בשבוע שעבר וכחלק מסדרה של מאמרים שיעסקו באופן הצגת דוחות כספיים של חברות ציבוריות בהתאם לכללי ה-
IFRS ( תקני דיווח וחשבונאות בינלאומיים לפיהן מחויבות החל משנת 2008 חברות ציבוריות להציג את דוחותיהן הכספיים), דנו בתקן
IAS 39 שאפשר לחברות ציבוריות להציג בדוחותיהן אגרות חוב שהנפיקו, בתנאים מסוימים, בהתאם לשווי השוק שלהן ולא לפי סכום ההתחייבות העתידית לפירעון. הצגה היכולה להביא את הקורא הסביר למסקנה שגויה כי חברה שאגרות החוב שהנפיקה נסחרות במחירים נמוכים, אינה מחויבות לפירעונן במחיר הנקוב על האיגרת אלא בשווי השוק שלהן. מסקנה שגויה היות ורק במקרה חריג ביותר של הסדר נושים יכול הפירעון להיעשות במחיר הקרוב לשווי השוק.
זכות היא לי ששני רואי חשבון בעלי מומחיות בנושא הרימו את הכפפה ופרסמו את התייחסותם לסוגיה. הראשון, רו"ח אריה טננבאום, מרצה לחשבונאות באוניברסיטת בן-גוריון ושותף לכתיבתם של ספרים העוסקים בנושא. לדעתו של רו"ח טננבאום יש להפנים תחילה שמטרת ההנחיה המחייבת הצגת נתונים בהתאם להוראות תקני ה-
IFRS היא לאפשר הצגה זהה לזו המקובלת והמיושמת על-ידי חברות ציבוריות במרבית הבורסות בעולם.
אולם, תהליך הטמעת הנחיה זו הוא ארוך ומרוכב וטבעי שיכלול קשיי הסתגלות הן של החברות המדווחות על-פי התקנים החדשים והן של קוראי הדוחות, שנאלצים ללמוד את רזי השפה החשבונאית החדשה. בנוסף לכך קיימים מספר תקנים שאינם ברורים ואף עם ליקויים מסוימים שטרם תוקנו, כגון
IAS 39 המדובר, המאפשר הצגת אגרות חוב , בתנאים מסוימים, בהתאם לשווי שוק.
מכיוון שכך, מה שחשוב לדעתו של רו"ח טננבאום היא הכללת הבהרה ברורה וגלויה שתמנע את הטעיית הקורא הסביר. ובמקרה שלפנינו ספק אם כך הדבר. להבהרות בנושא ניתן לפנות ישירות לרו"ח טננבאום במייל
aryet@bezeqint.net מנגד מציג רו"ח שגיא בן שלוש בעל חברת ייעוץ העוסקת בהערכת שווי נכסים והתחייבויות בהתאם לתקני ה
IFRS עמדה שונה . לדעתו של רו"ח בן שלוש אין ב
IAS 39 משום כל הטעייה, היות ועל קוראי הדוחות חלה מחויבות להסתגל לכך שאופן הצגת נתונים בדוחות הכספיים של חברות ציבוריות עובר מהפך מהצגה שמרנית שהייתה מקובלת במשך שנים להצגה התואמת את צורכי העולם הפיננסי. לדוגמא ההיגיון המאפשר הצגה לפי שווי שוק נובע מכך
שלחברה קיימת האפשרות לסלק את התחייבויותיה במחיר נמוך יותר מערכן בספרים. מכיוון שרישום ההכנסות בגין ירידת ערך האגרות אינה משפיעה על הרווח התפעולי ומכיוון ש
אינה משפיע על תזרים המזומנים של החברה, אין בה בכדי להטעות את הקורא הסביר האמור להתרגל לכך שמעתה ואילך דוחות כספיים יוצגו באופן שונה מהעבר. להבהרות בנושא אפשר לפנות ישירות לרו"ח בן שלוש במייל
sagi@laor-consulting.com ומי מכם שלא הצליח לגבש דעה בנושא, מוזמן לקרוא מאמר שהתפרסם בשבוע שעבר בדה מרקר על-ידי רו"ח שלומי שוב, מי שנחשב על-ידי רבים מרואי החשבון, ובכלל זה כותב המאמר , כאורים ותומים בנושא. במאמרו בדה מרקר, מבהיר רו"ח שוב שכללי ה-
GAAP US, ( הכללים המקבילים ל-
IFRS והמחייבים את החברות הציבוריות בארה"ב ), מתקדמים אף יותר מכללי ה-
IFRS היות והם מאפשרים להציג כל התחייבות לפי שווי הוגן וזאת בשונה מכללי ה-
IFRS המתירים רק בשני מקרים הצגה כאמור. אחד המקרים הוא כאמור זה העוסק באופן הצגת אגרות חוב להמרה ( מכשיר פיננסי המכיל בתוכו נגזר משובץ ).
לדעתו של רו"ח שוב יש בהצגת אגרות חוב בהתאם לשווי שוק בכדי לגרום לעיוות באופן הצגת הדוחות לציבור. וזאת משום שמדידת ההתחייבות מתחת לסכום הנדרש לפירעון, כל עוד לא בוצעה בפועל רכישה עצמית, עומדת בסתירה גמורה להנחת העסק החי. בכדי להמחיש את עמדתו רו"ח שוב מפנה אותנו לדוחות הכספיים של התעשיה האווירות בהן מוצגות אגרות חוב שהונפקו לציבור לפי שווי שוק, הצגה שאפשרה הגדלת ההכנסות ב-150 מיליון ש"ח. פתרון לעיוות, לדעתו של רו"ח שוב הוא בנטרול השינויים בסיכון האשראי של החברה מתוך ההגדרה של השווי ההוגן. בכך מתאפשר לכותב המאמר ולרו"ח טננבאום לומר כי עמדתם מוקבלת על-ידי רו"ח שוב הנחשב כאמור על ידם כאורים ותומים בנושא.