|   15:07:40
דלג
  עמוס גורן  
עיתונאי וסופר מראה
דוא"ל בלוג/אתר רשימות מעקב
מועדון VIP
להצטרפות הקלק כאן
בימה חופשית ב-News1
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כתבות מקודמות
כתיבת המומחים
ניכיון שיקים - יתרונות וחסרונות
קבוצת ירדן
מה חשוב לדעת על שיעורים פרטיים בישראל

שלושה ימים בוואדי ערה (חלק א')

"גם אם אתה לא מזוקן, מצפים ממך להופיע לתפילה לפחות פעם בשבוע", אומר לי סברי חברי, "בוואדי ערה יש היום מוסלמים דתיים יותר או פחות, אך אין מוסלמים לא דתיים"
28/11/2008  |   עמוס גורן   |   מאמרים   |   ישראלי-ערבי   |   תגובות
לא מעוניינים ביוזמה הסעודית [צילום: AP]

סברי ושני חבריו התייחסו להסכמי אוסלו בביטול גמור: "ההסכמים נועדו רק לדבר אחד", אמר הרופא, "להעשיר ולפאר את אלה שעשו אותם. משני הצדדים. העמים לא רצו אותם אז ולא רוצים אותם עכשיו"

לסברי, חברי הטוב מימי האוניברסיטה, היה חוש שישי כשטלפן אלי לפני מספר ימים והזמין אותי לבוא אליו לוואדי ערה. תקופה ארוכה מנעו ממני טרדות החיים להגיע אליו, על אף שרציתי, אך עכשיו הוא תפס אותי בדיוק כשסיימתי פרויקט עבודה גדול וחשתי ריקנות. רעייתי הייתה מחוץ לעיר באיזה כנס מדעי, הילדים כבר גדולים מכדי לייחד לי זמן רב מדי, הם גם לא בבית, ולי פשוט לא היה מה לעשות. זה היה מצב נדיר. סברי התקשר בדיוק כשחככתי בדעתי אם לצאת לטיול אופניים ארוך באזור נטף-שער הגיא-מודיעין או לבחור לעצמי ספר עבה ולשקוע בו בימים הקרובים. הוא קלט את המצב לפי ההיסוס הקל בתגובתי, וניצל את ההזדמנות:

"תיכנס למכונית", אמר, "ותגיע אלי. אל תארוז כלום. אפילו מברשת שיניים חדשה יש פה בשבילך". הוא הכיר אותי היטב וידע שבעיניי, טיולים ספונטניים עדיפים על המתוכננים. הגעתי לביתו בשתים-עשרה וחצי בצהריים וראיתי אותו צועד לקראתי ברחוב.

"מאיפה אתה בא?" - שאלתי לאחר ברכות השלום והחיבוקים.
"מהמסגד".
"מהמסגד, אתה?"
"בוא, בוא ניכנס הביתה".


עינם הפקוחה של האנשים

סברי היה תמיד אדם חילוני, אוהב חיים ומעריץ התרבות האירופית, גם כסטודנט - גרנו יחד בדירת סטודנטים בירושלים עם עוד שני בחורים, דרוזי מיסיף וערבי נוצרי משפרעם - וכזה נשאר גם לאחר שחזר לכפר מלונדון סקול אוף אקונומיקס, שם עשה את הדוקטורט שלו. הוא עורך-דין מצליח, מחזיק בעפולה משרד שמשרת לקוחות יהודים וערבים, אדם מוכר ואהוד בבתי משפט בכל הארץ וצפוי לקבל מינוי של שופט.

"הזמנים השתנו", הסביר לי כשישבנו בחדר האורחים הנוח שלו מול ספלוני קפה וממתקים משכם, "היום אי אפשר לגור פה ולא ללכת למסגד".

"אבל למה?" שאלתי, "מה יקרה אם לא תבוא?"

"בערבית יש מושג של 'עין אל נאס', העין של האנשים. היא פקוחה. אם לא יראו אותי במסגד, אנשים יתחילו להרים גבה, מיד אחר כך אני אפסיד לקוחות, ובסוף לשיימה ולאמל יהיה קשה למצוא בני-זוג. כל הוואדי נתון היום להשפעת התנועה האיסלאמית, וגם אם אתה לא מזוקן, אתה עדיין מוסלמי ומצופה ממך להופיע לתפילה לפחות פעם בשבוע. גם לדרשה ולמפגש החברתי. פה יש היום מוסלמים דתיים יותר או פחות, אך אין מוסלמים לא דתיים. זה אולי קיים במקומות אחרים, אבל לא בוואדי".

סברי הסביר לי שהיום המסגד הוא יותר ממסגד. זהו המרכז החברתי והפוליטי המחייב של הכפר - בניין גדול, חדיש, מודרני, מרוהט היטב, ממוחשב, מעין הכלאה של מועדון המפלגה ברוסיה הסטליניסטית עם כנסייה מורמונית, כשהכל - כולל תחבורה יומית באוטובוסים חינם ישר לאל-אקצה - ממומן בכספים סעודיים.

"אני רוצה לראות את המסגד", אמרתי.
"בסדר, מבחוץ".
"אני לא יכול להיכנס?"
"כמובן שלא".
"למה לא?"
"כי אתה יהודי".
"אז מה? הרי אתה יכול לבוא איתי לכל בית כנסת. בעצם, גם בלעדי".
הייתה שתיקה קלה של מבוכה, וסברי אמר: "אתה מסכים שנשנה נושא?"

עברנו לדבר על הימים הטובים, הרחוקים, שבהם היינו בורחים מהרצאות כדי לראות מערבונים בקולנוע "אוריון" או "עדן".

אחר-הצהריים עלינו לתצפית מהר אלכסנדר. מעלינו, בכחול העמוק של שמי נובמבר, נעו במתינות ענני כסף גדולים, זוהרים. לרגלינו גלשה העיר הצפופה אום אל-פחם עד הכביש הראשי. ממערב נראתה ערערה נמתחת על פני כמה וכמה קילומטרים, ובאופק הזדקרו הארובות של תחנת הכוח בחדרה, שהן כנראה העצם הבולט ביותר בנוף של ישראל כולה. הראות הייתה מיטבית, ומעבר לכביש כלפי צפון ראינו את מוסמוס ואת מושרייפה. כל עשרים הקילומטרים של הוואדי נראו כהתעבות אורבנית מגובבת שאין בה שום בניין שגובהו יותר מארבע או חמש קומות. בכל האזור לא נראה מגדל גבוה אחד.


התנועה האיסלאמית נגד הסכמי אוסלו

סברי נראה מודאג. "אין גשם", אמר בטרוניה. "רוצים גשם". הוא היה בן לרועה צאן ולאם שהרבה שמן זית ביתי עבר על כף ידה בדרך אל כלי האיסוף, ובענייני אדמה נשאר עם מנטליות דומה לזו שלי - פלאח לשעבר שהיה מכור לזיכרונות על ה-D6 ועל הקיבוץ.

רציתי לסייר עוד על ההר, אך סברי התעקש שניסע לאל-בבוּר לאכול צוואר טלה ואורז מתובל. בתוך העיר עברנו על פני סופר-פארם ומרכזי קניות גדולים. כמה זקנים התהלכו לאיטם בלוויית הפיליפיניות שלהם.

"איך המחירים פה?" שאלתי.
"אני קונה הכל בעפולה או בפרדס-חנה. יותר זול".

כשהגענו למסעדה בחן אותי:
"אתה יודע למה קוראים למקום הזה אל-בבור?"
לא ידעתי, והוא הסביר:
"בבור זה טחנת קמח. במבנה של המסעדה הייתה פעם טחנת קמח ומכאן השם".
"חשבתי שבבור זה אונייה", אמרתי בזוכרי את "אינעל דין בבור אילי ג'בהום".
"גם אונייה וגם טחנה", אמר סברי.

שני מכרים של סברי הצטרפו אלינו: רופא, גבר במיטב שנותיו, ומורה צעיר המלמד במכללה בברטעה. מענייני הבחירות המקומיות, שביססו שוב את שליטתה של התנועה האיסלאמית באזור כולו, ומן הבחירות הקרבות לכנסת, התגלגלה השיחה להסכמי אוסלו ולשבחים שהנשיא פרס הרעיף עליהם בביקורו בלונדון. שלושת הגברים התייחסו להסכמים בביטול גמור.

"ההסכמים נועדו רק לדבר אחד", אמר הרופא, "להעשיר ולפאר את אלה שעשו אותם. משני הצדדים. העמים לא רצו אותם אז, ולא רוצים אותם עכשיו". ניסיתי לטעון שההסכמים נתנו לפחות מסגרת שבה אפשר ללמוד בפירוט את עמדות הצדדים, אך על כך נעניתי שאת עמדות הצדדים אפשר לדעת גם בלעדיהם. שאלתי אם זו עמדתו של הציבור, והתשובה הייתה שיהיה קשה מאוד למצוא בין 120,000 תושבי הוואדי מישהו שישמיע עליהם דעה חיובית.

"אנשי התנועה האיסלאמית לא צריכים להתאמץ הרבה", אמר המורה, "הם אומרים בשקט ובלי להתפאר: 'אנחנו הזהרנו אתכם מראש שההסכמים לא רציניים. תסתכלו סביבכם ותראו את המצב בעצמכם'".

האוכל הגיע, ולמשך חצי שעה נשמע ליד שולחננו רק שקשוק הסכינים והמזלגות.

עמוס גורן הוא עיתונאי וסופר ירושלמי.
תאריך:  28/11/2008   |   עודכן:  28/11/2008
עמוס גורן
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
שלושה ימים בוואדי ערה (חלק א')
תגובות  [ 4 ] מוצגות   [ 4 ]  לכל התגובות        תפוס כינוי יחודי            
כותרת התגובה שם הכותב שעה    תאריך
1
אחמד זיבי אורגינל
29/11/08 15:07
 
יהוידע
30/11/08 08:32
2
מוביל אותם החוצה
30/11/08 11:20
3
מישהו
30/11/08 15:55
תגובות בפייסבוק
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
ב-20 לנובמבר הופיעה בעיתונות הישראלית מודעת ענק, מלוא העמוד, מטעם הרשות הפלשתינית. הכותרת: "יוזמת השלום הערבית - הצהרת ביירות, מרץ 2002". כותרת משנה: "57 מדינות ערביות ואיסלמיות יכוננו קשרים דיפלומטיים ויחסים נורמאליים עם ישראל תמורת הסכם שלום מלא וסיום הכיבוש". בפועל, זו "יוזמת תכתיב ערבי" - תנאי כניעה מן הסוג שכובשים מכתיבים למנוצחים: נסיגה לקו הירוק ולכנרת, כמובן גם בירושלים, מדינה פלשתינית שבירתה ירושלים, פלוס "פתרון צודק" לבעיית הפליטים על-פי החלטת האו"ם 194 (האומרת שלפליטים תינתן הברירה החופשית - שיבה לתוך הקו הירוק או פיצויים).
28/11/2008  |  אליקים העצני  |   מאמרים
אי שם בסוף שנות השישים, עמד על תילו בשכנות מקור ברוך בירושלים בית הספר 'תחכמוני', שהיה שם דבר בחינוך המקומי והתאפיין בפלורליזם חברתי. למרבה הצער, כמה שנים מאוחר יותר נסגר בית הספר, והמבנה על מכלול מרכיביו הועבר לידיים חרדיות. בית הספר אופיין כממלכתי דתי לבנים ושמר על מרחב מחייה הוגן; התלמידים (בנים כולם) לא חוייבו להגיע חבושי ראש, נלמדו כל המקצועות החילוניים לצד המקצועות הדתיים, כמו תלמוד, תורה וכו'.
28/11/2008  |  ניסים נוטריקה  |   מאמרים
בתקופה הקרובה, בכל עת שתשמעו שאון של מסוק באוויר, תרימו את ראשיכם ותתבוננו היטב. אם תראו מסוק מהסוג המשמש להסעת אח"מים, יכול להיות שאתם צופים בראש הממשלה המנצל את אחת ההזדמנויות האחרונות שלו לטוס על חשבוננו, לפני שכלי התחבורה היחיד שנעמיד לרשותו יהיה זינזאנה. אילו זה היה הסיבוב האחרון היחיד שהוא עושה על חשבוננו, ניחא, אך ראש הממשלה הזה לוקח אותנו לעוד כמה סיבובים, ולאו דווקא במסוקים.
28/11/2008  |  קובי לירז  |   מאמרים
המורה
28/11/2008  |  אברהם (פריצי) פריד  |   מאמרים
בשבוע שעבר נכתב כאן במדור על מצב כוכבים "העלול להביא "פעילות מפתיעה" כולל התקפת טרור לא צפויה במקום מוכר על פני הגלובס". לצערנו הרב, זה מתרחש בזמן כתיבת שורות אלו בהודו, במומביי ובבית חב"ד. באותו מאמר נכתב גם "זהירות גדולה מתבקשת בכל מקום... רצוי להתרחק עד כמה שתלוי בכם ממקומות מועדים לפורענות".
28/11/2008  |  טובה ספרא  |   מאמרים
רשימות נוספות   /   ישראלי-ערבי  /  מי ומי    / 
רשימות נוספות   /   ישראלי-פלשתיני  /  מי ומי    / 
סמיר קונטאר קיבל עיטור גבורה מאסד  /  איציק וולף
58% מתנגדים לנסיגה ברמה תמורת שלום  /  איציק וולף
לבני: לאכוף אמברגו הנשק על חיזבאללה  /  איציק וולף
יוזמה טובה אבל...  /  ד"ר מרטין שרמן
הסג'יל - טיל אירני חדש   /  יפתח שפיר
ברית אסטרטגית בלי שום רומנטיקה  /  אדי אהרונוף
בלוגרים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
דן מרגלית
דן מרגלית
היועצת המשפטית קרעה הלילה את מסכת הצביעות והרמייה והשטיקים והטריקים של בנימין נתניהו ושריו ובעיקר החרדים שבהם    בהרב-מיארי אמרה למאיר פרוש ולמגעילים שעימו כי צריך להגן על האומה ולה...
צבי גיל
צבי גיל
האירוע היה משהו ומישהו, נכון יותר מי שהם, שאני מלווה במשך עשרות שנים    היו שם כל המי ומי מבין מקימיי הטלוויזיה הישראלית ומעצביה בשעתה היפה
מנחם רהט
מנחם רהט
כבר יש חרדים מתפכחים אשר מודים בפה מלא שטענות כמו ערך לימוד התורה, תורה מגנא ומצלא, החשש מחילון בצבא וכדומה, אינן מוסריות ומנוגדות לדעת גדולי הדור הקודם, שחייבו גיוסו של כל מי שאינ...
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1  |   |  עריסת תינוק ניידת  |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר  |  NEWS1  |  חדשות  |  אקטואליה  |  תחקירים  |  משפט  |  כלכלה  |  בריאות  |  פנאי  |  ספורט  |  הייטק  |  תיירות  |  אנשים  |  נדל"ן  |  ביטוח  |  פרסום  |  רכב  |  דת  |  מסורת  |  תרבות  |  צרכנות  |  אוכל  |  אינטרנט  |  מחשבים  |  חינוך  |  מגזין  |  הודעות לעיתונות  |  חדשות ברשת  |  בלוגרים ברשת  |  הודעות ברשת  |  מועדון +  |  אישים  |  פירמות  |  מגשרים  |  מוסדות  |  אתרים  |  עורכי דין  |  רואי חשבון  |  כסף  |  יועצים  |  אדריכלים  |  שמאים  |  רופאים  |  שופטים  |  זירת המומחים  | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il