בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
הערבים דווקא לא מבינים כוח
|
המעבר לשלב הבא מול האפשרויות השונות של הפסקת האש בעזה
למרות הניסיונות של הממשלה להשאיר את מטרות המלחמה ברצועת עזה עמומות, כדי שלא ניתן יהיה להאשים אותה באי-השגתן לאחר מכן, שתי מטרות בכל זאת מבצבצות מהערפל. האחת - הפסקת ירי הרקטות לעבר ישראל, והשנייה - מניעת הברחת אמצעי לחימה לתוך הרצועה. עד עתה פעלו בחורינו האמיצים בחירוף נפש, בנחישות, ביעילות ובחוכמה כדי להתקדם להשגת המטרות הללו. אך המטרות המעט מוגדרות הללו עדיין לא הושגו, אפילו לא באופן חלקי. הפסקת אש הוכרזה באופן אנטי-ישראלי באו"ם, אך ביצועה תלוי במימוש דו-צדדי בשטח. כעת הפוליטיקאים המנחים את הצבא אומרים את דברם. חלק מהם מציעים להגיע להסכם מדיני, והשמאלנים הקיצוניים שבהם מציעים לצאת ללא הסכם. ממה נפשך? עם מי בדיוק מעוניינים הפוליטיקאים להגיע להסכם? נחה דעתנו מהצהרתה של הגברת לבני שאין להגיע להסכם עם החמאס, כדי לא להעניק לו הכרה. אך אפילו אם נגיע עימו בדרך פתלתלה כלשהיא להסכם, הגם שהוא כלל לא מעוניין בכך, הרי אין ספק שביום בו נצא מהרצועה הוא יפר את ההסכם. גם אם לא מייד, בשיגור רקטות ליישובינו, הרי ברור שהוא יחל ללא שיהוי בהברחת ציוד, לרבות טילים שיגיעו לתל אביב וקרוב לוודאי אף טילי נ"מ. עם מי אם כך אנו מסכמים את מניעת ההברחות? עם המצרים? נו ברצינות. עד היום, למרות הפצרות חוזרות ונשנות מצידנו, ולמרות הבטחות מפורשות מצידם, הצליח החמאס להצטייד במאות או אלפים של טילים מתוצרת חוץ. מה עומד להשתנות? שמא תציעו כוח רב-לאומי? ברור שלא מדובר בכוח רב-לאומי בשטח המצרי. יש מדינות שבריבונות שלהן אי אפשר לפגוע. כלומר, מדובר בכוח רב-לאומי שיאלץ להסתובב בשטח רצועת עזה ולהתחכך באוכלוסיה המקומית ובחמאס. אין כוח רב-לאומי בעולם שיהיה מוכן לעשות את העבודה המלוכלכת הזו עבורנו. אם יהיו כאלה שיהיו מוכנים להגיע, הרי שהם יעשו זאת רק כדי לחיות עימם בסימביוזה, ובאופן שלא יפריע למדינות שלהם לשפר את היחסים עם מדינות ערביות. אם היינו זקוקים לתזכורת לחוסר התוחלת של כוחות רב-לאומיים, הזכירו לנו זאת באופן כואב הטילים שנפלו בנהריה ביום חמישי. אם אין עם מי להגיע להסכם, אומר השמאל הקיצוני, אז הבה נצא מייד ללא הסכם, ונניח שהמכה הכואבת שהיכנו בהם תגרום להם ליישם בעצמם את מטרות המלחמה שלנו ללא הסכם. השמאל תמיד ייחס לימין את הקלישאה ש"הערבים מבינים רק כוח", והנה הפתעה. מתברר שדווקא השמאל הקיצוני מאמין בה. לתפיסתם, הִכינו את החמאס בכוח, והוא כבר יבין זאת. האומנם? פעמים רבות ייחסתי לשמאל לסוגיו תמימות או היתממות. אך מעולם לא שיערתי שהם הידרדרו עד-כדי כך. בתבונה, בזהירות ובנחישות המסקנה היא, שגם אם אנו מעוניינים רק בהשגת המטרות המזעריות הנ"ל, ואפילו איננו מעוניינים במטרות יותר מאתגרות כמו הפלת החמאס או שחרור גלעד שליט, אין לנו ברירה אלא להשלים את המלאכה בעצמנו. לא רק בכוח, אלא גם בתבונה, בזהירות ובעיקר בנחישות. עיין ערך "חומת מגן". יאמרו אחרים - ההרתעה תמנע מהם לשגר רקטות. בואו נבין איך ההרתעה עובדת. בתום מלחמת לבנון השנייה, התפאר ראש ממשלתנו היוצא בכך שנסראללה אמר, שאילו ידע מה תהיה תגובת ישראל, לא היה מבצע את חטיפת החיילים. השבוע היה מי שציטט את החמאס כאומר דברים דומים. אך זו בדיוק הבעיה של ההרתעה שלנו. התוצאות של הפעולות שלנו, בתוספת הדיבורים שלנו על הבוץ הלבנוני, והביצה העזתית, גורמות למחבלים לא להאמין שנעשה משהו. גם אחרי שהחלו ההתקפות האוויריות על הרצועה, לא האמינו בחמאס שנצא למבצע קרקעי. כעת, משהפעילות הקרקעית החלה, הם יודעים כמעט בוודאות שלא נרחיב אותה. הרי אמרנו זאת בגלוי. אז ממה יש להם להירתע? בכל פעם שאנחנו יוצאים לפעולה כזו, מתפאר מישהו בממשלה "בעל הבית השתגע". אילו בצד השני היו יודעים מראש שיש לנו "בעל בית משוגע", הוא לא היה צריך להשתגע כל פעם ולא היה צריך להעמיד את השיגעון שלו במבחן, ולקפח אגב כך חיים. כך עובדת הרתעה, או בפרפראזה על אמרתו של הסופר הרומאי וגטיוס: 'הרוצה בשלום ייכון להשתגע'. האופן בו סיימנו את מלחמת לבנון השנייה, גרם לחמאס להאמין שלא נעז לפעול נגדו ברצועה. האופן שבו נסיים את מבצע "עופרת יצוקה", ייקבע האם "השיגעון" שלנו יועמד למבחן פעם נוספת בזמן הקרוב.
|
תאריך:
|
09/01/2009
|
|
|
עודכן:
|
09/01/2009
|
|
קובי לירז
|
הערבים דווקא לא מבינים כוח
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
עמתי
|
9/01/09 14:09
|
|
2
|
|
קובי לירז
|
9/01/09 18:30
|
|
3
|
|
קורן נאוה,טבריה
|
10/01/09 07:27
|
|
בימים אלה נלחמים כאמור חיילי צה"ל הכובשים והרעים בתוך עזה בארגון זכויות האדם ההומניטרי ושוחר השלום "החמאס" ובעם הפלשתיני שוחר השלום והכל כאמור סתם ככה רק מתוך שיעמום ורצון לכבוש את עזה וממש בלי כל סיבה. כאשר עד כה הם הרגו כפי שפורסם כבר למעלה מ-1,000,000 אזרחים פלשתינים תמימים וחפים מפשע. אולם החמור והמסוכן הוא שנראה כי הם גם מצליחים להביס ולנצח את ארגון השלום וזכויות האדם "החמאס".
|
|
|
ייתכן כי עד פרסום שורות אלו, כבר תתגבש ותאושר החלטה באו"ם, לפיה - תידרש ישראל להפסיק את האש, כמו גם כנופיות הטרור, מבלי שתינתן לישראל שום ערבות לביטחונה.
|
|
|
אם בשבוע שעבר, כמעט כולם עוד אמרו שהבחירות חייבות להיות במועדן ו"לא ניתן לחמאס לשבש את הדמוקרטיה", הרי שהחל משבוע זה הזמירות כבר אחרות, וזוהי רק ההתחלה. השר לענייני גימלאים רפי איתן, שעד יום ראשון השבוע עוד מלמל משהו בנוסח: "נחכה ונראה", יצא הפעם בקריאה ברורה בישיבת הממשלה: "לדחות את הבחירות בשישה שבועות לפחות". לאיתן יש טיעון מעניין. לדבריו, פוליטיקאים אינם מסוגלים לעמוד בפיתוי של קמפיין והדבר הוא בגדר נתינת מכשול בפני עיוור (יש להניח שהוא התכוון יותר למשהו בנוסח "לא תחסום שור בדישו", אבל ניחא). יש גם יוזמות פרטיות דוגמת מכתבו של מי שהיה יועצו של ברק, עו"ד אלדד יניב, לראשי המפלגות הגדולות, שישקלו את הסוגייה. בועז טופורובסקי יו"ר מפלגת הצעירים פנה אל ועדת הבחירות המרכזית בפנייה רשמית שתפעל לדחיית מועד הבחירות ואמר כי "ברור לכל שאין מי שמסוגל לנתק את ההחלטות המבצעיות מההשלכות הפוליטיות שלהן, ומהסקרים הממשיכים להתפרסם".
|
|
|
כבר בתחילת הפרשה ניתן לעמוד על הדמיון בין פרשת חיי שרה לפרשה זו. למרות ששתי הפרשות מספרות על מות צדיקים - שרה אמנו ויעקב אבינו - הן נקראות על שם חייהם. התשובה לפרדוקס - לכאורה זה, נעוצה במאמר חז"ל, כי צדיקים במותם קרויים חיים. גם אם גופם מת, רוחם חיה בקרבנו, במורשת הנצחית של מידות ומעשים טובים שהם מנחילים לכל הדורות. אולי מסיבה זו המילה מיתה אינה נזכרת בפטירתו של יעקב. כאחרון האבות, ואבי שנים- עשר שבטי ישראל, דמותו משמשת מודל חי ללימוד תורה, קיום מצוות ומידות טובות.
|
|
|
השבוע אנחנו מסיימים את קריאת ספר בראשית המכונה ספר הישר, משום שהוא עוסק במעשי אבותינו הישרים, וכיאה לספר שמגמתו היא חינוכית במובהק - הוא מסתיים במסרים חינוכיים חדים ביותר, ותמיד אקטואליים. אנחנו נתרכז בשנים עשר הפסוקים האחרונים של פרשת השבוע ושל הספר כולו, וננסה למצוא את המסר עבורנו, אנחנו שחיים בעשור הראשון של המילניום השלישי - בעיצומה של מלחמת דמים על ההסדר המדיני הבא, כדבריה של שרת חוּצֵנוּ. אחרי שחי שבע עשרה שנה במצרים, יעקב אבינו מת ונקבר במערת המכפלה. בניו שבים למצרים עם כל המלווים ואחי יוסף מוטרדים (בראשית נ'): (...) וַיֹּאמְרוּ, לוּ יִשְׂטְמֵנוּ יוֹסֵף; וְהָשֵׁב יָשִׁיב, לָנוּ, אֵת כָּל-הָרָעָה, אֲשֶׁר גָּמַלְנוּ אֹתוֹ. כל זמן שהאבא חי, כולם חוסים בצילו וזה עצמו מאלץ אחדות ביניהם; אף אחד לא ינקוט יוזמה שעלולה לגרום לאבא מורת רוח. מאחר שהלך לעולמו - לכאורה לא נותר גורם מלכד, ומזה הם חוששים.
|
|
|
|