוכח כוננות מערך טילי הסקאד המצריים. הכוננות כללה שינוע טילי יריחו מאתרי האחסון שלהם, תדלוקם ופעולות שונות שקשורות בחימושם.
אותן פעולות של הכוננות האסטרטגית דורשות את אישורם האישי של ראש הממשלה ושל שר הביטחון אך לא את אישור הקבינט. הן בוצעו בפיקוח של נציגי ראש הממשלה ושר הביטחון.
דיווחים על הכוננות האסטרטגית של ישראל הועברו גם לאמריקנים ועל-פי עדותו של ויליאם קוואנדט, שהיה יועץ המועצה לביטחון לאומי בשנת 1973, הייתה לדיווחים הללו השפעה מכרעת על מזכיר המדינה האמריקני קיסינג'ר ועל ההחלטה לשגר לישראל רכבת אווירית עם ציוד לחימה.
