בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
תגובה לדבריו של הרב שלמה אבינרי: לבטל את שירות הנשים בצה"ל
|
להפוך את גיוס כל הבנות לצה"ל להתנדבותי [צילום: דו"צ]
|
|
|
|
|
במשך תקופה ארוכה טענתי ועודני מאמין שטענתי צודקת: בין הציונות הדתית לבין החברה הישראלית נפערה תהום עמוקה בעקבות ההינתקות, עד כדי דברי כפירה של מוסדות השלטון העליונים והנבחרים של ישראל. הסכנה טמונה קרוב לביתם של אזרחי ישראל, אך עיניהם טחו מראות זאת. הציונות הדתית שהייתה שותפה מלאה לבנייתה של המדינה רואה במהלך ההינתקות סמן דרך ימני להיפרדות רעיונית ורוחנית משאר החברה. הביטויים להתכנסות זו פנימה יש לה היבטים רבים וממילא תוצאות הרות אסון. צה"ל שהיה בקונצנזוס של מרבית פלגי החברה הישראלית, הפך מזמן לשק החבטות של אוכלוסיות שונות. החברה הדתית ציונית, הגם שאינה מונוליטית כלל ועיקר, בכל זאת נפגעה קשות מן העובדה שצה"ל ביצע את המוטל עליו על-ידי הגורמים המוסמכים והלגיטימיים של המדינה הדמוקרטית. בעיני רבים מבני הציונות הדתית היה הדבר לצנינים בעיניהם עד כדי קריאות לסירוב פקודה או-גיוס לצה"ל. היו שטענו שהמדובר בתופעה שולית, של תימהוניים, אך מסתבר שהתופעה היא רחבה ומדאיגה. בקרב רבנים מרכזיים של הציונות הדתית, ההתגייסות לצה"ל אינה יותר מובן מאליו כי הם רואים בצה"ל כמי שביצע פשעים חמורים נגד העם היהודי בעצם פינויים של המתיישבים. אי - לכך, אין להתפלא שהרב אבינרי קורא לבנות המגזר הדתי-לאומי לא להתגייס לצה"ל. ההסברים הם הלכתיים, מוסריים, אך בפועל הם תוצאה של אותה תחושה שלצה"ל, המוקצה מחמת מיאוס, אין לסייע בעצם הגיוס. הסברים דתיים-הלכתיים לעולם אינם יכולים לחפות על הכוונות האמיתיות. מוטב להודות בכך ולאחר מכן לבחון את הדרכים להחזרת האמון בין הצדדים, אם בכלל ניתן. חוק שירות הביטחון המאפשר לבנות דתיות או כאלה המצהירות שהן דתיות להתגייס - הוא החטא הקדמון. מדינת ישראל החליטה לגייס את כלל הבנות לצה"ל, דתיות וחילוניות כאחת, אלא שבקונסטלציה פוליטית נוחה, הצליחו הפוליטיקאים הדתיים לפתוח אשנב שדרכו תוכלנה בנות דתיות לא לשרת בצה"ל מטעמי דת ומצפון אמוני. ברגע שאפשרות זו עלתה, הופר ברגל גסה הכלל של שוויון. שירות לאומי לעולם אינו שירות צבאי. רק בור ועם הארץ מסוגל להשוות בין שני סוגי השירות, למרות ששניהם נחשבים לתורמים למדינה. צודק הרב אבינרי שהשירות הצבאי תובעני מאוד ויש בו סכנות לא מעטות. השאלה היא מדוע לבנות דתיות ניתנת בכלל האפשרות לשקול שירות צבאי או לאומי ואילו לבנות שאינן דתיות אין כלל שיקול כזה? האם אינן קיימות אמונות אחרות זולת האמונה הדתית, או שמא בנות ישראל האחרות אינן מספיק חסודות? אין לחפש את הצדק במקום שבו הוא מזמן הפך לפארסה גלויה לעיני כל, והכוונה היא לזירה הפוליטית שבה מוכרעות ההחלטות החשובות ביותר. לעצם העניין של גיוס בנות, טענתי שכיום שירות הבנות איננו נחוץ במתכונתו הנוכחית. יש לחשוב היטב על ביטולו כשירות חובה, ללא שום קשר לאמונות כאלה ואחרות, אלא מטעמים פרקטיים גרידא. המערכת הצבאית מתמודדת עם בעיות קשות המצריכות משאבים רבים. מדינת ישראל אינה יכול, לאורך זמן, להתמודד עם הקצאת משאבים כלכלים עצומים לביטחון. לכן יש לחשוב בצורה הגיונית, לא רגשית ולא רגשנית, גם על תועלת השירות של הבנות וגם על חיסכון במשאבים. אם שירות הבנות צה"ל יהפוך להתנדבותי, הבנות שיגיעו לצבא תהיינה חדורות מוטיבציה גבוהה לאין שיעור מזו של רבות מן הבנות המתגייסות כיום כחובה. יש להפנות את הבנות לתפקידים בכירים, מעניינים ובעלי אתגרים. הן תעשינה את העבודה טוב יותר מאשר מאסות בלתי נחוצות ליומיום לצה"ל. כך תיפטר גם בעיית אי-השוויון הקיימת כיום. את המתנדבות יש לתגמל בצורה שתעורר כבוד כלפיהן ועבודתן. מי שאינו מוכן להשלים עם המציאות וכל מעשיו דקלום ריק מתוכן של סיסמאות נבובות, לא יוכל לפתור את הבעיות הקשות הכרוכות בגיוס לצה"ל.
|
|
דר' צ'לו רוזנברג הוא היסטוריון ומתמחה בביטחון לאומי, וסטודנט למשפטים באוניברסיטת חיפה.
|
|
תאריך:
|
12/05/2008
|
|
|
עודכן:
|
12/05/2008
|
|
דר' צ'לו רוזנברג
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
ע.ג1
|
13/05/08 08:44
|
|
שש תערוכות המוצגות עתה במוזיאונים בעין-חרוד, אשדוד, תל אביב, חיפה, הרצליה וירושלים, נושאות את כותרת המשנה '60 שנות אמנות בישראל' ומנסות להציג כל אחת עשור של אמנות חזותית בחיי המדינה; כמובן, מנקודת מבטם והתעניינותם של אוצרים ומנהלי המוסדות - אליטה שמעולם לא נבחרה על-ידי אלה שהיא כביכול משרתת - הציבור הרחב. התיאום ההדוק מדי בתוכן ובפרטים בין שש התערוכות, מדגים יפה את המודל שהשתרש במקומותינו גם בתחומים נוספים וקיומיים: ביטחון, כלכלה, בריאות. שליטתה של אליטת ממוסדת קטנה, אשר ממומנת בחלקה על-ידי המדינה ומאחוריה (שמא מלפניה) בעלי הון, אספנים ורוכשים פוטנציאליים של אמנות ישראלית עכשווית. לא ברור גם כיצד ועל-ידי מי התקבלה ההחלטה להציג את 'שנות המדינה', דהיינו, קיומה של חברה יהודית ריבונית בארץ-ישראל, דווקא משנת 1950, כאשר יסודותיה והתחלותיה של החברה היהודית-הישראלית עשרות שנים קודם. מאידך-גיסא, מומלץ לכל מי שאמנות ישראלית היא מושא לאהבה והתעניינות אצלו, להגיע אל התערוכות וליהנות מאד מן השפע הנפרש בהן לכאורה לאורך ציר הזמן. הבחירה בפרקי זמן כנושאי התערוכות, עשויה להעניק תובנה על שנות המדינה דרך העדשה של האמנות והאמנים.
|
|
|
לפני כשנתיים, ב-25/6/2006, במסגרת החלטת ממשלה 194, אותה יזם ראש הממשלה, הודיע אהוד אולמרט לממשלה על הקמת ועדה מיוחדת כדי שזו תגבש כללים לעניין אופן התנהלותם של חברי הממשלה ושל המערכת הפועלת באחריותם. חברי הוועדה הם השופט (בדימ.) שמגר, הפרופסור אסא כשר והפרופסור גבריאלה שלו.
|
|
|
מכתב פתוח לאהוד (בן עזר), סופר עברי
|
|
|
מאז ומתמיד נודע האספרגוס כצמח אצילי, שעלה בעבר בעיקר על שולחנם של מלכים ורוזנים. כיום הוא משמש כירק עממי ופופולרי בכל שכבות האוכלוסיה ומחיריו, שפעם הרקיעו שחקים, שוב אינם בשמיים.
|
|
|
בגלות תמיד היה אפשר לפגוש ביהודים ש"הפנימו" את היחס סביבת הגויים לאחיהם ורצו להיות "קדושים" יותר מאפיפיור – סיפרו בדיחות או סיפורים מעליבים על יהודים. בכל מופע אנטישמי הם היו הראשונים וגם הפעילים. גם יהודים וגם הגויים בסביבה התייחסו אליהם בבוז – ובקיצור, אף אחד לא אהב אותם. קראו להם "יהודונים' – גם היהודים.
|
|
|
|