זיכוי מעבירה שטרם בוצעה?

שופט מחוזי לשעבר והפרשן המשפטי של העיתון ידיעות אחרונות בהווה, בועז אוקון, כתב באתר זה כיצד התגלה לאחר שנים רבות כי בפרשת מע"צ המשטרה "התלבשה" על אנשים וחקרה אותם בעינויים, שתוארו בפרוט בווידוי שהתוודה, לאחר שנים, אחד החוקרים בכלי התקשורת! הפרשה ופרשות אחרות שתיאר השופט חשפו רק חלק קטן ממערכת עיוות הדין הלאומית שפועלת בישראל, ואשר הציבור עשוי למוטט אותה לחלוטין בעתיד הקרוב, כיוון שהוא אינו נותן בה אמון כלל.

חקירת (מע"צ) התנהלה תחת הזעם הציבורי על אי תפיסתם של הפושעים האמיתיים ששרפו את דפוס עיתון הארץ, את בית "מרס" ועוד פשעים שהמשטרה נכשלה מלפענח. להליכי המעצר והמשפט נלוו הדלפות משטרתיות חמורות שהטילו אישומים דמיוניים לפיהם קבוצה של אנשים קשיי יום התכוונו לפוצץ את משרד המשפטים, את מטה המשטרה...ועוד כהנה מזימות פרי הדמיון לערעור המשטר בארץ. השופטים התעלמו מכול הראיות וסימני המכות המוכיחות בבירור כי החשודים עונו באלימות ובאיומים. אחד החשודים ניסה להתאבד בבליעת סיכות ברזל רבות שהיו על שולחן החוקרים, ואושפז... במשפטו השופטים עדיין ניסו להימנע מעריכת "משפט זוטא" בנושא קבילות הראיות!

לאחר שנים, כאשר התוודה החוקר על העינויים בחקירת הפרשה, הבין אחד השופטים את העוול שנעשה ועשה לתיקון חלקי של הנזק ולשחרור הקורבנות שנאסרו. לא הוסקו שום מסקנות לגבי המעורבים בפרשה מהמשטרה, וגם לא מהשופטים! כול השוטרים, (כמובן למעט החוקר שהתוודה בטלוויזיה ושיחזר בפני העיתונאים את העינויים) קודמו קידום מטאורי לדרגות בכירות ביותר. אחד מהם הפך ברבות הימים למפכ"ל המשטרה! הקורבנות המסכנים שישבו בכלא עד 12 שנות מאסר, חייהם נהרסו ולא שוקמו!

על-פי ראיונות שמסרו לאחרונה כמה שופטים (בדימ.) יש בישראל נורמה של חריצת דין כבר בשלב החקירה! יש תובעים שהם עובדי משטרה. חלק גדול מהתובעים בתביעה הכללית הם תובעי משטרה לשעבר. מרבית השופטים מונו מבין עובדי התביעה. לפיכך אצל השופטים האמון בגרסת המשטרה כמעט מוחלט! סיכוייו של אדם לנסות לברר בביהמ"ש את הדרך בה נגבו "הודאות", והושגו ראיות אפסי! לרשות המשטרה והתביעה כלי שכנוע כבירים ללא בקרה משפטית, והיא זו שממש מייצרת את המסמכים והראיות ללא בקרה! לעורכי דין ולשופטים יש נטייה להתייחס לנייר חתום כשווה לתורה מסיני!

יש נורמה חוזרת ונשנית של אי רישום גרסאות חשודים במלואם! התעלמות מראיות ועדים מזכים!! במקרה שכבר תועדה ראיה לטובת הנאשם, קורה פעמים רבות שהיא אינה מוצגת בפני ביהמ"ש! גילוי ראיות כאלה קורה תמיד רק הודות לתושיית ההגנה! התביעה תמיד מתרצת בצורה עקומה את אי הגשת הראיות הללו, ובית המשפט אינו עושה מאומה לזיכוי טכני מידי של חשוד המובא אליו בתנאים כה בלתי הוגנים!

כול ניסיון למנות שופט שאינו תובע בעברו נתקל בחומה בצורה של התנגדות, לרבות השחרת שמו של המועמד לכהונת שופט בדרכים בלתי חוקיות ובלתי מוסריות! מצד שני התפרסמו בישראל פרשות שבהן שופטים נחשדו, או נתפסו בקלקלתם וזכו ליחס מיוחד במקום להיות מושעים, ומטופלים מיד כנדרש כדי להראות לציבור ששופטיו נקיים! אין שום כלי בידי הציבור לתיקון המשטרה. (ראש מחלקת חקירות שוטרים הצהיר בעצמו כי השוטרים משקרים ומתאמים גרסאות בחקירות מח"ש) מח"ש עצמה מורכבת מחוקרי משטרה. התלונות אצל מבקר המדינה, ואצל שופטים (בדימ.) המופקדים על בירור תלונות נגד שופטים, אינן מניבות הדחת מעורבים, שום תיקון עוול, ושום תיקון מערכתי!

המשטרה מאלצת כול חשוד למסור הודעה. באם אינו עושה כך הוא נעצר מיד! ההודעה נרשמת ללא נוכחות עורך דין, כאשר המשטרה יכולה לעשות נגד החשוד את כול המניפולציות, ולהפעיל לחצים כראות עיניה. לרוב לא נרשמים במלואם וברוחם דבריו של החשוד. מושמטים מדבריו שמות עדים לטובתו, והפרטים המזכים אותו! אותה "הודאה" כביכול שהמשטרה מכנה "מלכת הראיות" מוגשת לשופטים לרוב בלי שום סיוע! אם חזר בו "עד" שהעליל על אדם מהודעתו; יכולה המשטרה על-פי סעיף 10א' לדיני הראיות לטעון שדבריו במשפט הם שקר; וה"הודאה" שרשמה מפיו בתנאים בלתי מבוקרים בעליל, ותוך הפרת זכויותיו, לרבות זכות השתיקה הרשומה בחוק, היא "מלכת הראיות" שתרשיע את הנאשם! חלק ניכר מהציבור אינו דובר עברית כשפת אם. חלקו מתקשה בהבנת מצבו בתנאי הלחץ שמפעילה המשטרה. חלק מציבור אינו יכול לעמוד בחקירה קשה עכב מצב בריאותו, גילו, או נסיבות חקירתו כמו חקירה באישון לילה כאשר האדם עייף ועבר אירועים קשים. מרבית הציבור חסר השכלה משפטית, ואינו מודע כלל לעבירות הנעשות נגדו בעת חקירתו במשטרה.

ישנו תחום מיוחד שבו כלל לא נזקקת המשטרה לראיות ועדויות כלל; תלונות נשים נגד גברים נחקרות במשטרה פנימית מיוחדת המונה 220 חוקרות וחוקרים המכונה אלמ"ב. עבור אלמ"ב מספיקה תמיד עדותה של אישה נגד בעלה לשעבר גם אם התגרשו לפני שנים רבות. מתלוננת המוסרת עדות שווא כנגד גבר שהכירה היכרות שטחית יכולה בנקל להביאו לחקירה קשה ולגרום למעצרו. אלמ"ב יכולה לעצור גבר בחשד דמיוני שהוא עלול לבצע עבירה כנגד אותה אישה בעתיד!!! כיצד יכול גבר לזכות עצמו מעבירה שטרם בוצעה??? מיותר לציין כי אלמ"ב היא זו שתופסת תפיסה מנהלית אקדחים ברישיון, מודיעה לצבא, למשטרה, לחברות אבטחה ולרשויות אחרות למנוע אחזקת כלי נשק על גברים ולחסל בדרך זו את משלח ידם והקריירה שלהם. אלמ"ב מגרשת מביתם גברים רק משום שהאישה התלוננה! ללא ראיות, וללא שום פיקוח משפטי. לרוב האישה נדרשת להתלונן כמה פעמים ולמחזר את תלונתה בפני שופט כדי שהגבר ילון בספסל ציבורי או בתחנת משטרה! על-פי נתוני משטרת ישראל נחקרים מעל 20,000 גברים מדי שנה. כ-4000 מהם נעצרים מעצרי שווא, שכלל אינם מניבים כתב אישום! גם 1000 הגברים הנאשמים נשפטים בתנאים הזויים כפי שתיארתי, וחלקם נאלצים להוכיח כי לא יבצעו עבירה בעתיד, כאשר בפועל הם משלמים משכנתא ומזונות למעלילה שמפזזת באותו הזמן עם המאהב שלה בדירה ממנה הורחק הבעל לעיני ילדיהם....

במדינת ישראל 99.9% אחוז מהנאשמים מורשעים! תדיר נתקל הציבור בהרשעות של אנשים נורמטיביים בכתבי אישום הזויים, אשר כלל אינם מתארים אשמה, בעבירות ובנסיבות שלפעמים ברור כי הנאשם פעל נורמטיבית, והמתלונן מצטייר כמי שסיבך את הנאשם כמקרהו של השר רמון. חלקים נרחבים בציבור מתקשים להבין כיצד גבר פנוי שאישה מנשקת אותו ביוזמתה בצנעה הופך למורשע בעבירת מין כאשר החוקרים, התובעים, והשופטת במשפט ביצעו כמעט את כול העבירות האפשריות בתהליך חקירתו והרשעתו?

כול המחקרים שנערכו בישראל בשנים האחרונות תיעדו אובדן אמון הציבור במערכת במשטרה והתביעה! גם השופטים כבר ירדו לרמת חוסר אמון. פחות ממחצית הציבור נותן בהם אמון! בתנאים הקיימים כיום נראה כי האשמה הדמיונית שהעלילה המשטרה על כנופיית מע"ץ (קבוצת אנשים שמעולם לא היו כנופיה ולא עשו מאומה מהמיוחס להם) רובצת לפתחה ולפתח התביעה. הם אלו שחטפו את מערכת המשפט בישראל שהתמסרה להם ברצון.