הודעה לעיתונות
להלן החלטת היועץ המשפטי לממשלה בנושא העמותות שסייעו לאהוד ברק ול"ישראל אחת", שגובשה לאחר סדרת דיונים והתייעצויות עם פרקליטת המדינה ואנשי פרקליטות המדינה, פרקליטות המחוז והייעוץ המשפטי.
בעקבות דו"ח מבקר המדינה על תוצאות ביקורת חשבונות הסיעות לתקופת הבחירות לכנסת החמש-עשרה ולראש הממשלה, שפורסם בינואר 2000, הורה היועץ המשפטי לממשלה על פתיחה בחקירה פלילית כנגד מספר סיעות בחשדות לביצוע עבירות על חוק מימון מפלגות, תשל"ג- 1973, ובכללן סיעת "ישראל אחת" בראשות אהוד ברק.
על פי ממצאי המבקר, "ננקטה שיטה, שלפיה הוזרמו כספים לעמותות, אשר היה בפעילותן לתרום, אם במישרין, ואם בעקיפין, לקמפיין הבחירות. מבין העמותות היו כאלה שהוקמו בתקופת הבחירות או לקראתה, ולנגד עיני מייסדיהן עמד, לפחות כאחד היעדים, הסיוע למר ברק להיבחר. עמותות אחרות הוקמו קודם לכן, ולא מלכתחילה למטרה זו, אך "גוייסו" למטרה לקראת הבחירות". כמו כן קבע המבקר בממצאיו, כי מקור הכספים אותם הוציאו העמותות הללו הוא באנשים מרכזיים במטה "ברק לראשות הממשלה", עו"ד יצחק הרצוג ומר טל זילברשטיין, שהיה מנהל הקמפיין של "ישראל אחת" לבחירת ראש הממשלה.
הבחירות לכנסת החמש-עשרה התנהלו במתכונת שאינה קיימת עוד, לפיה מתנהלת הצבעה נפרדת לרשימת מועמדים לכנסת ולמועמד לראשות הממשלה, כלומר הצבעה בשני פתקים. שיטת בחירות זו אפשרה לציבור הבוחרים להצביע עבור מועמד לראשות הממשלה שאינו משתייך לרשימה עבורה הצביעו בפתק האחר. יחד עם זאת, גם על פי שיטת בחירות זו, היה על המועמד לראשות הממשלה לעמוד בראש רשימת מועמדים לכנסת והוא לא יכול היה להיות "מועמד עצמאי".
שינוי שיטת הבחירות להצבעה נפרדת לראשות הממשלה ולמפלגה, שינוי שהחל בבחירות לכנסת הארבע-עשרה, לא הביא לשינויים בחוק מימון מפלגות, ובכלל זה לא נערכו בו כל שינויים בסעיפי העונשין הנוגעים לדרכי המימון. יצויין, כי עמדת מבקר המדינה היתה, באופן עקבי, כי שינוי שיטת הבחירות לא שינתה את האיסורים הקבועים בחוק מימון מפלגות, וראתה אותם כחלים גם על התעמולה לטובת מועמד לראשות הממשלה, שעמד, כאמור לעיל, בראש רשימה.
סוגיית תחולתם של האיסורים שבחוק מימון מפלגות על מועמד לראשות הממשלה (להבדיל ממפלגה), עמדה על הפרק בלשכת היועץ המשפטי לממשלה, בעקבות תלונתו של חבר הכנסת איתן כבל על מימון בלתי חוקי שנתן, לטענתו, יוסף גוטניק לבנימין נתניהו, שהיה, עובר לבחירות לכנסת הארבע-עשרה, מועמד רשימת הליכוד לראשות הממשלה. על פי התלונה, מסע הפרסום שמימן אותו גוטניק, שהתבטא בתליית שלטי חוצות ועליהם המשפט "נתניהו טוב ליהודים", היווה מתן תרומה אסורה מבחינתו של גוטניק, וקבלת תרומה אסורה מבחינתו של נתניהו. הוחלט שלא לפתוח בחקירה פלילית בעניין זה, נוכח השאלה אם האיסור שבחוק חל גם ביחס לבחירת ראש הממשלה, או שמא רק לגבי סיעה או רשימת מועמדים. נמסר כי הנושא ייבחן שוב במבט צופה פני עתיד ותינתן אזהרה מתאימה.
בעקבות ערר שהוגש על ההחלטה שלא לפתוח בחקירת התלונה הנ"ל, נכתב שוב מטעם היועץ המשפטי לממשלה, כי בשקלו את העניין לציבור - כמשמעותו המשפטית של ביטוי זה - בנקיטת הליכים פליליים, רשאי הוא להביא במניין שיקוליו קשיים משפטיים, ראשוניות של התופעה, סנקציות מינהליות שהופעלו ולהסתפק באזהרה. כן הוזכר הקושי הפרשני בשאלה אם הוראת סעיף 9א לחוק מימון מפלגות, תשל"ג- 1973 חלה גם על מועמד לראשות הממשלה לפי שיטת הבחירות הנוהגת עתה, ונאמר כי המישור הפלילי אינו מאפשר קביעת איסור מכוח היקש.
ואולם, עוד בטרם פורסם דו"ח מבקר המדינה שהיווה יסוד לפתיחה בחקירה, אך לאחר שקוימו הבחירות אליהן מתייחס הדו"ח בממצאיו, הבהיר היועץ המשפטי לממשלה את עמדתו בסוגיה משפטית זו, וקבע במכתב מיום 27.10.99, למנכ"ל ועדת הבחירות המרכזית, כי עמדתו היא שס' 9א לחוק מימון מפלגות חל גם על בחירת מועמד לראשות הממשלה, ואין להבחין בין מימון הרשימה המתמודדת לכנסת לבין מימון המועמד לראשות הממשלה.
עם פרסום ממצאי דו"ח מבקר המדינה, שהתמונה העובדתית במלואה תוארה בו (ועל כן איננו חוזרים עליה בפירוט כאן), הורה היועץ המשפטי לממשלה על פתיחה בחקירה פלילית כנגד מספר סיעות, והעיקרית שבהן "ישראל אחת", והאישים המעורבים בגיוס התרומות שהועברו לעמותות החוץ מפלגתיות, אשר לכאורה, על פי ממצאי המבקר, הוציאו את כספי התרומות הללו לטובת מערכת הבחירות של "ישראל אחת", לשם קידום מועמדותו של אהוד ברק לראשות הממשלה.
נקודת המוצא לפתיחה בחקירה היתה כי חל איסור פלילי על מועמד לראשות הממשלה לגייס תרומות שלא על פי המגבלות הקבועות בחוק, וכי אין הבחנה, לעניין זה, בין רשימת מועמדים לבין המועמד לראשות הממשלה. יחד עם זאת, בשים לב למכתבים האמורים מלשכת היועץ המשפטי לממשלה, אשר יכולים היו לבסס טענת "הסתמכות", לפיה אין חלים האיסורים הפליליים הקבועים בחוק על מועמד לראשות הממשלה, הרי שמטרת החקירה היתה לברר, האם נעברו עבירות על ידי עירוב בין הכספים שהוצאו על ידי סיעת "ישראל אחת" כתעמולת בחירות לצורך קידום ענייני הסיעה, לבין הכספים שהוצאו על ידי מטה ברק לראשות הממשלה או גופים אחרים שפעלו לבחירתו של אהוד ברק. היינו, האם אכן היתה הפרדה בין הכספים לסיעה לכספים למערכת הבחירות לראש- הממשלה. כמו כן, מטרת החקירה היתה לברר עד כמה היו מודעים הגורמים המעורבים בדבר, בהנחה שלא נערכה הפרדה כזו, לכך שבפועל היא אינה קיימת.
ברור היה, ונאמר כבר אז, גם בפומבי על ידי היועץ המשפטי כי, טענת ההסתמכות תיבחן לאור תוצאותיה העובדתיות של החקירה לאחר שתיפרש מלוא התמונה, ואילו יוברר כי היתה הפרדה ולא היה עירוב, יהא צורך לתת משקל לטענת ההסתמכות ולא לאכוף כנגד מי שהסתמך.
ייאמר מייד, כי ממצאי החקירה העלו, כי סיעת "ישראל אחת" לא ערכה כל הפרדה חשבונאית בין כספי תעמולה שהוצאו לטובת הסיעה לבין כספי תעמולה שהוצאו לטובת מועמדותו של ברק לראשות הממשלה.
להלן מה שהוחלט לגבי האישים המרכזיים שהיוו מוקד לחקירת המשטרה: אהוד ברק, עו"ד יצחק הרצוג, טל זילברשטיין, גדעון סולימני וויצמן שירי. כאמור לעיל, כדי לקבוע שיש לגבי מי מהם ראיות לכאורה לביסוס אישום פלילי ושלא תעמוד לו הגנה של הסתמכות, עלינו להראות כי הוא היה מודע לכך שהכסף שנתרם דרך אחת מן העמותות שנחקרו, מצא דרכו לתעמולת בחירות "מעורבת", היינו כזו שנעשתה בזיקה עם הסיעה ולא היתה מיוחדת לבחירתו של ברק לראשות הממשלה.
יצויין, כי חקירת המשטרה נתקלה בשני קשיים מרכזיים, שהשליכו באופן משמעותי על התמשכותה של החקירה ועל יכולתה להגיע לחקר האמת: הקושי האחד מתבטא בשתיקתם של מרבית הנחקרים המרכזיים, ואילו הקושי האחר מתבטא בדחיית בקשות לחיקורי דין בחו"ל בחלק מן המדינות אליהן פנתה המשטרה בבקשה לעזרה משפטית. ההכנסות וההוצאות של מטה ברק "הרשמי" נכללו בדיווח של "ישראל אחת" למבקר המדינה. אך נותרה השאלה האם גופים שפעלו מחוץ למטה ברק פעלו אך ורק למען בחירתו כראש ממשלה או פעלו גם למען "ישראל אחת".
חקירת המשטרה התמקדה ב- 10 עמותות, וכן נבחנו שלושה עניינים נוספים שבגינם עלו חשדות לעבירות על חוק מימון מפלגות (הכוונה להפצת ספרו של ברק, ארוע התרמה בביתו של סבן בארה"ב והזמנת סקרים על ידי עו"ד יצחק הרצוג).
החקירה החלה בינואר 2000, המלצות המשטרה נמסרו בסוף מאי 2002, ולאחר בחינת חומר החקירה הרב (כ - 40 קרגלים) בפרקליטות מחוז ת"א במשך מספר חודשים נדון הנושא במשרד המשפטים בדיונים רבים אצל היועץ המשפטי לממשלה ופרקליטת המדינה .
שש מן העמותות, הוקמו בלא שניתן לקשור אותן ליוזמה של אישים ב"ישראל אחת" או במטה הבחירות של ברק, וחלקן אף הוקמו זמן של ממש קודם לתחילת מערכת הבחירות, לקידום עניינים חברתיים שאכן היוו מוקד לפעילותן. בכלל אלה, "אלטרנטיבה לקידום העלייה", שהוקמה בפברואר 98, ואשר עסקה בדרך כלל לקידום מטרותיה; "התקווה", שהוקמה במרץ 99 במטרה לקדם את צרכי העדה האתיופית בישראל ו"דור שלום", שהוקמה עוד בפברואר 96, ופעלה לאורך שנים במסגרת מטרותיה. שלוש עמותות מבין השש הוקמו במטרה לפעול למניעת בחירתו המחודשת של נתניהו כראש ממשלה: "סטודנטים רוצים שינוי", "הכל בוער חביבי", ו"עמותת נהגי המוניות" אשר התמקדה במחאה קולנית וחריפה נגד נתניהו. במהלך תקופת הבחירות קבלו עמותות אלה כספי תרומות שניתן לייחס אותם להרצוג, בצורה כזו או אחרת (אם כי לא תמיד מעבר לספק סביר מבחינת המשפט הפלילי, בשל הקשיים בהם נתקלה המשטרה במיצוי חיקורי הדין שנדרשו).
ארבע העמותות האחרות הן "ישראל של כולנו - ישראל אחת שלנו"; "עוד לא אבדה התקווה" ו"תקווה לישראל", אשר הוקמו בסמיכות זמנים ובנסיבות מעוררות חשד כי כל תכליתן היתה לשמש צינור להעברת כספים לתעמולה אסורה בלא שנערכה הפרדה בין מועמדותו של ברק לבין "ישראל אחת", וכן עמותת "נגב עכשיו" אשר הוקמה עוד באוגוסט 98, אולם על ידי אנשים הקשורים ב"ישראל אחת", וכפי שנראה רובם המכריע של כספיה הוצאו למימון תעמולת בחירות של "ישראל אחת" ואהוד ברק ללא כל אבחנה.
אשר לקבוצה הראשונה, הרי ש"אלטרנטיבה לעליה" ו"התקווה" (שתי עמותות העולים) כמו גם "סטודנטים רוצים שינוי", "אזרחים מימין ומשמאל" ו"הכל בוער חביבי", עמותות אלה מצטיירות, על פי ממצאי החקירה, כעמותות שאינן מזוהות עם מפלגה פוליטית כלשהי. עמותות העולים סייעו לקידומו של ברק, ואילו שלוש העמותות האחרות ניהלו מה שכונה "קמפיין נגטיבי", שעיקר המסר שלו היה "רק לא נתניהו". ככל שהן נהנו מכספי תרומות שהעביר אליהן הרצוג, הרי שככל שהפעילות נועדה לקדם את מועמדותו של ברק היא תהנה מטענת ה"הסתמכות", ובודאי שכך הדבר ככל שהמדובר בקמפיין שלילי.
כמו כן יש לסגור את התיק בעניין הפצת ספרו של ברק, מן הטעם שהפעילות הכרוכה בכך תהנה מטענת ה"הסתמכות". כך גם יש לסגור את התיק בעניין אירוע ההתרמה בביתו של סבן בחו"ל, אשר נועד לגייס כספים לצורך מימון הטסת בעלי זכות בחירה השוהים בארה"ב לישראל, על מנת שיוכלו להשתתף בבחירות. מהודעותיו של סבן עצמו עולה כי מטרתו היתה להביא להורדת נתניהו מהשלטון (היינו "קמפיין שלילי"), וכי הוא לא פעל בזיקה ל"ישראל אחת". כך גם לא נערך "סינון" לאותם בעלי זכות בחירה שביקשו לנצל את המימון שהועמד לרשותם לצורך נסיעתם ארצה, ואין לדעת במי התכוונו לתמוך. בנסיבות אלה דומה כי ארוע זה הינו מחוץ לתחום האיסור הפלילי.
נותר, איפוא, לבחון את העניינים הבאים: עמותות "דור שלום" ו"נהגי המוניות" מן הקבוצה הראשונה, ארבע העמותות מן הקבוצה השנייה, ופרשת מימון הסקרים, ואת מידת אחריותם של האישים המפורטים לעיל לפעילות שבוצעה באמצעות עמותות אלה.
אשר לפרשת הסקרים: בעניין זה עולה מן הראיות, כי עובר לבחירות, פנה עו"ד הרצוג למספר מכונים העוסקים בעריכת סקרי דעת קהל, והזמין מהם סקרים, הממוקדים בעיקרם במועמדותו של ברק לראשות הממשלה. מהודעות עורכי הסקרים עולה, כי לא היה קשר בינם לבין בעלי תפקיד רשמי במטה ברק או במטה "ישראל אחת". אין בראיות דבר, היכול לבסס את ההשערה כי הסקרים הועברו לגורם כלשהו במטה "ישראל אחת" וכי אלה שימשו את הסיעה למטרותיה. יש להניח כי הרצוג, שעל פי הראיות נרתם למטה ברק (אם כי לא שימש בו בתפקיד פורמלי), העביר את ממצאי הסקרים למטה ברק, אולם גם לכך אין ראיה פוזיטיבית. מכל מקום, גם בהנחה שכך הוא הדבר, הרי שתמיכה בברק באמצעות הזמנת סקרים למענו חוסה תחת טענת ה"הסתמכות".
אשר לעמותות: מערכת הראיות מצביעה על כך, שעובר לבחירות הוקמו שלוש עמותות: "תקווה לישראל", "ישראל של כולנו - ישראל אחת שלנו" ו"עוד לא אבדה התקווה" בנסיבות המבססות חשד כי עמותות אלה הוקמו מלכתחילה על מנת שתשמשנה כלי קיבול לכספים שלא ניתן היה, בשל דיני המימון, להעבירם כתרומה ישירה לסיעת "ישראל אחת". במהלך תקופת פעילותן של שלוש עמותות אלה, סמוך למועד הבחירות, הזרים להן עו"ד הרצוג סכומי כסף המסתכמים במאות אלפי דולרים, מקרנות העומדות לרשותו. "עוד לא אבדה התקווה" מימנה את העסקתה של מי שביקשה להיות פעילה במפלגת העבודה (סיעת "ישראל אחת"), אשר הוטל עליה לסייע לעמותת "נהגי המוניות", ומכאן הקשר בין פעילות עמותת "נהגי המוניות" לבין ענייניה של "ישראל אחת". שלוש עמותות אלה עסקו בפעילות מעורבת, שכללה תעמולת בחירות הן למען ברק והן למען "ישראל אחת".
אשר ל"נגב עכשיו", הרי שעמותה זו, שגדעון סולימאני, פעיל מפלגת העבודה, שימש כגזבר שלה, הוציאה את מירב כספה עבור מימון תעמולת בחירות "מעורבת", ומימנה את פעילותם של פעילי מפלגת העבודה בסניף באר שבע. העמותה קיבלה תרומות מגורמים שונים, ובכלל אלה גורמים הקשורים בעו"ד הרצוג.
אשר ל"דור שלום", המדובר בעמותה קיימת משנת 96, אשר עו"ד הרצוג נהג לתרום לה סכומי כסף משמעותיים במהלך השנים. שלושה ימים לפני הבחירות יזם טל זילברשטיין מבצע שילוט, לתליית שלטים של "דור שלום" ושל "ישראל אחת", בעלות של 150,000 דולר. לתליית השלטים היתה אמורה לדאוג העמותה "תקוה לישראל", ואילו "דור שלום" היתה אמורה לשאת בעלות. כמו כן היתה "דור שלום" מעורבת בשני עניינים נוספים אולם פרויקט השילוט הוא הבולט שבהם.
משקבענו כי בארבע עמותות אלה התקיימו, לכאורה, היסודות העובדתיים של העבירה לפי חוק מימון מפלגות, כל שנותר לבחון הוא את המודעות של האישים המעורבים שהזכרנו לעיל.
אהוד ברק:
על פי העולה מחומר החקירה, לא ניתן לייחס לאהוד ברק מודעות לפעילות העמותות, ולמקורות המימון שלהן. כזכור, מרבית הפעילים המרכזיים שתקו בחקירה, ואילו חומר הראיות האוביקטיבי אינו מצביע על מעורבותו של ברק בנושאים הקשורים במימון באמצעות העמותות. לפיכך, יש לסגור את תיק החקירה נגדו, בעילה של חוסר ראיות מספיקות.
עו"ד יצחק הרצוג:
אשר לעו"ד הרצוג, קיימות ראיות ברורות דיין לכך שהיה מודע לכך שכספי התרומות שהוא מזרים לפחות לחלק מן העמותות, משמשים לתעמולת בחירות. כך לדוגמא: העובדה שהיה מעורב בקמפיין של ברק גם ללא תפקיד רשמי, העובדה שהיה מעורב בהקמה של "ישראל של כולנו ישראל אחת שלנו", וכי מייסדיה ה"משפטיים" באו ממשרדו של עו"ד דורון כהן, גיסו של ברק, והעובדה ששתי העמותות האחרות הוקמו בסמיכות זמנים. כמו כן, בפרק זמן קצר, סמוך למועד הבחירות, הוא דאג להזרמת מאות אלפי דולרים לעמותות אלה. יחד עם זאת, לא נוכל להוכיח ברמה הנדרשת במשפט פלילי, כי עו"ד הרצוג, שלא עסק במימון הקמפיין בפועל, היה מודע לכך שהכסף מוצא בצורה "מעורבת" ולא לטובת מועמדותו של ברק בלבד (מה שחוסה תחת טענת ה"הסתמכות"). אין בידינו ראיות מספיקות, שתוכלנה לבסס את הטענה, כי היה מודע לתוכנה של הפעילות עבורה הוצאו הכספים. לכך יש להוסיף, כי העובדה שחלק גדול מן העמותות הוציא בפועל את הכספים למימון תעמולה בעד ברק בלבד, או למימון קמפיין שלילי בלבד, יהיה בה כדי להחליש מאוד את מערכת הראיות נגדו, שהינה בעייתית גם כך. היתה התלבטות לא מעטה באשר לכל אלה, אך לבסוף הוחלט כאמור.
אשר ל"דור שלום", מאחר שעו"ד הרצוג היה תורם קבוע של העמותה במשך שנים, לפעילות לגיטימית, ואין כל ראיה שיהיה בה כדי לקשור אותו באופן ממשי לפעילות העמותה עובר לבחירות, ביוזמתו של טל זילברשטיין, הרי שלא ניתן לייחס לו מודעות לשימוש בכספי התרומות באופן אסור.
באשר ל"נגב עכשיו" לא ניתן יהיה להוכיח, במידת הודאות הנדרשת בהליך פלילי, את מעורבותו של עו"ד הרצוג בהעברת תרומות לעמותה זו, שכן בשל קשיי חיקור דין (סרובה של ממשלת שוויץ), לא ניתן היה לחשוף באופן ברור את מקורו של הכסף, הגם שניתן להצביע על ראיות נסיבתיות הקושרות לפחות חלק מן התרומות אליו. מכל מקום, אין בידינו ראיות המצביעות על מודעותו של עו"ד הרצוג באשר לשימוש שנעשה בכספים אלה.
גם בהקשר של עו"ד הרצוג יש לזכור, כי הסובבים אותו שמרו על שתיקתם במשטרה, וכי הוא עצמו, מלבד טענתו שנטענה בחקירה, כי החקירה אינה לגיטימית בשל ה"הסתמכות", לא מסר כל הסברים עובדתיים באשר לפעילותו בנוגע למימון העמותות. דעתנו בנושא שתיקתם של אישי ציבור ועובדי ציבור בחקירה פלילית ידועה, אנו רואים אותה כתופעה שלילית ביותר ולא נוכל לקבל טענה שנשמעה כי מי שדיבר בחקירת מבקר המדינה פוטר עצמו בכך. אלא שמאחר ובמשפט פלילי עסקינן, אין במערכת הראיות הכללית כדי לבסס אישום נגדו מעבר לספק סביר, ושתיקתו ושתיקת חבריו אין בה כדי לחזק קיומן של ראיות מבוססות כשלעצמן שיכולות היו לשמש בסיס לאישום פלילי. בנסיבות אלה, יש לסגור את התיק נגדו מחוסר ראיות מספיקות.
טל זילברשטיין:
טל זילברשטיין שימש בתפקיד מנהל הקמפיין של "ישראל אחת" לבחירת ראש הממשלה. מערכת הראיות מצביעה, לכאורה, לא רק על מודעותו לפעילות העמותות הנ"ל לתעמולה "מעורבת" אלא על כך שהיתה לו יד מכוונת בפעילות זו. בנסיבות אלה הוחלט על הגשת כתב אישום נגדו. אין מקום איפוא לפירוט נוסף בהודעה זו.
גדעון סולימאני:
גדעון סולימאני היה גזבר עמותת "נגב עכשיו". מערכת הראיות מצביעה, לכאורה, על כך שהיה מעורב באופן משמעותי במימון תעמולת הבחירות של "ישראל אחת" ושל אהוד ברק באמצעות כספי העמותה. בנסיבות אלה הוחלט להגיש כתב אישום נגדו, ולפיכך אין מקום להוסיף על האמור.
ויצמן שירי:
על פי מערכת הראיות היה מודע לכך שגדעון סולימאני מממן פעילים של "ישראל אחת". יחד עם זאת, מאחר שסולימאני היה פעיל גם במסגרת סניף מפלגת העבודה בבאר שבע, והיה מורשה חתימה מטעם הסניף, לא נוכל להראות, ברמת הודאות הנדרשת בהליך פלילי, כי מר שירי היה מודע לכך שהכספים אותם מוציא סולימאני במסגרת תעמולת הבחירות הינם כספי העמותה דווקא, ולא כספי המפלגה, אם כי החשדות נגדו כבדים, בהיותו ממייסדי העמותה ואף פעל לגיוס תרומות עבורה. הוחלט לסגור את התיק נגדו מחוסר ראיות מספיקות.
