אריה אבנרי. יליד 1937, ירושלים.
שירת בצה"ל בתפקידים שונים במשטרה הצבאית, ולאחר מכן שירת ככתב צבאי בשבועון במחנה ובביטאון חיל האוויר. במלחמת יום כיפור שימש חוקר מטעם ענף ההיסטוריה של צה"ל, בשתי אוגדות. חיבר מספר ספרים בנושאים ביטחוניים, בהם: פעולת התגמול, שיצא לאור בשלושה כרכים, ומלחמת ההתשה. כמו כן, תיעד את פעילות חיל האוויר בשלוש מלחמות - היום הקצר ביותר, על מלחמת ששת הימים; שמיים בוערים, על מלחמת יום כיפור; והמהלומה, על מלחמת שלום הגליל.
בוגר לימודי מדע המדינה וסוציולוגיה, בבית הספר הגבוה למשפט ולכלכלה בתל אביב; פסיכולוגיה של ההמונים באוניברסיטה הפתוחה וחוג לעיתונאות, באוניברסיטת תל אביב. נשוי לזיוה, אב לרועי ועירא.
שימש כתב ראשי בשבועון רימון. במקביל, ערך את זרקור - תוכנית תחקירים בקול ישראל, והשתתף במישדרי החדשות של
גלי צה"ל. שימש כתב לענייני פוליטיקה, עבודה, תחבורה ופלילים, וכן היה בעל טורים אישיים. בשנים 1972-1958 פרסם הומורסקות ופיליטונים במוסף הסאטירי ציפור הנפש, ובזמנים מודרנים (
ידיעות אחרונות). אוסף מכתביו האמורים כונס בשלושה ספרים: מתחת לחגורה; גברים, נשים וכל השאר, ופתפותי ביצים.
מ-1972 שימש אבנרי עיתונאי-חוקר בעיתון ידיעות אחרונות. עשרות חשיפות וגילויים נזקפים לזכותו, בהם גילויים שהביאו להעמדה לדין של אישי ציבור ואנשי עסקים. בשלהי שנות ה-70 חיבר ספר דוקומנטרי בשני כרכים - החלוצים האלמוניים, המתעד את העליה החדשה לישראל משנות ה-50. הספר זכה לשבחים רבים, בהם מאת יצחק בן-אהרון, אשר כתב את דברי ההקדמה לספר. אבנרי הינו מחלוצי ערבי הראיונות, בהם החל ב-1966, עוד בימיה הראשונים של הטלוויזיה.
כמו כן, פרסם מספר ספרים ביוגרפיים: ספיר,
דוד לוי, רצח אופי (על יעקב לוינסון), ואת הספר הגביר - על אברהם שפירא בתקופה שעמד בראש ועדת הכספים של הכנסת ובראש אגודת ישראל. על הוצאת ספרו, הגביר, ניהל אבנרי מערכה משפטית ממושכת בשם זכות הציבור לדעת: בית המשפט המחוזי בתל אביב הוציא צו מניעה שאסר את הפצת הספר, אלא אם יובא לעיונו המוקדם של שפירא. אבנרי הגיש ערעור לבית המשפט העליון. הרכב של שלושה שופטים, בראשות השופט
אהרן ברק, התיר את פרסום הספר, וקבע עיקרון שעל-פיו
חופש הביטוי גובר על זכות אדם לשם טוב.
התקדים שנקבע הפך להלכה פסוקה ולציון דרך בהתייחסות החברה בכלל ומערכת המשפט בפרט, לזכותו של אדם לחופש ביטוי. מאז ניתנו עשרות פסקי דין שהתבססו על ההלכה שנקבעה. ב-1993 פרסם את הספר: התבוסה ("כך התפורר שלטון הליכוד"); ב-1995 פרסם את הספר: שלטון הכסף ("מי הקבוצה השולטת במדינה?").
אבנרי ממשיך לאורך השנים במאבקו למען חופש הביטוי בפעילות הציבורית, בו החל בתפקיד יו"ר ועד עיתונאי ידיעות אחרונות, ולאחר מכן יו"ר אגודת העיתונאים בתל אביב, ממלא מקום יו"ר האיגוד הארצי של עיתונאי ישראל וחבר נשיאות
מועצת העיתונות. במסגרת זו הוא נאבק למען האתיקה העיתונאית, מעמדו המקצועי של עיתונאי, וכן עמד בראש המטה שנאבק באלימות נגד עיתונאים. ניהל בנפרד מערכה מסועפת נגד הבעלויות הצולבות של המו"לים, שימוש פסול בפרסום בעיתונות כאמצעי לחץ, ולחץ להעמיד לדין משמעתי את המו"לים והעורכים שהיו מעורבים בפרשת האזנות הסתר. על כך שילם מחיר אישי. בנובמבר 1997 נבחר ליו"ר האיגוד הארצי של עיתונאי ישראל. ב-1999 התפטר מתפקידיו באיגוד הארצי ופרש מידיעות אחרונות. בספטמבר 2000 נבחר לנציג ציבור במליאת מועצת העיתונות.
גולת הכותרת של פועלו למען מינהל תקין וטוהר המידות היתה הקמת עמותת אמיתי - אזרחים למען מינהל תקין. העמותה הוקמה ביוני 1989, מיד לאחר הזכייה בבג"צ בעניין הספר: הגביר. בעמותה חברים עשרות מתנדבים, הפועלים למען ביעור השחיתות הציבורית. כנס היסוד של העמותה נערך בביתו של אבנרי, המשמש יו"ר העמותה. חשיבותה של עמותת אמיתי היא בתרומתה ליצירת נורמות מוסריות גבוהות יותר במדינה, וזאת באמצעות ביצוע תחקירים ובדיקות, הגשת עתירות לבית המשפט העליון, הגשת תלונות לרשויות החוק, ופעילות הסברה ציבורית אינטנסיבית. בזכות פעילות העמותה קיבל אבנרי, בשם העמותה, את אות נשיא המדינה להתנדבות לשנת 1997. ב-1999, עם פרישתו של אבנרי, הפסיקה העמותה את פעילותה.
אבנרי שימש יועץ אסטרטגי בתחום התקשורת - עורך עלוני תקשורת באינטרנט ומרצה במכללות אקדמיות בנושא תקשורת.
ב-2002 הצטרף לעיתון
מעריב לכתיבת כתבות ותחקירים.
בחודש יוני 2003 הוקמה ביוזמתו של אבנרי עמותת אומ"ץ הפועלת למען מינהל תקין וצדק חברתי. זו הצליחה בתקופת פעילותה הקצרה להטביע את חותמה במאבק נגד השחיתות במדינה.
בשנת 2004 הצטרף אבנרי לספריית מעריב ככותב ביוגראפיות. הביוגרפיה הראשונה שיצאה לאור בחודש ספטמבר 2005 היא על איל ההון
אליעזר פישמן. במקביל שימש אבנרי בתפקיד יועץ בנושא תחקירים במעריב.
אבנרי הינו בעל טור באתר News1.
בשנת 2009 פרסם אבנרי את ספרו "זעקי ארץ מושחתת", חושף את היקפה של השחיתות השלטונית במדינה וסוקר את פעילותה של אומ"ץ במאבקה למען טוהר המידות במדינה.
בשנים האחרונות זכה אבנרי לאותות הוקרה של מארגונים ציבוריים שונים על פעילותו ההתנדבותית נגד השחיתות הציבורית.
