בשוני ממאמרי הקודמים אציג ראשית בפני הקוראים מספר שאלות:
- איזה ארגון (ארגונים) חטף את גלעד שליט?
- איזה ארגון מחזיק בשבי את גלעד שליט?
- עם איזה ארגון מנהלת ישראל מו"מ לשחרור גלעד שליט?
- איזה ארגון פרסם קלטת עם קולו של גלעד שליט?
שאלות פשוטות אשר כל בר דעת יודע את התשובה עליהן, אף אם אינו מצוי בפרטי הפרטים של פרשת חטיפת החייל הישראלי. תתפלאו לדעת, כי דווקא ארגון זכויות האדם בצלם אינו יודע עובדה זו. כן, זה אותו ארגון אשר מתפאר באתר הרשמי שלו, שהוא "מקפיד על מהימנות המידע שנמסר מטעמו", וטוען כי "המידע מתפרסם רק לאחר תחקירי שטח מעמיקים והצלבת נתונים וגרסאות".
במה דברים אמורים? ארגון בצלם פרסם ב-23 בינואר 2008 הודעה רשמית, בה הוא "רואה בדאגה רבה את הצעת החוק לשלילת ביקורים מאסירים ועצירים ביטחוניים" בתגובה לשלילת ביקור של הצלב האדום אצל גלעד שליט. נושא זה ראוי למאמר נפרד. מעניינת התייחסות בצלם בהודעה זו לשאלת זהות הגורם האחראי לחטיפת גלעד שליט, והיא תובא להלן במלואה ("לא נגענו"):
"על הנהגת חמאס, השולטת בפועל במנגנוני הביטחון ברצועת עזה, חלה החובה לפעול לשחרורו של גלעד שליט לאלתר וללא תנאים. עד אשר ישוחרר, חלה על הגורמים המחזיקים בו החובה להעניק לו יחס אנושי ולאפשר לנציגי הצלב האדום הבינלאומי לבקרו. העובדה שגורמים אלה שוללים משליט לממש את זכותו לביקורים מהווה הפרה בוטה של המשפט הבינלאומי אולם אין בהפרה זו כדי להתיר או להצדיק הפרה דומה מצד ישראל".
"המשפט ההומניטארי הבינלאומי אוסר בתכלית האיסור על תפיסתו של אדם ועל החזקתו בכוח לצורך הפעלת לחץ על הצד היריב ואילוצו להיענות לתביעות מסוימות, תוך איום לפגוע בחייו או בשלמות גופו של אותו אדם אם לא ייענו התביעות. יתרה מזו, לקיחת בני ערובה נחשבת לפשע מלחמה שכל המעורבים בביצועו נושאים באחריות פלילית אישית".
וראו זה פלא: למרות שטענות בצלם, לפיהן הוא מפרסם מידע "רק לאחר תחקירי שטח מעמיקים והצלבת נתונים וגרסאות", מסתבר כי התחקירים של בצלם לא הצליחו לקבוע את האחריות של החמאס לחטיפת גלעד שליט. דווקא ארגון הטרור חמאס זוכה, בהודעת בצלם, למעמד של שלטון לגיטימי, אשר חלה עליו החובה לאתר את החוטפים ולשחרר את החייל. בצלם מנסה להסתיר מעיני הציבור את העובדה שחמאס הוא ארגון הטרור שחטף את גלעד שליט, מחזיק בו ומונע מהצלב האדום לבקר אותו. את החוטפים מכנה בצלם בכינוי כללי בלבד "הגורמים המחזיקים בו".
בצלם קובע חד-משמעית כי "לקיחת בני ערובה נחשבת לפשע מלחמה שכל המעורבים בביצועו נושאים באחריות פלילית אישית", ואם כך הדבר, מדוע בצלם נמנע מלציין מפורשות, כי הנהגת החמאס - ח'אלד משעל, איסמאעיל הניה, מחמוד א-זהאר, סעיד סיאם, מוחמד דיף, אחמד ג'עברי ועוד - נושאים באותה אחריות פלילית בשל אחריותם הישירה לחטיפת שליט, האיום על חייו ומניעת ביקור של הצלב האדום. מדוע בצלם נמנע מלקרוא לילד בשמו ולקבוע, כי כל הנהגת החמאס המדינית והצבאית/ טרוריסטית היא פושעת מלחמה?
אין זו הפעם הראשונה שארגון זכויות האדם בצלם מגונן על ארגון הטרור חמאס. בהודעה קודמת של הארגון מ-24 ביוני 2007 טען בצלם, "שיוכה הארגוני של החוליה (שחטפה את שליט) או של שולחיה אינו ידוע בוודאות. לפי דיווחים בתקשורת, הייתה ההתקפה פרי שיתוף פעולה בין שלושה ארגונים: "ועדות ההתנגדות העממיות", "גדודי עז א-דין אל-קסאם" ו"צבא האיסלאם". כן, זו אינה טעות. בצלם שמשתבח על "מהימנות המידע שנמסר מטעמו" ו"תחקירי העומק" שהוא מבצע, לא יודע בוודאות שארגון החמאס אחראי לחטיפה, למרות ההודעות הרשמיות, אין סוף ההתבטאויות בתקשורת והמו"מ שישראל מנהלת עם החמאס. בצלם גם אינו חושף את העובדה ש"צבא האיסלאם", עימו שיתף החמאס פעולה בחטיפה הינו שלוחה של אל-קאעידה, וכי ועדות ההתנגדות העממית הינו ארגון טרור איסלאמי קיצוני שעסק לא אחת בהוצאות להורג ללא משפט ועמד בקשר עם ארגון אל-קאעידה.
שנה ושבעה חודשים (!) לא הספיקו לחוקרים של בצלם לקבוע את האחריות הישירה של החמאס לחטיפת גלעד שליט. על פגמים בתחקירים ובדוחות של בצלם הצבעתי במאמרים קודמים, ובנושא שליט נראה, כי קיימת סיבה נוספת לאי הטלת האחריות על החמאס. בצלם רואה בחמאס גורם שלטוני לגיטימי, על אף האידיאולוגיה האיסלאמית הקיצונית שלו הקוראת לביטול הדמוקרטיה להטלת משטר איסלאמי קיצוני ברוח הטליבן, הפעלת זרוע הטרור שלו בפיגועים המוגדרים ע"י צלם עצמו כפשעי מלחמה, העובדה שהוא תפס את השלטון בהפיכה בצבאית אלימה במיוחד, מדכא את זכויות האזרח בשטחים הנתונים לשליטתו וממשיך במדיניות הג'יהאד הבלתי מתפשרת לחיסולה של מדינת ישראל ולסילוק כל נוכחות יהודית מ"פלשתין ההיסטורית". כלומר, במשתמע - האג'נדה הפוליטית של בצלם מטה את דיווחיו.
בסיכומו של דבר, הרשלנות החוזרת ונשנית של בצלם באיסוף מידע בסיסי, כפי שהצגתי במאמרים קודמים,והקו החד-צדדי שנוקט הארגון בסכסוך הישראלי - פלשתיני, מטילים צל כבד על מהימנות המידע שמוסר בצלם ועל התחקירים שהוא מבצע.
