פרס ישראל, פעמיים איכסה...

שרת חינוך שמאלנית קיצונית (יולי תמיר), מקימה ועדה המורכבת משלושה שמאלנים קיצוניים (פרופ' רם לוי, אורנה בן-דור וד"ר ענר פרמינגר), ומבקשת מהם להחליט על חתן פרס ישראל לקולנוע. והם החליטו, איך לא, על הקולנוען הכי שמאלני קיצוני שיש, מי שהיה חבר בוועד לסולידאריות עם אוניברסיטת ביר-זית, פרופ' ג'אד נאמן. שוב מסתבר שלנחיריים שמאלניים אין בעיה עם הריח, שהרי ידוע, שכל אחד "נהנה" מהסירחון הנפלט ממנו.

ולפני שאני ממשיך, הערה ארוכה: נקודת המוצא שלי היא, שישראל הינה הדמוקרטיה היחידה בעולם שמתנהלת תחת איום קיומי רציני. אלמלא צה"ל, אין מדינה!!! מאחר שכך, כל ישראלי, חייב תודה והערכה לחיילים המשרתים, למשפחות השכולות ולנכי צה"ל. אם אנחנו רוצים שהמדינה תהיה ראויה למחיר שהיא דורשת וגובה מצעירייה, מן הראוי שפרס ישראל יכיל בתוכו (גם) ערכים שאינם סותרים עקרונות דמוקרטים, נאמנות למדינה והתנהלות אישית מופתית.

המלחמות של היום, מתנהלות בשלוש זירות: חזית - שבה נהרגים חיילים; עורף - שבו נהרגים אזרחים שלא הספיקו להגיע למקלטים; ו... תקשורת. כן, יש קשר הדוק בין מה שצרכני התקשורת בעולם קוראים בעיתונים (שומעים ברדיו, ורואים על מסכי האינטרנט והטלוויזיה כל השנה), לבין מרחב התמרון של צה"ל. מי שלא מבין את זה, לא יודע איפה הוא חי, ומי שכן מבין את זה, לא יכול להתעלם מהעובדה שאיש הקולנוע ג'אד נאמן מפיץ את מסריו האידיאולוגיים מהטריבונה של אויבי ישראל.

"הוגה דעות" (אלק...)

בחירתו הביאה את העיתונאי בן-דרור ימיני למקלדת: "נאמן אנטי ציוני שחתום על מסמך אולגה התומך בזכות-השיבה", כתב ימיני. "הוא מתאר את ישראל כמדינת אפרטהייד. הוא תומך בסרבנות, והוא גם חתום על מכתב תמיכה בעזמי בשארה" (מעריב, 7.3.09). ומי חתום עם ג'אד נאמן על חלק ממכתבי הנאצה נגד ישראל? שואל ימיני ומשיב: "נכון, יו"ר הוועדה שבחרה אותו, פרופ' רם לוי. איכסה..."

ראבק, יום קודם חלוקת הפרס, ישראל התייחדה עם זכר נופליה. אני נמנה על אלה המשוכנעים באמיתות הקלישאה "במותם ציוו לנו את החיים". והינה במוצאי יום הזיכרון (ערב יום העצמאות), צופי הערוץ הראשון צריכים לראות טקס שבו הלא נאמן הזה, ג'אד נאמן, לוחץ ידיים לצמרת המדינה, ומקבל את פרס ישראל.

במאמר שכתב נאמן בויי-נט (ב-27.4.09), הוא שואל בפליאה את צעירי ישראל המשרתים בצה"ל: "מה העבודה הזאת לכם? מהו פולחן הנופלים"? והוא מסביר: "אנו מקדשים את הקרבת חיי הגברים הצעירים למען המדינה. אלה פניה של דת חדשה", ומסכם בקביעה: "הלאומיות היא דת הרוצחים". ולחשוב על זה שלושת השופטים שקבעו אותו כראוי, הגדירו אותו כ(אלק) - "הוגה דעות".

אין לי ספק שג'אד נאמן לא היה מסכים לקבל מכות כדי לעשות סרטים. אבל כדי להעביר את מסריו הפוליטיים, הוא חטף מכות בהפגנות (יותר מפעם אחת), מה שמוכיח שהוא יותר אנטי ציוני, מאשר איש קולנוע.

כקולנוען, הצלחתו במכירת כרטיסים בקופה, שואפת לאפס. למעט סרט אחד שזכה להצלחה פושרת (מסע אלונקות), כל סרטיו היו כישלון חרוץ. בחירתו על-ידי שלושת השמאלנים, יש לה סיבה אחת: הבאשת ריחה של המדינה בעולם, והפצת רפיון בקרב צעירים. ואת זה הוא עושה בשפת הקולנוע. זכייתו הרגיזה יהודים פטריוטים, והפיחה תקווה באיש קולנוע אחר: מוחמד בכרי...
איכסה...

(במאמר הבא "איכסה 2" אתייחס גם לזכייתו של "המכון הישראלי ל(אלק) דמוקרטיה", בפרס ישראל)