השאלה אם יש להתייחס אל התנ"ך בכלל ואל התורה בפרט כאל מסמך היסטורי, כבר הכשילה רבים וגם טובים. אותנו מעניינת השאלה איך התורה מתייחסת אל עצמה, האם כוונתה לספר לנו היסטוריה או שמא עניינה שונה משהו? דומה כי ההתחלה מחדש - מבראשית - מהווה הזדמנות טובה לבדוק עניין זה לעומק.
(בראשית א): [א] בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ: [ב] וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבהוּ וְחשֶׁךְ עַל- פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹקִים מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם:
לכאורה יש כאן תיאור של הבריאה על-פי סדר הנבראים, כלומר היסטוריה, האמנם?
(רש"י): בראשית ברא. אין המקרא הזה אומר אלא דרשני, כמו שדרשו רז"ל (במדרש רבה) בשביל התורה שנקראת רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ (משלי ח, כב), ובשביל ישראל שנקראו רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה (ירמיה ב,ג).
(...) ולא בא המקרא להורות סדר הבריאה לומר שאלו קדמו; שאם בא להורות, כך היה לו לכתוב: בראשונה ברא את השמים וגו'; [מכיוון] שאין לך 'ראשית' במקרא שאינו דבוק לתיבה שלאחריו. כמו בְּרֵאשִׁית מַמְלֶכֶת יְהוֹיָקִם (ירמיהו כז, א), רֵאשִׁית מַמְלַכְתּוֹ (בראשית י, י), רֵאשִׁית דְּגָנְךָ (דברים יח, ד).
(...) ואם תאמר, להורות בא שאלו תחלה נבראו, (...) אם כן תמה על עצמך, שהרי המים קדמו שהרי כתיב וְרוּחַ אֱלֹקִים מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם: ועדיין לא גילה בריאת המים מתי היתה; הא למדת שקדמו המים לארץ. על כרחך, לא לימד המקרא בסדר (הנבראים) המוקדמים והמאוחרים כלום:
כלומר זה לא בדיוק היסטוריה כי בהיסטוריה גם מוקדם ומאוחר חשוב; אבל האם זה לגמרי לא היסטוריה? האם הכל זה הוראות חינוכיות/קיומיות והפרטים ההיסטוריים מהווים רק תפאורה בלתי מחייבת? מסתבר שלא כל כך; מסתבר שהפרטים ההיסטוריים הם חלק חשוב מן העניין כדלהלן.
בריאה יש מאין
(רמב"ן): ועתה שמע פירוש המקרא על פשוטו נכון וברור. הקב"ה ברא כל הנבראים מאפיסה מוחלטת. ואין אצלנו בלשון הקדש בהוצאת היש מאין אלא לשון "ברא". ואין כל הנעשה תחת השמש או למעלה, הווה מן האין התחלה ראשונה. אבל הוציא מן האפס הגמור המוחלט יסוד דק מאד, אין בו ממש, אבל הוא כח ממציא, מוכן לקבל הצורה, ולצאת מן הכח אל הפועל, והוא החומר הראשון, נקרא ליוונים "היולי". ואחר ההיולי לא ברא דבר, אבל יצר ועשה, כי ממנו המציא הכל והלביש הצורות ותקן אותן:
ובעברית פשוטה, 'בריאה' בלשון הקודש מתייחסת אך ורק לבריאת יֵש מאַיִן. ובפסוק הראשון המלה 'ברא' מתייחסת לחומר הראשוני (הִיוּלי) שברא ה' ומשם והלאה אין עוד בריאה רק יצירה ועשיה.
(...): והחומר הזה, שקראו היולי, נקרא בלשון הקדש "תוהו", והמלה נגזרה מלשונם (קדושין מ:) 'בתוֹהֵא [תָמֵהַ[ על הראשונות', מפני שאם בא אדם לגזור בו שם, תוהא ונמלך לקוראו בשם אחר, כי לא לבש צורה שיתפש בה השם כלל. והצורה הנלבשת לחומר הזה נקראת בלשון הקדש "בהו", והמלה מורכבת, כלומר 'בו הוא'. (...) כי התוהו [בא] אחר האפס, ואיננו דבר [מזוהה]. וכך אמרו בספר יצירה (ב ו) 'יצר מתהו ממש ועשה אינו - ישנו':
אם כן יהיה פשט הכתובים על נכון. משמעותו, בתחלה ברא אלקים את השמים, כי הוציא חומר שלהם מאין, ואת הארץ, שהוציא החומר שלה מאין.
נו, אבל אם כבר היסטוריה, למה לא לדבר ברור, למה לדבר ברמזים שצריכים להתאמץ כדי להבין אותם וגם אז רק בסיוע של הרמב"ן ומקובלים אחרים? מסתבר כי עניין ההיסטוריה בתורה אינו חשוב לעצמו; הוא רק כלי להעברת מסר, כהמשך דברי הרמב"ן:
תדע כי על דרך האמת הכתוב יגיד בתחתונים וירמוז בעליונים, ומלת "בראשית" תרמוז בחכמה, שהיא ראשית הראשים. ולכך תרגמו בתרגום ירושלמי [את המלה 'בראשית'] בחכמתא, [בחכמה].
להתמקד בָּרֵאשית
נסכם את מה שלמדנו עד כאן: התורה מספרת לנו גם היסטוריה, אבל כיוון שמטרתה העיקרית היא 'לרמוז בעליונים' כלשון הרמב"ן בפיסקה הקודמת, ההיסטוריה מסופרת בסיגנון שמחייב אותנו לחפש ולהעמיק בדברים כך שנגיע אל 'העליונים'. דומה הדבר לכתב חידה או לנתונים המוצגים לפני תלמיד כאשר המטרה היא שיבנה נוסחה ויפתור אותה; המורה יכול לחסוך לתלמיד את כאב הראש ולתת לו את הפתרון, למה להכריח אותו להתאמץ? אלא שבמקרה כזה התלמיד לא יוכל להתעלות, היגיעה והמאמץ למצוא את הפתרון, הם שבכוחם להעלות את התלמיד מעבר לרמתו הנוכחית ועד אין סוף.
כך גם בענייננו, ההיסטוריה הנתונה לנו בתורה הנה מדויקת לחלוטין אבל מנוסחת ככתב חידה הדורש פיענוח; או בלשונו של רש"י: 'אין המקרא הזה אומר אלא דרשני', כלומר דרוֹש וחפש מה מסתתר מאחורי הניסוח הסתום של הכתובים:
(אורח חיים): אלה הם הדברים אשר הודיענו ה' בתיבת בראשית; פירוש, הכל הוא ראשית, כי לא היתה בבריאה חלק מאוחר אלא הכל הוא ראשית והבן:
המלה 'והבן' בסיום פירוש של בעל 'אור החיים' פירושה שעל הלומד להתבונן ולהשיג בעצמו את משמעות הדברים; כי הפרשן יכול לומר לנו את כל המלים הנכונות אבל כדי שנבין, עלינו להשקיע מאמץ ולתרגם את דבריו למלים משלנו.
ובאמת, מה פירוש 'הכל הוא ראשית', ומהו המסר עבורנו? ובכן העולם מורכב מפרטים רבים לאין ספור וגם הכוחות הפועלים בו ומשפיעים על חיינו נראים רבים ועצומים; במבט שטחי נראה כי כל שנותר הוא לתמרן במסגרת הכוחות הפועלים ולהשתדל לשרוד איכשהו, שהרי מה כוחנו מול כל אותם כוחות עצומים?!
באה התורה ופותחת ב-בְּרֵאשִׁית בָּרָא, ובכך מציגה בפנינו את הפתרון עוד בטרם נתעוררה הבעיה: המודעות לכך שהעולם נברא ע"י הבורא ומתנהל בהשגחתו הפרטית על כל נברא - בְּרֵאשִׁית, הכל מחובר לראשית - ממקדת את התייחסותנו אל הבורא יתברך ומונעת אבדן דרך בין הכוחות המנוגדים המנסים להשפיע על חיינו.
בשביל ישראל שנקראו ראשית
(רש"י): אמר רבי יצחק, לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מ- הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם (שמות י"ב, ב'), שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל [- מצוות קידוש החודש]. ומה טעם פתח בבראשית - משום כּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם: (תהלים קיא, ו); שאם יאמרו אומות העולם לישראל 'לסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גוים', הם אומרים להם 'כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו; ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו':
אז הנה לנו הוראה לדורנו; ממרחק הדורות קורא לנו רש"י ומציע את התשובה המוחלטת לאלה המערערים על זכותנו לחיות בארץ ישראל: אנחנו כאן מפני שכך רוצה ה'. איך אנחנו יודעים שכך הוא רוצה? פשוט מאד, עובדה שאנחנו כאן. סיפור הבריאה נועד בדיוק לכך, להביא אותנו למודעות כי כל דבר בעולם נעשה ברצון ה' - בעל הבית של העולם; ובעולם שהוא ברא - אין דבר יכול להיעשות בניגוד לרצונו. לפיכך העובדה שאנחנו כאן אומרת שכך הוא רוצה.
עובדה עובדה. אבל עובדה גם שיש טוענים לזכויות של אחרים כאן בארץ; ויש אפילו כאלה שטוענים כי אנחנו כאן מכח החלטת אומות העולם או מכח הכוח הצבאי או מכח זכויות היסטוריות ועוד טענות שונות ומשונות. ובכן מי שטוענים טענות כאלה, לא למדו את סיפור הבריאה ואת פירושו הראשון של רש"י לתורה.
ואם למדו, לא הבינו שמדובר באקטואליה; כנראה חושבים שפירושו של רש"י נכון לדורו אבל לא לדורנו המתוחכם. ובכן כידוע, רש"י חי בצרפת בימים בהם עצמאות יהודית בארץ ישראל הייתה עניין של אמונה עתידית בלבד, לא של עובדה אקטואלית. לכן ברור שאת פירושו הוא כתב עבורנו, עבור אלה שיש להם הזדמנות לשלוט בארץ ישראל.
אבל כידוע, הבעיה שלנו היא עם עצמנו; אנחנו קצת מפקפקים ב- בְּרֵאשִׁית בָּרָא ונראה לנו לא שייך להעלות טיעונים כאלה באוזני הגויים; ובכן, אפשר וכדאי לנסות. הגויים דוקא מאמינים בתורה וגם בפירוש רש"י הנ"ל. כאשר נעלה טיעון זה לפניהם, הם יקבלו אותו בלי ספק ויפה שעה אחת קודם.
ושיהיה רק טוב ליהודים.
