|   15:07:40
דלג
  ענבל בר-און  
מועדון VIP
להצטרפות הקלק כאן
בימה חופשית ב-News1
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כתבות מקודמות
כתיבת המומחים
ניכיון שיקים - יתרונות וחסרונות
כתיבת המומחים
אפל ווטש: מהפכת הטכנולוגיה על פרק כף ידך

המאבק שלה למשפט (ג)

תוך כדי שרינת למדה משפטים היא ניהלה הליך משפטי הגם שהוצעה לה פשרה, היא ביקשה לאמר את דברה וחיפשה חרטה בעיני הרופאים כעורכת דין לעתיד, היא תוכל להעניק ללקוחותיה הבנה מעומקים וממקומות שאף עורך דין שלא חווה את כל זאת על בשרו, יוכל
06/06/2009  |   ענבל בר-און   |   מאמרים   |   תגובות
רינת ברוך. רצתה לראות חרטה בעיני הרופאים

חלקה הראשון של הכתבה סיפר על התמודדותה של רינת עם שיתוק מוחין, ההכרה שנעשה לה עוול, וההחלטה לפנות לדרך המשפטית, ולהגיש תביעה. אך היא לא הסתפקה רק בזאת, וחלקה השני של הכתבה תיאר את לימודי המשפטים שלה, אשר במהלכם מושגים שנחשפה אליהם, כגון אפליה, רשלנות רפואית או הולדה בעוולה דיברו אליה באופן אישי. חלק זה יתמקד באופן שבו היא ממנפת את נסיונה האישי כמי שניהלה הליך משפטי ארוך, לשאיפותיה בתחום עריכת הדין. לדבריה, עורך הדין שלה לא תמיד הבין אותה, ולא תמיד איפשר לה לקחת חלק אקטיבי בהליך. כשתסיים את בחינות ההסמכה שלה ותהיה עורכת דין בעצמה, היא תדבר עם הלקוח בגובה העיניים, תקשיב לו, תספק מקום לסיפור שלו, וגם תשתף אותו בחוויה שלה כמי שנאבקה, וניצחה.

השראה
"היו משמידים בלי למצמץ"

כל השיח על קבלת בעלי המוגבלויות לחברה "למרות" המוגבלות, הוא שיח שחוטא למטרה, למרות כוונותיו הטובות. זהו שיח מבדל, דיכוטומי, אשר יוצר חיץ מלאכותי בין "בריאים" לבין "פגומים", ובכך משרטט את האדם לאור קריטריון חד מימדי.

רינת היא צעירה מעוררת השראה. אין לי ספק שאלמלא הייתי 'כתבת לענייני משפט' של חדשות מחלקה ראשונה הייתי חייבת לאתר תירוץ אחר לשבת עימה על כוס קפה ולשוחח איתה. היא כל כך מלאת אנרגיות חיוביות, שמלוות אותי גם במשך כל היום למחרת הראיון איתה. אם היא הצליחה לעשות את מה שעשתה, מדוע שמי שלא נולד עם מגבלה כלשהיא לא יוכל להתמודד עם ענייני החיים הקטנים שלו?

רינת מהווה מקור כל כך עצום לכוח והשראה, שאני חושבת על האבסורד שבתורת האאוגניקה שרווחה בארצות הברית של ראשית המאה העשרים, ואשר הורתה לעקר אנשים עם מוגבלויות. אך למעשה גם החברה שלנו, ה"נאורה" כביכול, מתייחסת בקודי השיח שלה לאנשים בעלי מוגבלויות כאל נטל, כאל "אנשים שצריך לקבל", "למרות" המגבלה. גישה שכזו מובעת גם בפסקי הדין דוגמאת זייצוב נ' כץ, אשר דנים בהולדה בעוולה ורואים בהולדת ילד-בעל-מום כנזק. המפגש עם רינת מוביל אותי למחשבה שכל השיח על קבלת בעלי המוגבלויות לחברה "למרות" המוגבלות, הוא שיח שחוטא למטרה, למרות כוונותיו הטובות. זהו שיח מבדל, דיכוטומי, אשר יוצר חיץ מלאכותי בין "בריאים" לבין "פגומים", ובכך משרטט את האדם לאור קריטריון חד מימדי. אולי לרינת קשיים לא מבוטלים בהליכה ובאי-אלו פעולות פיזיות, אך בכל כך הרבה תחומים היא הרבה יותר. היא יותר אופטימית, יותר מלאת השראה, יותר קורנת, יותר מוכשרת, יותר אמפטית.

סימון אדם לפי פרמטר מסוים חוטא למהות שבו, למכלול שהוא, מכלול שאינו ניתן לסכמטיזציה לפי פרמטרים חד מימדיים כמו "מוגבלות" או "בריאות".

כמו שחיסון הוא למעשה הזרקה לגוף של החומר ה'רע' בכדי שהגוף יפתח את הנוגדנים, כך גם ה"מוגבלות" הפיזית או הנפשית. מוגבלות מאלצת את האדם לפתח 'נוגדנים' למוגבלותו. גישה חיובית, עוצמות חיים, אופטימיות, תעצומות נפש, חשיבה חיובית.

רינת היא כל כך קורנת וחיובית, כי היא הייתה צריכה לגייס מידות בלתי נתפסות של אופטימיות בכדי לעבור מקצה אחד של החדר למשנהו או בכדי לרדת בגרם מדרגות.

אני סבורה שדווקא מוגבלות – בהיותה כזו – מאלצת, אם נאמר כך – את האדם לגייס מנות כה גדושות של אופטימיות, חשיבה חיובית ושמחת חיים, כך שבעלי המוגבלויות שביננו אינם נטל אלא השראה ומקור עוצמה.

כשצופים ברינת מתמודדת עם חייה, זוהי זריקת מרץ לחיים טובים יותר. פתאום ההתמודדויות בחיינו מתגמדות. על כן אין לדבר על מוגבלים כ"אנשים שצריך לקבל", שיח שיש בו פטרונות, רחמים, החברה ה"בריאה" כביכול מעניקה מחסדיה ל"שונה" ול"בעל המום" ו"מקבלת אותו". אנשים צריכים לבקש את חברתם של אנשים שהתמודדו עם אתגרים בחיים (הנה, אני סוף סוף מפנימה את הרטוריקה של רינת, משהו שלקח לי קצת זמן במהלך כתיבת הכתבה), בכדי לקבל השראה.

יש לזכור שכל מיני סופר-קואצ'רים למיניהם לוקחים המון כסף בשביל זה, והנה, שיחה אחת עם רינת ואתה מקבל את כל טונות-האופטימיות וההשראה הזו בחינם. על הרקע הזה, הרעיון הנאצי להשמיד את המוגבלים, או הרעיון של לעקרם, גורם לי לחשוב כמה האנושות הפסידה.

את חווה את יום השואה גם כשואת המוגבלים?

"השנה הייתי בקורס יזמנות חברתית בשתיל, ויום הצגת המיזמים נפל על ערב יום השואה, ודיברו על זה שלפני 61 שנה, היו משמידים אותנו בלי למצמץ, אני הרבה פעמים חשבתי על הבזבוז האבסורדי הזה, שניה לעצור ולראות את החיובי שבאדם, ופה זה היה כאילו, מן דווקא כזה, היום אנו לא רק שאנו כאן נושמים ובועטים, אלא גם פעילים חברתית, יוזמים חברתית, אנו משנים את התפיסה בעצם".

חרטה בעיני הרופאים
ביקשה נטילת אחריות [צילום: AP]

לי היה חשוב שיהיה משהו של הסבר ולקיחת אחריות, חרה לי ה-79א, שאין שם את האלמט של לקיחת האחריות, ועל כן התלבטתי אם לסיים את העניין פה או להמשיך הלאה, ולו רק בשביל העניין של הנימוק ושל לקיחת האחריות, כי זו מבחינתי הייתה המטרה הגדולה, בראש ובראשונה, שמי שאמור לקחת את האחריות יקח אותה

כל משפט בעולם נכבש על-ידי ריב, כל כלל משפטי חשוב הוצא בכוח מידי אלה שהתנגדו לו, וכל משפט, גם משפט עם וגם משפט כל יחיד ויחיד, מניח את הנכונות המתמידה לחיוב עצמי. המשפט איננו מחשבה גרידא, אלא כח חי. לפיכך נושא הצדק, המחזיק ביחד אחת את המאזניים בשוקלים את המשפט, ביד השנייה את החרב, שבה הוא מקיים אותו המשפט.

(רודולף יירינג, המאבק למשפט)



העומס בבתי המשפט חייב את המחוקק למצוא פתרונות יצירתיים. סעיף 79 לחוק בתי המשפט קובע מספר דרכים שבהן ניתן יהא לסיים משפט ללא דיונים מתישים, ראיות, הוכחות, סיכומים וכדומה. הסעיף מאפשר לצדדים לסיים את עניינם בגישור, בוררות או פשרה. סעיף 79א לחוק בתי המשפט, הוא סעיף הפשרה, מאפשר לבית המשפט ליתן פסק דין על דרך הפשרה, ולרוב, פסק דין זה לא יהא מנומק. זהו פסק דין שלמעט מקרים חריגים מאד, לא ניתן לערער עליו, הוא אינו נכנס לגדרי המחלוקת המשפטית והעובדתית בין הצדדים, והוא נסמך על כתבי הטענות ולא על שלב ההוכחות.

כאמור, בשל אובדן מסמכים מן התיק וחוסר היכולת להוכיח קשר סיבתי, הסכימה רינת לקבלת פסק דין על דרך הפשרה, מכוח סעיף 79א. סעיף זה נלמד בפקולטאות למשפטים בשנה השלישית ללימודים, במסגרת הקורס "סדר דין אזרחי".

נעלה לשנה ג'. את לומדת סדר דין אזרחי, ולומדת על 79א, איך זה מרגיש?

"איך זה חש ללמוד על 79א כשזה סיפור שלך? זה הפך את החוק עצמו למשהו חי, עד הרגע האחרון התלבטתי אם כן לחתום על הסכם הפשרה או לא, ולא מהפן של הפיצוי, כי ראיתי ואני יודעת שבדרך כלל בפשרות אין נימוקים והסברים של הצד הנתבע, לי היה חשוב שיהיה משהו של הסבר ולקיחת אחריות, חרה לי ה-79א, שאין שם את האלמט של לקיחת האחריות, ועל כן התלבטתי אם לסיים את העניין פה או להמשיך הלאה, ולו רק בשביל העניין של הנימוק ושל לקיחת האחריות, כי זו מבחינתי הייתה המטרה הגדולה, בראש ובראשונה, שמי שאמור לקחת את האחריות יקח אותה".

את חשת במשפט שהם לקחו אחריות?

"כן ולא.

אני אסביר, כן כי הם הקשיבו לי, סוף סוף הם הקשיבו לי והנהנו בראש, מצד שני הסכם הפשרה היה כתוב בצורה מוגבלת שהם לא נוטלים אחריות ואינם מודים באשמה".

חיפשת חרטה בעיניים של הרופאים?

"לגמרי, לגמרי לגמרי, כי שוב, אני, ולא מהפן של להאשים, מהפן של היה חשוב לי לראות שהאסימון נופל, והם באמת יפנימו את המסר שניסיתי להעביר, שיחשבו לפני המהלך, ניסיתי לעקור את המכניות של הרפואה".

את חושבת שזאת בעיה של רפואה מערבית, המכניות הזו?

"אני חושבת שהראייה של האדם כאדם, כמכלול, ולא כנקודה – נקודתית של מחלה או נכות, מונחים שקשה לי איתם, היא הראייה הנכונה. אנשי הצוות, אם זה פיזיותרפסטים, מרפאים בעיסוק, אבל בעיקר רופאים, הם קודם כל רואים את הנכות, ולא רואים אותך, ואני אעשה מבחינתי כל שצריך לעשות, כדי לשנות את זה, כי חשוב לי להביא את האדם, יש נכות, אבל זו נקודה מתוך קשת רחבה של אדם".

היית רוצה להרצות בפני רופאים?

"אני יותר מאשמח, אם תהיה את האפשרות היא פתוחה".

מעבר למסך הבערות
חסרונות הגישה האדברסרית [צילום: AP]

חשוב מעבר לפיצוי הכספי, חשוב לי שמישהו יודה באשמה, באחריות, כי רק מזה למדים להבא, אפשר להפנים את העוול, לא ניתן כסף וביי ביי, היה פה מקרה ואנו למדים ממנו.

בכל שנה משתחררים לשוק אלפי עורכי דין, ויש אומרים יותר מידי עורכי דין. ההצפה השנתית של ישראל בבוגרי משפטים ובעורכי דין בכל שנה, עקב פתיחת המכללות, מובילה את לשכת עורכי הדין בעצם ימים אלו להיאבק ב"הידרדרות המקצוע" ובהצפתו.

עם זאת, הגם שמדינת ישראל מוצפת בעורכי דין, מעטים הם עורכי הדין ובוגרי התואר במשפטים אשר פנו למקצוע עקב פרשה אישית בחייהם.

הם נבדלים, לטעמי, מכלל עורכי הדין בכך שהם מכירים את המשפט משני צדיו: הן כעורכי דין מלומדים, אשר טוענים ביובש טענות משפטיות מלומדות וכותבים כתבי טענות מייגעים, נושאים, כשהם לבושים בחליפת השחור-לבן שלהם, ערימות של קלסרים אל אולמות הדיונים ומהם, יושבים שעות במשרדם ומנסחים כתבי טענות, והן כאנשים שחוו את המשפט באופן אישי. חווית המשפט באופן אישי כוללת את ההתנסות בעוול, בעוולה או בעבירה שהאדם היה קורבן לה, דרך הגילוי שיש שם משפטי לעוולה/עבירה, ועד למאבק למשפט, אותו מאבק של האדם לקבל צדק משפטי. אנשים שחוו את הסעיפים היבשים של המשפט על בשרם, לטעמי, יהיו עורכי דין טובים יותר. לא מי שלמד את הסעיפים היבשים בחוק כמי שחווה אותם על בשרו. ההתנסות האישית בלהיות מושא לעוולה/עבירה/חוסר צדק/אפליה/הדרה וכדומה מאפשרת למשפטן הטרי לחוות את המשפט (כל מערכת החוקים, הכללים המשפטיים, פסקי הדין, התקנות) מעבר למה שרולס נהג לכנות "מסך הבערות". מהו 'מסך הבערות'? רולס טוען כי בכדי לייצר שיטת משפט צודקת, על מקבלי ההחלטות להיות "עוורים" למיקום החברתי שבו הם מצויים. כך לדוגמא, כאשר מחלקים את הקניין וקובעים חוקים באשר לשמירת הקניין ובאשר לאופני חלוקתו, על מקבלי ההכרה להיות "מעבר למסך בערות", קרי לא לדעת אם הם יהיו, במסגרת אותו הסדר, בצד של העשירים או של העניים. ברוח זו כתב הפילוסוף של המשפט, רודולף יירינג, במאמרו המונומנטלי "המאבק למשפט", כי "כי הקניין, כמו המשפט, הוא בעל דו פרצופין: להללו הוא מפנה רק את הצד האחר ולאחרים רק את הצד השני", או במילים אחרות, אותה חקיקה, אותם חוקים, אותם פסקי דין ואותם כללים משפטיים נחווים מצד מגזרים שונים בחברה אחרת: העשירים ובעלי הפריווילגיות נהנים מן הסדר הקיים, המוחלשים, החולים, העניים, המודרים סובלים ממנו. על כן, הסדרים משפטיים ראויים הם אלו אשר נחקקים 'מבעד למסך הבערות'. רינת, אשר חוותה את צדו השני של המתרס, היא משפטנית אחרת, במובן זה שהיא מכירה את החקיקה, את השפעתה, את הפסיקה ואת השפעתה 'מעבר למסך הבערות'.

מצאתי לנכון לשאול את עמדותיה באשר להסדרים משפטיים מסוימים. כך לדוגמה האופן האדברסרי (קרי הלעומתי) שבו מתנהלות תביעות של נזיקין בכלל ושל רשלנות רפואית בכלל, מוביל את הנתבעים להכחיש את אחריותם, להטיל את האשם בניזוק, לעיתים גם להכפישו, וזאת בניגוד למה שמצופה מהם מבחינה מוסרית: להביע חרטה, להתנצל, לאפשר לניזוק לאמר את דברו ולבצע תיקון, ולו רק במובן המוסרי (שלא לדבר על פיצוי ממשי בגין הנזק). ישנן מדינות בעולם שבהן נהוגה גישת ה'אחריות המוחלטת' ברשלנות רפואית: במהלך התביעה לא מחפשים אשם, ומפצים את הניזוק מיידית. גישה זו נהוגה בישראל בתחום הפיצוי בגין תאונות דרכים ומוצרים פגומים. שאלתי את רינת אם היא בעד שיטת האחריות המוחלטת בתחום הרשלנות הרפואית. "אני אמביבלנטית", היא משיבה, לי חשוב מעבר לפיצוי הכספי, חשוב לי שמישהו יודה באשמה, באחריות, כי רק מזה למדים להבא, אפשר להפנים את העוול, לא ניתן כסף וביי ביי, היה פה מקרה ואנו למדים ממנו".

בעקבות לימודי המשפטים שלך התחלת להיות מעורבת באופן אקטיבי בהליך המשפטי שלך עצמך?

"הייתי אפילו לפני, אני אדם שמאד מודע לעצמו, תמיד הייתי כזו, גם בניתוחים, כשהייתי ילדה, אני אף פעם לא לוקחת שום דבר כמובן מאליו, אני בודקת ושואלת, מאד מאד חשוב לי, אני גורמת לזה שישתפו אותי, אני תמיד הייתי טיפוס כזה, אני חושבת שהאקטיביות נובעת מן ההבנה שיש לי מה לתרום כי אני זו שחווה את הכל, אני לא מסוגלת להיות פאסיבית במה שקשור אלי".

עורכת דין אחרת
יש עורכי דין, ויש... [צילום: פלאש 90]

כמו שיש לי את הצורך שישתפו אותי, כי אני מאמינה שיש לי את התובנות, ואת היתרונות שאדם אחר לא יכול לחשוב עליהם ולראות אותם, באותה מידה אני רוצה להעביר את זה הלאה, אני רוצה שגם לקוחות שיגיעו אלי כי יש להם את אותו צורך.

כשתהיי עורכת דין, אלו יתרונות תוכלי לתת ללקוחות?

"מעבר לטיפול המקצועי, אנושיות, להבין שהאדם שמולי הוא קודם כל אדם, בדיוק כמוני, בגובה העיניים, ואם אזכה לעבוד עם אנשים עם מוגבלויות, לשתף אותו ולהבהיר לו, שאני לא חושבת שאני מעליו, הדיבור יהיה, במלוא מובן המשמעות בגובה העיניים".

תשתפי אותו בהתמודדות שלך?

"בוודאי, גם בלבטים שיש לי, גם בהתמודדות האישית, יהיה לי מאד חשוב לשתף אותו בתיק הספציפי, כמו שיש לי את הצורך שישתפו אותי, כי אני מאמינה שיש לי את התובנות, ואת היתרונות שאדם אחר לא יכול לחשוב עליהם ולראות אותם, באותה מידה אני רוצה להעביר את זה הלאה, אני רוצה שגם לקוחות שיגיעו אלי כי יש להם את אותו צורך".

עורך דין שלך שיתף אותך בלבטים, איפשר לך להיות אקטיבית בנוגע להליך שלך?

"לא, הוא מאד לא אהב את הרעיון הזה, הוא ידע שאני אדם דעתני מאד, והרגשתי באיזשהו שלב שזה פשוט מפחיד אותו".

ניסית להציע לו דרכים אסטרטגיות למשפט?

"לגמרי. הוא לא שיתף פעולה כי שוב, הראייה ההוליסטית לא הייתה בו".

כלומר?

"הוא לא ראה אותי כאדם שיכול לתרום לו מבחינה מחשבתית, יצירתיות מחשבתית, אלא כמקרה שצריך לטפל באופן מקצועי, אני זוכרת לאורך כל הקשר שלי איתו שזה הפריע לי, זה חירפן אותי, לא רק הפריע לי, כי אני חושבת , שעוד פעם, האדם עצמו יודע הרבה דברים שאדם מבחוץ, לא משנה כמה הוא מקצועי, לא יכול לראות את זה".

יש דברים בכתבי טענות שהיית כותבת אחרת ממנו?

"יש פה ושם, הוא ראה נורא את ההניסוח שלו היה נורא ממקום של מסכנות ופגיעה, ולי היה חסר אישזהו סיכום, אפילו בנקודות ש, כן להראות את היתרונות של האדם, למרות הפגיעה, הוא נורא התמקד במסכנות".

צדק מתקן
פיצוי ותיקון [צילום: AP]

להבהיר שאנו קודם כל אנשים בעלי חלומות ושאיפות כמו כולם וקשיים כמו כולם, אנו שווים לכולם, רק חווינו עוולה זו או אחרת, וברגע שזה יופנם זה יכול לעזור לכלל האנשים עם מוגבלות.

הגישה האדברסרית במשפט היא גישה שבה כל צד יראה בשני יריב, ויעלה כל טענה אפשרית, גם אם אינו מאמין בנכונותה, בכדי לזכות במשפט. המשפט הוא כמו משחק קלפים וכל צד מנצל את כללי המשפט בכדי לנקוט 'תרגילים' כנגד הצד השני. אחת ממטרותיו של הדין הנזיקי, לעומת זאת, היא ליצור צדק מתקן בין הצדדים, ולאפשר לנפגע ולפוגע לערוך תיקון. אנשים רבים אשר הגישו תביעות נזיקיות סיפרו שעשו זאת לא בשביל הכסף, אלא כי "הם רצוי לראות חרטה בעיני המזיק".

רינת סבורה שיש לתקן את האופן שבו מתנהלים הליכים בדיני נזיקין, באופן שיהא מקום רב יותר לחרטה של הפוגע, המזיק, להפנמה שלו, של לקיחת האחריות. לדבריה "זה לא פחות חשוב, ובהרבה מקרים הרבה יותר חשוב מהפיצוי הכספי". הפיצוי הכספי שרינת זכתה בו יאפשר לה להשיג לעצמה יציבות כלכלית. לדבריה היא רוצה לקנות לעצמה דירה. אין ספק שרכישת הדירה הזו תהא אלמנט צודק. רינת סבלה אפליה קשה בשוק העבודה, ואין לה שום דרך להבטיח, במידה ותתחייב במשכנתא, כי תוכל לעמוד בתשלומים. החברה שלנו עדיין אטומה ומפלה, ולא יתכן שתשלומי המשכנתה שלה יהיו תלויי גחמות של מעסיקים אשר נרתעים מקביים. מן הבחינה הזו, אין ספק שסכום הפיצוי עשה עימה צדק. בניגוד לאמירתה, בהיותה בת שבע, כי היא "ברוגז עם הגוף שלה", כיום היא משלימה עם הנזק, "אני והוא חברים טובים". אך מעבר לצדק המתקן שמנסים להשיג דיני הנזיקין, הם מנסים ליצור גם צדק מחלק, קרי להביא לתיקון ולאיזון בין קבוצת הפוגעים לקבוצת הנפגעים אשר נדונה במשפט.

לאורך כל השיחה שקיימתי עם רינת היא הדגישה שהיא פנתה למשפט בכדי שזה לא יקרה לאדם הבא.

את חשה אלמנט של צדק מחלק במשפט הספציפי שעברת?

"ניסיתי. ניסיתי להבהיר שאנו קודם כל אנשים בעלי חלומות ושאיפות כמו כולם וקשיים כמו כולם, אנו שווים לכולם, רק חווינו עוולה זו או אחרת, וברגע שזה יופנם זה יכול לעזור לכלל האנשים עם מוגבלות".

אחרית דבר

שאלתי את רינת לאן היא הולכת להמשיך הלאה. רינת מספרת שלבחינות הלשכה היא תיגש במאי הקרוב, כי היא רוצה "קצת יותר זמן להתכונן". "היכן תעבדי כעורכת דין?" רינת טרם מצאה משרה למועד יוני הקרוב, לזמן שלאחר הבחינות.

אני מנצלת את הבמה הזו לאמר, שכל מי שישכור את שירותיה של רינת כעורכת דין יתברך במי שמכירה את סעיפי החוק היבש בגופה, בבשרה, בדמה, בזעת-אפה ובניסיון חייה. אין לי ספק שכשינתן לה תיק משפטי, היא תלך איתו באש ובמיים. אין לי ספק שעבורה עבודה במשרד העוסק בשוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות ו/או רשלנות רפואית ("תחום שאני רוצה לעסוק בו"), לא תהא עוד משרה רגילה, שבה לוקחים את תלוש המשכורת בסוף החודש, אלא זו תהא עבורה שליחות. באופן תיאורטי, לו הייתי בעלת משרד עורכי דין אשר עוסק בתחומים האלו, הייתי מחתימה אותה בו במקום על חוזה עבודה. אין לי ספק שיש לרינת ערך ייחודי, מוסף, אשר היא תוכל לתרום לכל שבו תעבוד, ואשר עוסק בתחומים אלו. אינני סבורה שצריך להעסיק את רינת "למרות" ה"מוגבלות", לא לא לא! יש לחטוף אותה למשרד עורכי דין אשר עוסק ברשלנות רפואית ו/או בשוויון זכויות לבעיל מוגבלויות לא "למרות", אין פה "למרות", אלא משום הייתרון האדיר שלה, יכולה לגעת בליבו של הלקוח, המאבק שבטח תקיים עבור כל לקוח עד לנצחון במשפט, ממש כמו המאבקים שניהלה עד כה בחייה.

אני מזמינה כל משרד עורכי דין אשר עוסק בדיני עבודה בהיבט של שוויון זכויות לבעלי מוגבלויות ו/או בדיני נזיקין בהתמקדות ברשלנות רפואית, למהר ו'לחטוף' את רינת לעבודה במשרדו. הייתרון שלה הוא ייחודי, חד פעמי, וההתכה של הכללים המשפטיים בניסיון חייה האישי תחולל נפלאות.

אני קוראת למשרדים, פנו אליה, במייל הזה, לא עבורה, אלא עבורכם. rinatbaruch@gmail.com

תאריך:  06/06/2009   |   עודכן:  06/06/2009
ענבל בר-און
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
רינת ברוך אינה עוד בוגרת 'רגילה' של לימודי משפטים. את מה שלמדה במהלך לימודי המשפטים שלה היא חוותה על בשרה, תרתי משמע. שיתוק המוחין שעימו היא מתמודדת הינו תוצאה של רשלנות רפואית. היא פנתה ללימודי משפטים בכדי להבין טוב יותר את מה שקרה לה ואת מה שחוותה, וגם בכדי לסייע משפטית בעתיד לאחרים במצבה. היא נלחמה על קבלת פיצוי בבית המשפט והיא נאבקת באופן יום יומי באפליה ובסטיגמות.
06/06/2009  |  ענבל בר-און  |   מאמרים
מאז שנעשתה העברית שפה מודרנית ועד ימינו אלה, לא הייתה דרכה על מי מנוחות. כבר עם לידתה במאה ה-18, בתנועת ההשכלה בברלין, קמו עליה המתנגדים לשימוש בלשון קודש לצרכים חילוניים, כמו ספרות, למשל, או כתיבה עיונית לא תורנית. לאחר מכן, בדורו של אברהם מאפו, כשכתיבה ספרותית בעברית כבר הייתה עובדת חיים, התווכחו בשאלה, אם מותר או אסור לחרוג מלשון המקרא, שבעיני הסופרים של אז נחשבה לעברית האמיתית היחידה. בדורו של בן-יהודה יצאו רבים נגד החידוש ההמוני של המילים. למתנגדים נשמעו החידושים הנועזים ורבי המעוף כקשקושים קפריזיים ולפעמים ילדותיים של חבורת תמהונים. לאחר מכן באו פולמוסים על בחירת האותיות - אם לטיניות או אשוריות מרובעות, על המבטא - אם אשכנזי או ספרדי, על הכתיבה - בניקוד או בלי ניקוד, ואם בלי ניקוד ובכתיב מלא - באיזו מידה של מלאוּת.
06/06/2009  |  עמוס גורן  |   מאמרים
"אני גר בבאר-שבע. שכני לקומה החמישית - טיפוס שלא אני הבן אדם המתאים לנהל עימו קונפליקט באופן עצמאי, אם אתה מבין למה אני מתכוון - החליט על דעת על עצמו להרחיב את מרפסת החזית שלו. היות שמדובר באיש מקצוע, קבלן, שאביו אף ניהל את הקמת הבית כולו, הרי שתוך ימים ספורים, אל מול פני השכנים המופתעים, הולחמו יסודות מתכת אל חזית הבניין, עליהם הונחה רצפה (לא הייתי קופץ עליה או יושב בה בנינוחות - כל העסק נראה לי לא בטיחותי). והנה, מגזוזטרה צנועה הפכה קדמת הסלון שלו למרפסת ענק, שעליה הונחה, לא פחות ולא יותר, סוכת עץ ענקית, כך שהיא גובלת באופן בוטה במרפסת הקטנטנה שלי.
06/06/2009  |  אודי לבל  |   מאמרים
כשנשאלה ציפי לבני, מעט לפני הבחירות האחרונות, איך היא מקבלת החלטות, היא השיבה במלוא הרצינות: "אני בוחנת את כל החלופות ובוחרת בטובה ביותר". היכולת לדלות מבין שלל החלופות את הטובה ביותר היא כנראה מתת-אל, שלא רבים ניחנו בה, ולפיכך אך מתבקש לשים את מבטחנו וקולנו בקלפי במי שבורך ביכולת כזו, בעיקר כשהיא נעשית בְּשׂוֹם שֵׂכֶל, במהירות הבזק ומבלי שחלילה תיפול שגגה בבחירה.
06/06/2009  |  שאול רוזנפלד  |   מאמרים
את רינת ברוך (28), פגשתי לראשונה בכינוס שהתקיים ב'גני התערוכה' בתל אביב (יום ה', 04.06.09) לרגל כניסתו לתוקף הצפויה באוגוסט 2009, של תיקון 109 לחוק הביטוח הלאומי, אשר ידוע גם כ'חוק לרון'.
06/06/2009  |  ענבל בר-און  |   מאמרים
בלוגרים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
רבקה שפק-ליסק
רבקה שפק-ליסק
יש מחלוקת בקרב החוקרים בנוגע לגודל האוכלוסייה במאה ה-19 ולגבי המספר המדויק של כל קבוצה דתית, אבל, הריבוי הטבעי המוסלמי היה אטי בהשוואה לגידול האוכלוסייה היהודית והנוצרית
דן מרגלית
דן מרגלית
היועצת המשפטית קרעה הלילה את מסכת הצביעות והרמייה והשטיקים והטריקים של בנימין נתניהו ושריו ובעיקר החרדים שבהם    בהרב-מיארי אמרה למאיר פרוש ולמגעילים שעימו כי צריך להגן על האומה ולה...
יוסף אורן
יוסף אורן
אני בטוח ששופטי הפרס בחרו את הספרון "החזאית" כספר הטוב ביותר מאלה שהוגשו לעיונם בשנת 2022, אך גם הטוב מכולם באותה שנה לא היה כנראה מספיק טוב כדי להיבחר כראוי לפרס ברנר
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1  |   |  עריסת תינוק ניידת  |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר  |  NEWS1  |  חדשות  |  אקטואליה  |  תחקירים  |  משפט  |  כלכלה  |  בריאות  |  פנאי  |  ספורט  |  הייטק  |  תיירות  |  אנשים  |  נדל"ן  |  ביטוח  |  פרסום  |  רכב  |  דת  |  מסורת  |  תרבות  |  צרכנות  |  אוכל  |  אינטרנט  |  מחשבים  |  חינוך  |  מגזין  |  הודעות לעיתונות  |  חדשות ברשת  |  בלוגרים ברשת  |  הודעות ברשת  |  מועדון +  |  אישים  |  פירמות  |  מגשרים  |  מוסדות  |  אתרים  |  עורכי דין  |  רואי חשבון  |  כסף  |  יועצים  |  אדריכלים  |  שמאים  |  רופאים  |  שופטים  |  זירת המומחים  | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il