|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
סכנה: לגיטימציה לעברית משובשת
|
במקום לטהר את השרץ, מכשירה האקדמיה, המופקדת על משמר השפה, טעויות-לשון גסות ונפוצות, בהצדקה שהן משתרשות מכוח ההרגל, נותנת להן גושפנקה, ואין פוצה פה ומצפצף
|
מחייה הלשון העברית, אליעזר בן-יהודה, מתהפך, מן הסתם, בקברו למשמע העברית העילגת השגורה כיום בפינו. אומנם, טבעה של שפה שהיא מתפתחת עם הזמן וגם יוצרת, מעת לעת, עגה חדשה; אלא שבמרוצת השנים היא יצרה פער עצום, שאינו ניתן לגישור, בין מה שהיה כשר בעבר לבין מה שהוא כשר בהווה. מן הפער הזה נוצרה, למעשה, שפה חדשה, שמקומה לא יכירנה על מפת הבלשנות המקובלת.
למרבה הצער, הפכה העברית של היום לשפה עילגת, שאין עימה ועם כללי הלשון הבסיסיים ולא כלום. הדברים אמורים במיוחד בלגיטימציה ובגושפנקה שנותנת האקדמיה ללשון העברית לטעויות הלשון הנפוצות, כשמחרים-מחזיקים אחריה בלשנים ישראלים ויהודים בארץ ובעולם, כאילו קיבלו תורה מסיני. אלה פשוט יורקים לבאר שממנה הם שותים ומרעילים אותה ללא רחם. וכך, בהבל-פיהם הופכת נקבה לזכר וזכר הופך לנקבה; הדקדוק והתחביר הופכים אצלם למסורסים, שלא אחת יש בהם גם אבסורד לשמו.
שפה "ישראלית"
הגדיל לעשות, בעצם הימים האלה, פרופסור נכבד (שמו שמור במערכת), המופקד על לימודי הבלשנות העברית באוניברסיטה מכובדת מעבר לים. אותו פרופסור, שרואיין בתוכניתם של לונדון וקירשנבאום בערוץ 10 בטלוויזיה, מצא לנכון לטעון כי השפה שאנו דוברים כיום איננה, בעצם, עברית אלא ישראלית. את השיבושים המיוחסים לשפה הזו הוא קידש, בטענה שיש להשרישם "מכוח ההרגל". כך, למשל, לגיטימיים, לדעתו, מטבעות הלשון: "שני נשים", "עשר אנשים", או: "שלושה תפוחים בחמש-עשרה שקל". הוא גם הביע את בטחונו שלא ירחק היום והאקדמיה ללשון העברית תכשיר בעצמה, רחמנא ליצלן, את "מטבעות הלשון" האלה.
אבל, מה לנו כי נלין על אוטוריטה כמו האקדמיה, שכבר קבעה, בהבל-פיה, כי הספירה בעברית צריכה להיעשות תמיד בלשון-נקבה: "הכבש השלוש-עשרה" ולא "הכבש השלושה-עשר". לא שיש לנו דבר נגד הפמיניזם, אבל את הלשון לא מוכרחים, בכל מחיר, להפוך לפמיניסטית, מה עוד שמדובר, במפורש במין זכר, שכבודו במקומו מונח. אז למה לקפח אותו?
אם בארזים
אז אם בארזים נפלה שלהבת - מה יגידו אזובי הקיר? השכם והערב אנו שומעים באמצעי התקשורת (הכתובה והאלקטרונית) על "כמויות" (במקום "מספר") אנשים, כאילו מדובר בקילו אחד או שניים מהם; על "מינוי" (במקום "מנוי") לעיתון; על "בית משפט השלום" (במקום: "בית המשפט השלום", שזהו שמו, בדיוק כמו בית המשפט המחוזי ובית המשפט העליון); על "כתב פלילי" (שכלל לא חטא ושטופלים עליו אשמת-שווא, במקום לומר: "כתב לענייני פלילים"); על "האיש הפך נכה" (שהוא מעשה פלילי, במקום לומר: "האיש הפך לנכה"); על "עט כותבת" (במקום "עט כותב"); על "הצומת הקרובה" (במקום "הצומת הקרוב"); על "הוא השמין (את מי?) בחמישה קילו" (במקום: "הוא שמן בחמישה קילו"; ועל "הוא שוקל 70 קילו" (במקום: "משקלו 70 קילו"). ומה עם "המדינה הזאתי" (במקום "המדינה הזאת") הפושה אצלנו בכל חלקה טובה?
הגיעה השעה ש"האקדמיה ללשון העברית" תעשה לביתה ולא תתמהמה עוד, שאם לא כן תהפוך במהרה, מה שקרויה "שפת עבר" שלנו ל"שפת אבר" - גס ומחוספס תרתי- משמע!
|
| תאריך:
|
22/12/2008
|
|
|
עודכן:
|
22/12/2008
|
|
ראובן לייב
|
|
סכנה: לגיטימציה לעברית משובשת
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
C-cyclist
|
22/12/08 14:16
|
|
|
|
2
|
|
מרישרון
|
22/12/08 16:37
|
|
|
|
|
|
אורית-תקשורת
|
22/12/08 17:41
|
|
|
|
3
|
|
ידיד האקדמיה
|
22/12/08 17:50
|
|
|
|
4
|
|
מרישרון
|
26/04/09 09:54
|
|
הצורך במנהל עיזבון מתעורר בעיקר כאשר ישנם חובות לעיזבון או כאשר הליכי הירושה מתעכבים בגין קיומם של הליכי התנגדות שונים. מיניו של מנהל עיזבון בדרך כלל יעשה ע"י ביהמ"ש לענייני משפחה או על-ידי רשם הירושות, כאשר יורש או נושה יכולים לבקש מביהמ"ש צו למינוי מנהל עיזבון. ביהמ"ש הוא שרשאי להחליט, בסופו של דבר, על מינויו של מנהל העיזבון וזאת אף אם ישנה הסכמה מצידם של כל היורשים. חשוב לציין כי בדרך כלל כאשר ישנה הסכמה של כל היורשים בדבר מינוי מנהל עיזבון מוגשת הבקשה לרשם לענייני ירושה ואז לביהמ"ש הסמכות לקבוע את זהותו של מנהל העיזבון.
|
|
|
|
|
לאור המצב הכלכלי השורר במשק בימים אלו וההאטה הצפויה, החלו הבנקים להקשיח את הקריטריונים למתן הלוואות לסוגיהן. אזרחים רבים ניצבים בפני שוקת שבורה כאשר זקוקים הם בדחיפות לסכום כסף כלשהו, אך הבנקים מסרבים לקחת סיכון ולהלוותו.
|
|
|
|
|
אם מגיע לציבור לצפות בעימות ציבורי, על כל מרכיביו של מופע מוצלח, הרי יהא זה עימות בין משה פייגלין לבין צחי הנגבי. עימות מסוג זה אינו רק טעון רגשית, במיוחד לאחר שהנגבי קרא לציבור בשידור ברדיו ליזום פסילת פייגלין מבחירתו כחבר כנסת באמצעות פנייה לבג"צ, אלא גם מרתק מן הבחינה האינטלקטואלית; ומי שסבור כי יש בעימות כזה יתרון לאיש התקשורת המשופשף, המשפטן הנגבי, אשר מצוי בכלי התקשורת כבביתו הפרטי – טועה, וקוראי מקור ראשון - שם מופיעים מאמריו הרהוטים של פייגלין - יודעים מדוע.
|
|
|
|
|
"הגיע הזמן לשינוי יסודי" – כמה פעמים מצאתם את עצמכם ממלמלים את המשפט הזה בשנים האחרונות? כמעט כל מנהל בארגון טכנולוגי מכיר את התחושה הזו. בדרך כלל במערכת או מערכות שנתפרו "ידנית" לצרכי הארגון, מצד אחד אין מערכת מדף המציעה אפילו 50% מהפונקציונאליות של מערכת הלגאסי, אבל מצד שני הטכנולוגיה מיושנת, כמעט בלתי אפשרי למצוא תוכניתן סביר, והמתכנת היחיד שמבין מה קורה באפליקציה ,עומד לפרוש לפנסיה או חלילה לעבור.
|
|
|
|
|
יש חוקרים הטוענים שהעולם הערבי הוא עולם הפוך מהעולם המערבי, בין השאר במובנים הבאים:
|
|
|
|
|
