דן שומרון ז"ל היה קודם כל בן-אדם "מענטש", לפי הביטוי היהודי האומר הכל. את שמו שמעתי שנים רבות אך אישית הכרתיו רק לאחר מבצע אנטבה. פגשתיו באירועים של ימי שנה למבצע ובאירועי זיכרון לנופלים. כל אימת שהזמנתיו לאירוע לזכר אמי, דורה בלוך ז"ל, נענה ברצון. לאחרונה השתתף לפני יותר משנה בערב שארגנו בבית יד לבנים בראשון לציון במלאת 30 שנה להירצחה. בכל אירוע והרצאה הופיע ללא תשלום, אפילו לא הוצאות, ואם נדרש ללון, כפי ששמעתי מאיש רמת-הגולן, שילם מכיסו. כזה היה.
כשהיה בדרך לרמטכ"לות פגשתיו כעיתונאי והייתי עד לשקט הנפשי בו הגיב נגד מסע הכפשות שנועד לחסום את דרכו לרמטכ"לות. כרמטכ"ל פגשתיו גם בתוקף שרותי במילואים כחבר צוות החשיבה של דובר צה"ל. למדתי להעריך את קור רוחו, גישתו השלווה והבלתי-מתלהמת. הקפדתו על עיקרון טוהר הנשק, הבנתו את מגבלות הכוח וכושר האיפוק להימנע משליפות מן המותן. הדבר בלט בימי מלחמת המפרץ הראשונה. הוא היה בכל עת עם יד על הדופק. מגיע לכל מקום נפילה ובוחן כל הזמן אם לא נשלחים לעברנו סקאדים עם חומרים לא-קונבנציונלים.
הוא ראה מחובתו כמפקד לעשות כל מאמץ למנוע שפיכות דמים. כך הוא סיפר לי שהמתין ליציאה למבצע אנטבה עד שהיה ברור לו מהו הסיכון, האם יש די מודיעין והאם יש הסדרי תדלוק, פינוי וטיפול בנפגעים אם תקרה תקלה.
כשפשט את מדיו סברתי שייכנס לחיים הפוליטיים. אך הוא לא מצא אכסניה מתאימה ולא אהב את הריחות הנודפים מן המטבחים הפוליטיים. אולי קיווה בסתר לבו כי ייקרא לדגל, אך הדבר לא קרה. הוא גם לא זכה לגיבוי כאשר קיבל על עצמו את ראשות תע"ש. רק כשחיפשו אדם מתאים בצה"ל לחקר כשלי מלחמת לבנון השנייה פנו לאיש המתאים ביותר, איש אמת, ללא פניות וחשבונות אישיים. ואכן הדוח שלו הוא מלאכת מחשבת. אילו התמנתה ועדת חקירה ממלכתית ולא ועדה אולמרטית, היה מן הסתם מוזמן לכהן בה.
הוא נלקח מאיתנו בטרם עת והוא יחסר לנו במאוד. איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש הזה.