הקטר האירני שועט במרץ

כפי שציינתי, נקודת המפנה המרכזית בשנה האחרונה היא פרסום דוח המודיעין האמריקני בדצמבר האחרון. אני סבור כי בדוח הזה יכול כל אחד למצוא את שהוא מחפש. מי שמבקש למצוא את ההוכחה שאירן איננה איום, אולי יכול למצוא זאת, אך מי שמתעמק בדוח, מוצא הוכחות מדאיגות מאוד לכך שאירן תוכל להגיע לפצצה גרעינית עד סוף שנת 2009 או תחילת 2010.

אני סבור כי פרסום הדוח אינו משנה דבר בהערכת האיום הנשקף מאירן, חרף ההתרשמות הבינלאומית. ה"אקדח המעשן" היה ונותר תהליך ההעשרה וההמרה שאירן שוקדת עליו במרץ.

אין גוף מודיעין בעולם החולק על כך כי אירן פועלת במרץ לייצור חומר בקיע, שיאפשר לה להרכיב פצצה גרעינית, או מה שנוהגים לכנות: לפרוץ את ה"סף הטכנולוגי".

הדוח קובע בצורה ברורה, כי אירן עשתה כברת דרך משמעותית בשנת 2007 בהתקנת צנטריפוגות בנתנז, וכיום עומדת על 3,000 צנטריפוגות. גורמי מודיעין ישראלים מעריכים כי ביכולות הטכניות הקיימות כיום באירן, סוף שנת 2009 זה התאריך המוקדם ביותר שאירן תוכל לייצר מספיק חומר מועשר לפצצה.

גבירותיי ורבותיי,

אין גוף מודיעין היום בעולם, החולק על כך שאירן היא מעצמה בליסטית, שכוחה אינה נופל מעוצמתן הבליסטית של מרבית המעצמות הצבאיות בעולם. במקביל לתוכנית הגרעין, עוסקת אירן בפיתוח טילים ארוכי טווח.

טיל השיהאב 3 יכול לשאת ראש נפץ של כ-700 קילוגרמים למרחק של בין 1,300-1,500 קילומטרים. הטילים הללו, כיום, מכוונים לתל אביב ולריאד.

במקביל, אירן שוקדת על פיתוח טילים בטווחים של 3,500-5,000 קילומטרים שיכולים להגיע לכל בירות אירופה.

השלב המתקדם של התוכנית הבליסטית האירנית כולל טילים בטווחים של 6,000-10,000 ק"מ, שיוכלו להגיע עד לחופה המזרחי של ארה"ב.

אין כל ספק, כי תוכנית בליסטית, בסדר גודל כזה, מיועדת למטרות צבאיות שחורגות מהמזרח התיכון, וככל הנראה למטרות גרעיניות.

חברות וחברים,

המעיינים בקפידה בחלקי הדוח שפורסמו יודעים, כי האירנים ממשיכים לפתח מגוון יכולות טכניות שיכולות לשמש להכנת נשק גרעיני. הכותבים מעריכים כי תוכנית הגרעין האזרחית של אירן תוכל לייצר די חומר בקיע עד סוף 2009 תחילת 2010. נשמע לכם מוכר? הערכה זו תואמת את הערכת המודיעין הישראלית.

הסכנה היא, כי מן הרגע שלאירן תהיה יכולת גרעינית, גם אזרחית, ועד שתוכל להרכיב פצצה, יהיה זה עניין של חודשים ולא שנים.

לסיכום החלק הזה,
הדוח מעריך במפורש, שחור על גבי לבן, כי לאירן יש היכולת המדעית, הטכנית, והתעשייתית לייצור נשק גרעיני, אם היא תחליט לעשות כן.

גבירותיי ורבותיי,
הנחת העבודה של כל הגורמים העוסקים בדבר, חייבת להיות התרחיש הגרוע ביותר: שאירן תחליט לעשות כן, שאירן כבר החליטה. אירן החליטה לייצר פצצה גרעינית, וביום שתהיה בידה, לא תהסס להשתמש בה.

זו הנחת העבודה שלנו בכל הדיונים מול האמריקנים, וכך יהיה גם במפגש הקרוב.

לשמחתנו, רבות ממדינות העולם כבר רואות היטב את המציאות, ובראשן ארה"ב ומדינות מרכזיות באירופה, צרפת, גרמניה, בריטניה ועוד.

ההבנה כי שילוב הכוחות ויצירת חזית אחידה ואיתנה, היא הדרך היחידה לעצור את אירן, חלחלה בשנה האחרונה היטב בקרב מנהיגי המערב.

המאמץ מתרכז בהנהגה האירנית ובמגזרים בעלי השפעה על דעת הקהל, כגון המגזר העסקי והפיננסי.

בשנה האחרונה הצליחה החזית הבינלאומית בהובלת ארה"ב ומדינות אירופה, לגרום ללחץ אמיתי על המערכת הכלכלית והפיננסית האירנית, באופן שנותן אותותיו בצורה מובהקת. בשורת סנקציות פיננסיות, ארה"ב הכריזה על ארבעה מתוך חמשת הבנקים המרכזיים באירן כבנקים, שמעורבים בסיוע לטרור, וקבעה כי אסור לסחור מולם.

מהלך זה הכה באופן קשה בכלכלה ובסחר האירני. סוחרים אירניים מתקשים לסחור ומורת הרוח בקרב המגזר העסקי והכלכלי הולכת וגוברת.

מדינות רבות, כבריטניה, צרפת וגרמניה, נוקטות סנקציות עצמאיות נגד אירן, שלא במסגרת האו"ם, ומצליחות בכך להצר את צעדיה של אירן גם בשוק האירופי.

מבט פנימה לתוך החברה האירנית מראה כי למרות העלייה בהכנסות ממכירת נפט, המצב הכלכלי באירן בכי רע. רמת האבטלה גבוהה ועומדת על כ-13%. האינפלציה גדלה לכ-20%, וכמיליון אנשים חיים בעוני קשה.

מורת הרוח כלפי השלטון הולכת וגוברת, בעיקר בקרב צעירים, סטודנטים ונשים, אשר רואים עצמם הנפגעים העיקרים ממדיניות השלטון הנוכחי.

נשמעים יותר ויותר קולות ברחוב האירני שתוהים: מדוע אנו דואגים לחיזבאללה ולפלשתינים, שעה שהמחסור בבית כה קשה.

אנו לא יודעים מה יהיה הדבר שיגרום לעם האירני להתקומם. הניסיון הוא לאתר את נקודות הלחץ המשמעותיות, על-מנת להביא להאצת תהליכי השינוי הפנימי באירן, ולערער את הלגיטימציה של השלטון הנוכחי. הנחת העבודה היא, שעוד קש ועוד קש בסופו של דבר ישבור את גב הגמל.

עם זאת, קצב הפעילות הבינלאומית עדיין מתנהל בעצלתיים, ואינו עומד בקצב ההתקדמות האירנית. שעה שהאירנים מרוויחים זמן יקר, העולם מפסיד זמן יקר לא פחות.

אתגר החזית האחידה עודנו קיים. מדינות רבות עושות עסקים עם אירן, ופוגעות במאמץ הבינלאומי. בשנה האחרונה רוסיה ואירן הגיעו להסכם על לוחות הזמנים להשלמת מתקן גרעיני המבוסס על פלוטוניום בבושהר;

סין חתמה עם אירן הסכם אנרגיה בשווי 2.3 מיליארד דולר;
במועצת הביטחון של האו"ם טרם עברה החלטה שלישית על אירן, למרות הפרה בוטה מצד אירן של שתי ההחלטות הקודמות שהתקבלו בעניינה; מדינות ערב המתונות, אשר נדמה היה כי הן שותפות למאמץ להחלשת אירן, מחממות את היחסים עם טהרן – אחמדיניג'אד ערך ביקור רשמי בריאד, וכן נרשמה התחממות מפתיעה מול המצרים.

חברות וחברים,
התמונה המצטיירת היא שאירן נעה קדימה בקצב מהיר, בעוד העולם דורך במקום, או בעצם, ניתן להגדיר זאת, הולך אחורה.

המציאות הזו היא מבחינתנו התדרדרות במאמץ לעצירת אירן בדרכים דיפלומטיות, ולכן סבירותן של האופציות האחרות, עולה.
עלינו למצוא דרכים חדשות לחדש את המומנטום שנחלש, וננסה לעשות זאת במפגש מחר.

לוח הזמנים המדיני הולך ומצטמצם. השנתיים הקרובות הן קריטיות לעצירת אירן באמצעים מדיניים.

יש להרחיב והאיץ את הפעילות הבינלאומית על-מנת להביא למצב שבו המשך פיתוח תוכנית הגרעין האירני, משמעו, בידוד מוחלט של אירן, מיטוט הכלכלה האירנית ופגיעה כה אנושה בהנהגה, ובאזרחים, כך שהגרעין יהפוך מנכס - לנטל שאי אפשר יהיה לשאת בו.

מעורבות אירן במוקדי כוח במזרח התיכון

כפי שציינתי, הציר הרדיקלי בראשותה של אירן מוביל בנקודות. אנו רואים זאת לא רק במאמץ הגרעיני, אלא גם בהתחזקות בנות בריתה וחסותה במזרח התיכון.

בשנה האחרונה, סוריה חיזקה את מעמדה בציר "ההתנגדות", וממשיכה בניסיונותיה לחתור תחת ממשלת סניורה בלבנון, ולטרפד כל ניסיון להביא לבחירת נשיא חדש בלבנון.

ארגון החיזבאללה, בן החסות הנאמן, חיזק את אחיזתו בלבנון, את השפעתו ואת כוחו הצבאי. חרף מאמצים רבים של הקהילה הבינלאומית להביא ליציבות בלבנון, חיזבאללה, בסיוע סורי ואירני, הצליח לטרפד כל מהלך כזה, והניסיון למנות נשיא חדש ללבנון הוא דוגמה מצוינת לכך.

בשטחי הרשות הפלשתינית, מצליחה אירן, לשמור ולחזק את כוחה של חמאס ברצועת עזה. היום שנתיים לאחר ניצחונה בבחירות, חמאס השתלטה לחלוטין על רצועת עזה, הפכה לממשלה עצמאית, ממשיכה לשמור על כוחה ברחוב הפלשתיני, ובנתה לעצמה צבא דמוי חיזבאללה בהדרכה אירנית צמודה.

לסיכום,
גבירותיי ורבותיי,
המציאות אומנם מורכבת, אך התמונה ברורה.

אירן אולי מובילה בנקודות, אך שריקת הסיום עוד רחוקה.
אמנם קשה לשפוט תהליכים במזרח התיכון בפרספקטיבה של שנה, אך ברור כי את המגמה הנוכחית יש לעצור, וכל הדרכים לעשות זאת, כשרות.

אני מאמין, כי ניתן להפוך את המאזן ולשנות את התמונה. הכדור נמצא עדיין במגרש של העולם הנאור, של עמים החפצים לחיות בשלום.

זוהי שעה היסטורית, כמוה יש מעטות בהיסטוריה האנושית, בחייה של מדינה, בחייו של עם. העם היהודי יודע זאת טוב מכולם.

הפעם, אף מנהיג לא יוכל לומר: לא ידענו, לא הבנו את גודל השעה.

הפעם, העולם כולו, וישראל כחלק ממנו, חייבים להחזיר את היוזמה לידיים, ולעשות את כל הדרוש כדי להבטיח עתיד של שלום ושגשוג גם לדורות הבאים אחרינו.