שופט: הגבלת לקוח שלא כדין מהווה לשון הרע כלפיו

התובעת, מאיה ביטון, רכשה מוצרים בסופרמרקט "רמי לוי – שיווק השיקמה" בירושלים, ושילמה תמורתם בשיק על-סך של 221.67 ש"ח. מספר ימים לאחר מכן, נגנב ממנה פנקס השיקים שלה, ומשכך ביטלה את השיקים האחרונים בפנקס. בטעות ביטלה התובעת גם את השיק שניתן לפקודת "רמי לוי או אי. אר. אן".

בתאריך 12.3.2007, שלחה הנתבעת, חברת אי. אר. אן ישראל בע"מ אל התובעת דרישה לפירעון חוב בסכום של 276.67 ש"ח בגין שיק שחזר. בכתב הדרישה פורט כי סכום החוב מורכב מקרן בסך של 221.67 ש"ח ועמלות בסך של 55 ש"ח. כן צורף לכתב הדרישה שובר לתשלום החוב עד לא יאוחר מיום 19.3.2007.

התובעת ציינה כי עד שקיבלה את דרישת התשלום, חלף המועד האחרון לתשלום. משכך רק בתאריך 27.3.2007 ניגשה לבנק ושילמה את השובר.

לטענת התובעת, מספר ימים לאחר ביצוע התשלום הגיע מכתב מב"כ הנתבעת, הנושא תאריך 22.3.2007. בסעיף 2 למכתב פורט כי החוב עומד על-סך של 373.67 ש"ח והוא מורכב מקרן בסך של 221.67 ש"ח ודמי גבייה משפטית וריבית נצברת בסכום של 152 ש"ח. סעיף 6 למכתב קובע כי "במידה וחוב זה שולם עד למועד מכתבנו זה, נא ראה/י המכתב כמבוטל". מאחר והתובעת כבר שילמה את החוב כאמור לעיל, התעלמה מתוכנו.

אולם לאחר מכן, בביקוריה בעשרות בתי עסק בירושלים בעיקר ובארץ בכלל, הופתעה לגלות כי בעלי עסקים אינם מסכימים לקבל ממנה שיקים. לאחר שניסתה לברר את פשר הסירוב, מצאה כי זאת עקב היותה מוגבלת על-ידי הנתבעת.

התובעת פנתה אל הנתבעת טלפונית בתאריך 22.6.2008 ונציגה מסר לה כי הואיל והשובר שולם באיחור של 3 ימים, נשלח אליה מכתב נוסף, וכי החוב לטובת הנתבעת עומד על-סך של 98 ש"ח, אותם עליה לשלם ישירות לחשבון הבנק של הנתבעת. כן ציין נציג הנתבעת כי עד אשר לא תסדיר התובעת את חובה, לא תוסר ההגבלה המופיעה בבתי העסק. לטענת התובעת, לא הסכימה הנתבעת לשלוח לה שובר לתשלום אלא דרשה כי הסכום ישולם בהעברה בנקאית.

• מהות פעילותה של חברת IRN לפרעון צ'קים - בטרם פסק השופט טננבוים, הוא מצא לנכון לתאר את מהות פעילות חברת IRN מקבוצת ויזה כאל. השופט ציין כי החברה עורבת לפרעון צ'קים לבעלי עסקים קטנים: היא פורעת את הצ'ק של הלקוח ואם הצ'ק חוזר היא גובה את הצ'ק מן הלקוח. החברה מקיימת מאגר מידע אודות הלקוחות המשלמים בצ'קים, וכאשר בית עסק מבקש לפרוע צ'ק של לקוח מסוים, החברה תעשה כן אך ורק אם אין בנמצא אודותיו 'מידע שלילי'. השופט טננבוים ציין כי הגם שעסק קטן רשאי לקבל צ'ק מלקוח אשר החברה סירבה לערוב לו, ברי כי לא יעשה כן.

• האם יכולה החברה להשתמש בכוחה לשם גביית חוב שלטענתה חבים לה? - השופט קבע כי הנתבעת, חברת IRN, עשתה שימוש לרעה בכוחה, שכן מדובר בתקלה חד-פעמית אצל התובעת ולא בדפוס קבוע של אי-פרעון צ'קים. השופט שואל: מה ימנע בעד החברה להטיל סנקציות על לקוחות בגין חובות אשר אינם קשורים לצ'קים? השופט העלה את האפשרות ולפיה בין הלקוח לבין בית העסק יש סכסוך והלקוח מבטל את הצ'ק מטעמים מוצדקים באמת. האם לא יוכל לעשות כן עקב חשש מן הסנקציה של הנתבעת?

• תחולת חוק הגנת הפרטיות - השופט קבע כי המידע אשר החברה מעבירה הינו 'מידע רגיש' כמשמעותו בחוק הגנת הפרטיות, והחברה פעלה בניגוד לסעיף 2(9) לחוק הגנת הפרטיות ולפיו פגיעה בפרטיות היא בין היתר: "שימוש בידיעה על ענייניו הפרטיים של אדם או מסירתה לאחר, שלא למטרה שלשמה נמסרה". השופט לא התעלם מן ההגנה המנויה לחברה בסעיף 18(2) לחוק הגנת הפרטיות ולפיה הפוגע מוגן באם "הפגיעה נעשתה תוך ביצוע עיסוקו של הפוגע כדין ובמהלך עבודתו הרגיל, ובלבד שלא נעשתה דרך פרסום ברבים", אך קבע כי בהפצת ההמלצה שלא לקבל צ'קים מן התובעת, על אף שלא נמצא לגביה מידע שלילי, ניצלה הנתבעת שלא בתום לב את המידע המצוי במאגר שבבעלותה, תוך פרסום לשון הרע.

• על חובת הזהירות של חברת IRN כלפי העלולים להיפגע ממעשיה - על החברה, אם כן, לעשות שימוש זהיר ותם לב במאגר המידע שברשותה ולהפעיל שיקול דעת לפני מתן המלצתה לבעל העסק. אין ספק כי הגבלת עסקה מטעמים שאינם נוגעים למצבו הכלכלי של הלקוח ואינם משקפים אותו לאשורו, אינה ראויה ומהווה ניצול הנגישות לאינפורמציה ושימוש בה בדרך פסולה, תוך פרסום לשון הרע בדרך של ביזוי הלקוח והשפלתו. השופט טננבוים ציין כי הנתבעת לא הייתה רשאית להעביר מידע שלילי אודות עסקותיה של התובעת, שעה שמידע זה אינו מבוסס ואינו תואם את המציאות. בכך יש עוד משום פרסום לשון הרע אודות התובעת, לה מיוחסת דרך התנהגות לקויה ומצב פיננסי בעייתי. השופט טננבוים ציין כי הנתבעת השתמשה באמצעי פסול כדי להפעיל לחץ על התובעת על-מנת שזו תסדיר את חובה.

• תחולת חוק איסור לשון הרע במקרה הנדון - סעיף 1(2) לחוק איסור לשון הרע מגדיר לשון הרע כדבר שפרסומו עלול "לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;" אין ספק שפרסומה של המתלוננת כמי שאיננה עומדת בהתחייבויותיה ומפזרת שיקים ללא כיסוי יכול לפגוע בה והדברים ברורים. לא עומדת לנתבעת הגנת אמת דיברתי.

• גובה הנזק - אין ספק שהתובעת ניזוקה. התובעת נדחתה שוב ושוב על-ידי בתי עסק, בהם ביקשה לשלם בשיק, בשל אינפורמציה מוטעית שקיבלו מהנתבעת. התובעת תיארה את תחושת ההשפלה וחוסר הנעימות כל פעם מחדש עת הגיע רגע התשלום בקופה.

• מהי התנהלות ראויה של חברת פרעון צ'קים - השופט השיב על השאלה שוודאי תשאלנה עצמן חברות פרעון צ'קים בקורבן את פסק הדין: 'כיצד עלינו לנהוג לאור פסק דין זה': השופט קבע כי אין לחסום לקוח ואין להציגו כ'לקוח מוגבל' כאשר שילם את חובו לבעל העסק מחד, אך מאידך לא שילם דמי גבייה לחברה, וכי ישנן דרכים חוקיות לעשות כן כגון פניה להוצל"פ וכו'. חסימה צריכה להיעשות כצעד אחרון ללא לחיצה כה קלה על ההדק. כן קבע השופט כי מן הראוי שהנתבעת תשקול מאיזה גובה חוב נחסמים מושכי הצ'קים, שכן חסימת מושכי צק'ים בשל סכום פעוט אינה סבירה.

החברה תשלם לתובעת פיצוי בסך 7500 ש"ח.

- בבית המשפט לתביעות קטנות בירושלים
- בפני כבוד השופט אברהם טננבוים