לו היה בישראל שלטון, לא היו נופלים טילים על המדינה כל יום, לולי הנעבכיות של ראש הממשלה והממשלה, נושא הטילים היה נפתר לפני זמן רב.
אבל יש לנו ממשלה נבצרת, מיום היבחרה, עם ראש ממשלה נבצר, מיום היבחרו, ולכן אנחנו נראים כאלה מסכנים.
מדינה, ובייחוד המדינה היהודית, מחויבת בפדיון שבוייה, חלק מחוסננו הלאומי הוא הביטחון של האם העברייה שהמדינה ומערכת הביטחון לא יחוסו על כלום בהגנה על שלום הבנים והבנות, ובהשבתם הביתה היה ונחטפו או נפלו בשבי.
היו מקרים רבים שבהם עמדה המדינה בחובתה זו, והיו מקרים שלא.
ואז באים פתאום חכמי חלם שלנו, ומניחים על המשקל את טובת הפרט (גלעד שליט שלנו ומשפחתו האהובה) מול הכלל (מדמנת ישראל), ואומרים כלאחר יד, זכויות הפרט חשובות, אך זכויות הכלל גוברות - אנחנו נביא הפסקת אש, וששליט יירקב בפועל בעזה.
איך אמרנו, חכמי חלם, ואפילו לא חכמי חלם אלא טיפשי חלם, הטיפשים שבטיפשים של חלם.
בואו נעזוב את זכויות הפרט, עם כל הכאב וסימפטיה לגלעד ולמשפחתו, בואו נניח לרגע (רק לרגע) את גלעד, החייל היקר לכולנו מכל, בצד.
הדיון הוא לא בזכויותיו של גלעד לעומת זכויות הכלל אלא בזכויות כלל אל מול זכויות הכלל, מה ירוויח או יפסיד הציבור מפעולות מטופשות של הממשלה, שלא יכללו את שחרורו, לעומת מה ירוויח או יפסיד הציבור מפעולות מטופשות של הממשלה אשר יכללו את השחרור.
ובכן, לחמאס יש אצלנו הרבה מאוד אנשים אשר הוא חפץ בשחרורם, סיפור הדם על הידיים הוא סיפור ישראל מטומטם, לכל מחבל יש דם על הידיים, כמו שלכל חייל צה"ל יש בעיקרון דם על הידיים גם אם הוא מודיעינצ'יק ב-8200.
אכן יש שבויים/עצורים/אסורים שאין לשחררם, אם בהיותם סמל אשר יקשה מאוד על כוחות הביטחון בעתיד, או בהיותם מוכשרים במיוחד בהיבטים טכניים או צבאיים, או בשל היותם Butchers, קצבים מדופלמים אשר לחברה הישראלית יש חשבון ארוך אתם וחשבונות כאלה לא נסגרים בקלות, למען יראו ויראו.
המושג הכללי "דם על הידיים" הוא כאמור קשקוש בלבוש תוצרת כחול לבן, יש כאן מלחמה, במלחמה יורים ונפגעים, במלחמה נופלים שבויים ונחטפים אחרים - בכל מלחמה תמיד, אפילו במלחמות הקשות ביותר היו חילופי שבויים - גם כאלה שירו והרגו משני הכיוונים, וזאת חובה לעשות לפני כל מחשבה על רגיעה. החלפת שבויים חטופים היא אולי סנונית המבשרת את בוא האביב, אך ודאי לא תקרה אם מוקד הלחץ יוסר, טרם ההחלפה.
ולעניין הפסקת האש. אין לישראל שום אינטרס לקחת חלק בשום הפסקת אש, על ישראל להמשיך וללחום בכל פוטנציאל של התארגנות מסוכנת בעזה, ולגדוע אותה בעודה באבה, והפסקת אש תמנע ממדינת ישראל לפעול כך.
די לנו בחיזבאללנד בצפון, שהוא תוצאת טעות היסטורית, אשר קיבלה משנה תוקף לוגריתמי עם ההסכם האולמרטי האחרון, המאפשר לחיזבאללה להתעצם להתחמש, להאריך משמעותית את טווח טיליו באופן שהם מכסים כעת את כל שטח ישראל, מבלי כל יכולת מעשית של ישראל להתערב.
יש רק לגורם אחד אינטרס לרגיעה, וזהו ראש הממשלה עצמו, והממשלה הצולעת שלו, הם משוועים להישגים, משוועים לטפיחת שכם של בוש ושל מרקל, ולכן הם פועלים בכיוונים מאוד מאוד מפוקפקים אשר אינם עולים בקנה אחד עם האינטרסים של המדינה.
החלפת שבויים ודאי, החזרת חטופים ודאי, דם על הידיים או לא דם על הידיים ואפילו דם על הרגליים זה קשקוש ישראלי, ובלבד שמופעל שיקול דעת עמוק שלא משוחררים מכונות מלחמה המהוות מכפיל כוח מאוד מאוד משמעותי בכל אחד מהיבטי הלחימה (הן המעשיים והן הפסיכולוגיים).
ובעניין הפסקת האש, אנא ילכו אויבינו לחפש את החברים שלהם, רוצים הפסקת אש אנא יפסיקו. נקודה.
רוצים שגם אנו נפסיק, אנא ישליכו את הנשק!!
