אולמרט לא לבד

בדוח וינוגרד הסופי שיפורסם בתוך זמן קצר ייבחן תפקודו של אהוד אולמרט לפרטי פרטים. הדוח יבחן את ההחלטות הלא נכונות שהתקבלו בזמן הנכון ואת ההחלטות הנכונות שהתקבלו בזמן הלא נכון. אך הכשל המרכזי במלחמת לבנון השנייה לא היה בקבלת החלטה נקודתית זו או אחרת, או בעיתוי של אותן החלטות, אלא בכל הסיטואציה בכללותה ומה שהוביל אותנו להימצא בה. אם להשתמש בביטוי עממי שגור - "כשאוויל אחד זורק אבן לבאר שמונים חכמים לא יוציאו אותה". את האבן לבאר האמורה זרק כזכור אהוד ברק שהיום נמצא לכאורה בצד הבוחנים שאמורים לתת ציון לתפקודו של אהוד אולמרט, בעוד במשפט ההיסטוריה הוא בעצם צריך לשבת עמו על אותו ספסל נאשמים.

אך גם ברק אינו הראשון שהחל ללכת בדרך העוועים הזו. המחדל שהביא להתעצמותו של החיזבאללה בלבנון, עוצמה אשר מאיימת במישרין על יישובי צפון הארץ בואכה מרכזה ובעקיפין על ישובי עוקף עזה, הוא רק מחדל אחד בשורה של מחדלים שנבעו מתפיסה שגויה של המציאות. תפיסה שבתקופה אחרת בלשונה של ועדה אחרת היתה נקראת "קונספציה". הקונספציה הזו טוענת, שעל-ידי ויתורים, התקפלויות ונסיגות חד-צדדיות, אנו נחולל את השלום במו ידינו. כאילו לצד השני אין תפקיד בעשיית שלום, ולכן אין צורך לבוא אליו בדרישות או לצפות להדדיות.

יתרה מכך, ככול שהצד השני יהיה יותר אלים, עקשן ובלתי מתפשר, ככל שהוא יסרב ליוזמות השלום, כך עלינו להגביר את צעדי הפיוס שלנו. על-פי מבחן התוצאה, הגישה הזו קרסה בהסכמי אוסלו, היא הוליכה אותנו שולל בעקבות היציאה מלבנון, והיא שבה ונכשלת כיום בעזה. אך מובילי הקונספציה ממשיכים בשלהם כאילו לא נלמד שום לקח.

אהוד אולמרט אינו היחיד שלוקה בקונספציה זו, ולכן הוא אינו היחיד שצריך לפנות את מקומו בעקבות מחדל מלחמת לבנון השנייה.

ואל תחשדו שאני מזלזל חלילה בצד הביצועי, או פוטר מישהו מהדרג המדיני מהאחריות לכשלים הנקודתיים. ממשלה צריכה להחליט על אסטרטגיה נכונה ועקבית, ולקבוע את מתווה הביצוע ההולם שבמסגרתו הצבא יוכל ליישם את הטקטיקה להשגת האסטרטגיה הזו בגישה מקצועית. צבא שההוראות האסטרטגיות שלו משתנות חדשות לבקרים, והוא מוצא את עצמו השכם והערב נערך לשינוי יעדים, כניסה ויציאה משטחים, ובמיוחד כאשר הציפיות ממנו אינן תואמות את האמצעים שהוא מורשה להפעיל בעיתוי שבו נכון להפעיל אותם, כישלונו מוכתב מראש.

בשעה ששורות אלה נכתבות, עדיין איני יודע מה תהיה המסקנה הסופית בדוח ועדת וינוגרד. ידוע עם זאת, כי ראש הממשלה הצליח באמצעות כתב המינוי של הוועדה ובאמצעות הבטחות שהוועדה נתנה לבית המשפט העליון לכופף את ידה לאחור באופן שלא יוצאו מסקנות אישיות כלפי הדרג המדיני. כך היה גם בוועדת אגרנט בעקבות מלחמת יום כיפור, וכשם שאז הניקוי שניקתה הוועדה את ראש הממשלה דאז גולדה מאיר ואת שר הביטחון דאז משה דיין, לא מנע מהציבור להגיע למסקנות משלו ולתבוע מהם לממש את חובת האחריות המיניסטריאלית. כך אני מקווה שגם בעקבות מסקנות וועדה זו יהיו אשר יהיו, הציבור לא יעבור לסדר היום.

מי שלא ידע לקבוע ולנהל אסטרטגיה נכונה. מי שלוקה בקונספציה המעוותת לו את תפיסת המציאות, חייב לפנות את מקומו. הפוליטיקאים שחלקם שותפים לאותה קונספציה, וחלקם דואגים לכסא שלהם בכנסת לא ינקפו אצבע. הציבור צריך לומר את דברו בקול רם וברור. ראש הממשלה כבר הודיע כי לא משנה מה יהיו המסקנות של הוועדה הוא לא יתפטר. הוא יצטייד בעור של פיל ויניח למחאה הציבורית לדעוך עם הזמן. לכן יש צורך במחאה ציבורית שתימשך לאורך זמן.

בצר להם סומכים מקורבי ראש הממשלה על נושאים פעוטים אחרים שעל סדר היום שיסיחו את דעת הציבור. אכן, השלג בירושלים מגיע בזמן עבורם. לכן אני אומר - אדרבא בואו לירושלים ובנו בובות שלג. בנו בובת שלג לכול אחד מהאחראים למחדל, ניקבו בשמו, וקראו לאותו אחראי לפנות את מקומו בירושלים מיד כשבובת השלג תפשיר ותפנה היא את מקומה. וללהקת החיפושיות שמישהו טרח בדיוק כעת להתנצל בפניה, ברצוני להוסיף התנצלות משלי - אני מתנצל בפניהם שהממשלה שהעבירה להם את ההתנצלות אינה מגיעה לקרסוליה של הממשלה שאסרה עליהם את ההגעה לישראל. אל תתנו לרצון לחזור לשגרה להביס את המחאה הציבורית. היפכו את המחאה לחלק מהשגרה. שליבו את המחאה בכל נושא.