הוגי השיטה הדמוקרטית המוכרת לנו כיום, ודאי היו מתהפכים בקברם לו היו רואים איך מפעל חייהם עומד לקרוס לנגד עיניהם המשתאות לנוכח האנדרלמוסיה והמבוכה הרבה של האזרחים. נכון שאלה הרוצים להציל את מה שנותר, מנסים באמצעות מכשירים ושיטות משוכללות להנשים את הדמוקרטיה בעולם, אך קיימים סימנים מדאיגים ביותר שהמדובר במוות קליני.
ייתכן מאוד שקביעות אלה ייראו מוזרות למדי, אך לפני שמנסים עוד הפעם להיתלות בדברי צ'רציל שהדמוקרטיה היא משטר גרוע אך אין טוב ממנו, יש קודם לערוך בדיקה מקיפה של מה שמוטל לפנינו. יובהר, הבהר היטב, שאין בשורות אלה כדי להציע חלילה משטר טוטאליטרי במקום, אך בהחלט יש לחשוב ולהגות שיטה דמוקרטית חדשה שתנסה למזער את הנזקים של השיטה הקיימת שכנראה הגיעה לקיצה.
הדמוקרטיה כשיטה פוליטית האמורה לשרת את האינטרסים של רוב מוחלט של האזרחים פסקה למלא תפקיד חיוני זה. בעולם מתנהל ויכוח מר ונמהר מהי הדמוקרטיה "האמיתית", אם בכלל ניתן למצוא ככזו, אך בכל זאת אין לבטל את העובדה שהיום, יותר מאשר בעבר, קיים בלבול עצום בין הדמוקרטיה המכונה מערבית לבין הדמוקרטיות האחרות שקמו לאחר קריסת הקומוניזם.
הבלבול כה משמעותי עד כדי כך ששיטות פוליטיות שעד אתמול היו מאוסות ומבוזות, לפתע הפכו לגיטימיות. כך, מדינות מזרח אירופה המתנהלות כביכול לפי הדגם המערבי, אך בפועל, המרחק רב למדי. עובדה זו אינה מפריעה למדינות אירופה השונות לקבל אל תוך האיחוד מדינות שעדיין לא הגיעו בכלל לרמה סבירה של דמוקרטיה.
בחירות חופשיות אין בהן בלבד כדי להוכיח שיש משטר דמוקרטי. אי היציבות הפוליטית או לחילופין השיתוק הפוליטי במדינות המכונות דמוקרטיות בולט לעין בצורה שמעולם לא הכרנו. האזרחים ברוב מוחלט של המדינות הדמוקרטיות מאוכזבים ממנהיגיהם, לכן הם מדירים את רגליהם מן ההליך הדמוקרטי ואפילו אינם הולכים לממש את זכותם להצביע ובכך ליטול חלק בעיצוב במשטר. אם הדמוקרטיה מכונה בין היתר שלטון העם, הרי שקביעה זו אין לה על מה להתבסס כיום.
התדמית עיקר; האידיאולוגיה מישנה המשבר העמוק של הדמוקרטיות משתקף היטב בהיעדר מוחלט של אידיאולוגיות. המפלגות כיום אינן עוסקות באידיאולוגיות אלא בשיווק מועמדים למשרות שלטון. אין לאזרח מן השורה ולו מושג קלוש מה תפיסות העולם של מנהיגיהם בנושאי ביטחון, כלכלה, מדיניות חוץ וכדומה. המנהיגים עצמם אינם מנדבים אינפורמציה כזו ואין ודאות שהם כלל מחזיקים בעמדות אידיאולוגיות ברורות.
מה שמוכר היום היא התדמית, הרטוריקה, התמונה, הפיגורה. השקעות ענק בסכומי כסף שאין לתארם מופנות אל בניית התדמית התקשורתית ותו לא. הבחירות בארה"ב ממחישות עד כמה התדמית חשובה ועד כמה חסרה כל אידיאולוגיה. זה עצוב, אך לא פחות מכך, זה מסוכן.
הסיסמה של הדמוקרטים בארה"ב,"שינוי" היא בלבד גרמה להתגייסות המונים מבלי שהם יודעים מה עומד מאחורי השינוי המוצע. כולם רוצים שינוי, וזו סיסמה שמוכרת היטב. גם במדינות מערב אירופה ניתן לזהות את מות האידיאולוגיות.
לא למנהיגי בריטניה ולא למנהיגי צרפת או מדינות אחרות יש מה "למכור" לציבור מלבד מילים נבובות. גם ישראל אינה נפקדת מקטגוריה זו. ראו מה המערכת הפוליטית בישראל מציעה לציבור מלבד סיסמאות עליהן חוזרים הפוליטיקאים שוב ושוב עד כדי שטיפת מוח. אותן דמויות מאוסות, אותן טענות, אותן מילים ריקות מכל תוכן. הכל למען שררה. מדוע לא ניתן לאמץ את השיטה שמי מבין המתמודדים מפסיד יוצא מן המשחק הפוליטי? אל תאמרו שאין דוגמאות כאלה בעולם.
כסף בכיסך? - שררה קיבלת פן אחר של המערכות הפוליטיות הדמוקרטיות המדאיג מאוד הוא חוסר היכולת של המערכות הללו לתת מענה הולם למצוקות האזרחים. המשבר הכלכלי הנוכחי לא נגרם כתוצאה מכך שרוב אזרחי המדינות השונות לא הלכו לעבודה אלא משום שהגורמים הכלכליים כשלו או רימו. מי שישלם את המחיר יהיו האזרחים. במצב זה אין לדעת מה עלולות להיות התוצאות אם המשבר הכלכלי יפגע אנושות באנשים ומה תהיה התגובה. אלה שיש להם עדיין טיפה של אחריות, חייבים להביט למצב בעיניים פקוחות ולא אינטרסנטיות, אחרת התוצאות עלולות להיות הרסניות.
היות ובשיטה הדמוקרטית החדשה התדמית היא הכל, מי שמבקש להיבחר ולהשפיע חייב כסף בסכומי עתק, או לחילופין להסתמך על כאלה שהפרוטה מצויה היטב בכיסם. בכך מופר עוד כלל דמוקרטי חשוב ביותר: כל אזרח יכול להיבחר.
במציאות הנוכחית, מעטים ביותר הם האזרחים המסוגלים להיבחר. אי השוויון בולט לעין כפי שמעולם לא היה. היות ובתוך קבוצות המיעוט הללו מתנהל כל דבר, אנו עדים לתופעות שליליות מן הסוג המכוער ביותר.
כך למשל, אנו עדים לשחיתויות במימדים שלא יאומנו. למען הצדק, יש להדגיש שישראל אינה היחידה המצטיינת בתחום זה (אם זה מנחם מישהו). עבור אזרחים רבים פוליטיקה ושחיתות הולכות יחד, גם אם זו איננה רק שחיתות כלכלית אלא גם מוסרית. את התופעות הנוראיות הללו של שחיתות ניתן למצוא גם ברמת השלטון המרכזי וגם ברמת השלטון המקומי בו אין כמעט פיקוח על הנעשה. גם אם המדובר רק בתחושה סובייקטיבית של אזרחים, עדיין קיימת סכנה. מי מבין האזרחים בישראל אינו חושב שברשויות המקומיות קיימים מעשי שחיתות? נדמה שאין אזרח כזה, ודאי לא בישראל.
הזכות לבחור ולהיבחר היא זכות יסוד של הדמוקרטיה, ועל כך אין ויכוח. האם עקרון זה בא לידי ביטוי במציאות? התשובה: בצורה חלקית מאוד, ללא תוצאות ממשיות. רק העשירים מסוגלים להיבחר, ומנגד, הבוחרים מאסו במנהיגיהם, לכן הם לא מממשים את זכות ההצבעה. כך יוצא שהמיעוט הוא זה שקובע. מכל זווית ראייה, מצב זה מצביע על מצוקה גדולה של הדמוקרטיה.
- זהו מאמר ראשון בסדרה של כמה מאמרים אשר ינסו להקיף את כלל ההיבטים של הדמוקרטיות.
