חשבתי להמשיך במה שהתחלתי בשבוע שעבר, בדיון על יחסנו לחיי אדם בכלל ולרציחות בפרט, אבל סקירה קצרה של הרשימות משנים קודמות גילתה שכבר עסקנו בכך כמה פעמים בשבוע בו קראנו את פרשת כִּי-תֵצֵא. מסתבר שמשום מה, בתקופה זו של השנה מתגברת האלימות אצלנו ועובדה זו השתקפה ברשימותינו המנסות למצוא את הקשר בין פרשת השבוע התורנית-נצחית ובין פרשת השבוע החדשותית. חוץ מזה, הרי החיטוט בפצעים מדממים יכול רק להחמיר את הכאב, אבל אין סיכוי שיועיל לקרב את הרפואה אפילו במשהו. במילים אחרות, צריכים להציע איזו דרך, איזה פתרון לבעיה. וגם אם - וזה צפוי לצערנו - דברינו לא יצליחו להניע את האחראים לכך לנקוט איזו פעולה בכיוון החיובי, הרי לפחות יש סיכוי שמישהו מהקוראים יתעורר למחשבה בנושא ואולי גם יעשה איזה שינוי בחשיבתו החינוכית וכפועל יוצא, גם בדרכו.

אנחנו אומנם מצפים לשינוי מהיר, לאיזה מהלך גדול, חד-פעמי, שיביא את הישועה וזה טבעי כי רע לנו עם האלימות שאין לה גבולות ומאוד היינו רוצים שיתחולל כבר השינוי כך שנזכה לחיות בחברה מתוקנת, מתחשבת, עדינה. ומי יתן וזה יהיה כבר מחר. למה מחר? היום! שיקום כבר היום מישהו שיעצור את ההידרדרות הזאת או לפחות שיצמצם את האלימות. אבל המציאות כידוע מורכבת קצת יותר ושינויים גדולים מורכבים מהרבה שינויים קטנים. וגם זה לאורך זמן. זה נכון בחייו של הפרט וזה נכון הרבה יותר בחיים של חברה. במצבים מסוימים, מעיקים מאוד בדרך כלל, כמו אצלנו בשנים האחרונות, שינוי קיצוני מעכשיו לעכשיו יכול להיות משאת נפש וזה טבעי ואנושי, אבל כאמור, שינוי כזה לא רק שאינו צפוי במערכת הקיימת, ואולי בהמשך נסביר למה, הוא גם לא כל כך יעיל.

שינוי חברתי מעכשיו לעכשיו יכול להתחולל אך ורק מלמעלה, במשהו מעין התערבות של כוח עליון. לשינוי כזה אין קיום אמיתי כי הפרטים בחברה אינם מפנימים אותו, לא מספיקים להפנים, והתוצאה עלולה להיות מאוד לא נעימה, כי מהפכה כזאת עלולה להזמין מהפכה נגדית. אפשר בקלות לומר שזה בדיוק מה שקורה לנו כעת. חוללו בעם ישראל מהפכה מפוארת, (מפוארת לדעתם, לא באמת) חשבו שיצליחו ליצור יהודי חדש אינסטנט. לא עוד גלותיות המתבטאת בקידוש כתבים עתיקים ובהסתמכות בלעדית על רבנים, אלא יהדות חדשה הלוקחת אחריות על גורלה ומורה הדרך שלה הוא השכל הישר. כך כפו על יהודים להתרחק ממסורת אבותם, שהרי המסורת הזאת לא הסתדרה עם השכל הישר שייחסו לעצמם, וכך גם יצרו מערכת חינוך בעלת יחס שלילי לכל קדשי ישראל. אבל כאמור לעיל, המהפכה הזאת לא יכולה להצליח, לא לאורך זמן על כל פנים.

כיום, מזה כמה שנים אנחנו עדים למהפכה הנגדית. אותם אנשים שהורחקו ממסורת אבותם ולכאורה קידשו את ההרחקה הזאת, הולידו דור חדש שמתעקש להתחבר למסורת של הסבא ושל הסבא רבא. קוראים להם בעלי תשובה, בצדק יש לומר, והם הם נושאי דגל המהפכה הנגדית, אף שאולי לא כך הם מנסחים זאת. בניגוד למהפכה החילונית, המהפכה הנגדית, זו של תנועת התשובה, צפויה להצליח ובגדול. כי את המהפכה הזאת איש אינו כופה, כמו מאליה היא מתקדמת, מתרחבת וצומחת. זו מהפכה שלא נכפתה מלמעלה אלא צמחה מלמטה ובשקט. וזה לא שהכל חלק שם בתנועת התשובה. להפך, בכלל לא פשוט להיות חלק ממנה. כי בעוד שלמהפכה החילונית היו מורי דרך נחושים ויעד מוסכם - ניתוק מתורת ישראל, לתנועת התשובה יש מורי דרך, אבל עדיין לא הסכימו על היעד וזה מבלבל מאוד.

כלומר, פחות או יותר כולם מסכימים על 'איך ללכת' מסכימים שצריכים ללמוד תורה ולשמור מצוות, אבל לאן בדיוק הולכים - על זה עוד לא הצליחו להסכים וחבל. לענ"ד, זו הסיבה היחידה לכך שהמהפכה הנגדית עוד לא ניצחה את המהפכה החילונית ניצחון סופי. שכן אילו היה לה יעד מוסכם - היא כבר מזמן הייתה מגיעה אליו והמהפכה הייתה נשלמת. אילו היה יעד מוסכם, הייתה גם דרך מוסכמת. לצערנו עדיין אין כזאת וזה מה שקשה להולכים בנתיב הזה, לא יודעים לאן בדיוק הולכים. האם התכלית טמונה בעתיד הנעלם, גן עדן שנזכה להגיע אליו מתישהו? ואולי 'ארץ ישראל השלמה' היא התכלית? או אולי לימוד תורה וכל היתר לא חשוב? ואולי גאולה על-ידי המלך המשיח היא היעד שצריכים לחתור אליו? ואם כן - מהי הדרך הנכונה והקצרה ביותר כדי להגיע אל היעד הנכסף? אכן, לא פשוט. יעזור ה' ונצליח למצוא תשובות בפרשת השבוע ובהפטרה.

ראו גידולים שגידלתם

כאמור, פרשת השבוע שלנו היא כִּי-תֵצֵא. הפרשה פותחת במלחמה (דברים כ"א): [י] כִּי-תֵצֵא לַמִּלְחָמָה, עַל-אֹיְבֶיךָ; וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹקֶיךָ, בְּיָדֶךָ--וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ. ומסימת במלחמה (דברים כ"ה): [יז] זָכוֹר, אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק, בַּדֶּרֶךְ, בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם. [יט] וְהָיָה בְּהָנִיחַ ה' אֱלֹקֶיךָ לְךָ מִכָּל-אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב, בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה'-אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ--תִּמְחֶה אֶת-זֵכֶר עֲמָלֵק, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם; לֹא, תִּשְׁכָּח. דיברנו בעבר על הפירוש הפנימי למלחמות אלו, מלחמתו של האדם עם נטיותיו הטבעיות, עם יצרו הרע. הפרשה כוללת המון מצוות שהמכנה המשותף לכולן הוא הדרישה מאתנו להתגבר על נטייה טבעית ולעשות הפוך ממנה, כי זה מה שהתורה מצווה. ולכאורה, כשיהודי יודע שהתורה מצווה כך וכך, איך ייתכן שיעשה ההפך ממצוות התורה?

ובכן, כך זה מתחיל: [יח] כִּי-יִהְיֶה לְאִישׁ, בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה--אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ, בְּקוֹל אָבִיו וּבְקוֹל אִמּוֹ; וְיִסְּרוּ אֹתוֹ, וְלֹא יִשְׁמַע אֲלֵיהֶם. הבן הזה אינו מקיים את הוראת החכם (משלי א'): [ח] שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ. התורה מדברת כאן על בן סוֹרֵר וזה מתבטא בכך שאינו שומע למוּסַר אביו. הבן הזה גם מוֹרֶה, מה שמתבטא בהתעלמות מתּוֹרַת אמו. מדוע זה קורה לבן הזה? מה, הוא נולד מרדן? לאו-דווקא. בהחלט ייתכן שנולד נורמלי לגמרי, אבל בבית הוא שומע שני קולות והם אינם מתואמים, הם אפילו סותרים זה לזה. מסכן הילד הזה, אם ישמע לאבא - אימא תכעס. ואם יקשיב לאימא - אבא יתעצבן. אולי לא ממש יכעסו, אבל הוא מבולבל כי כל אחד אומר משהו אחר. מה עושים - עושים מה שבא לו. ומה שבא לו באופן טבעי זה נמוך, נמוך. הוא מידרדר לחברה רעה וההורים נזעקים:

ההורים מזהים שיש בעיה ולא מתעלמים ממנה, אבל לא חושבים בכלל שהם צריכים להתמודד עם הבעיה בעצמם, הם מפילים את התיק על המערכת: [יט] וְתָפְשׂוּ בוֹ, אָבִיו וְאִמּוֹ; וְהוֹצִיאוּ אֹתוֹ אֶל-זִקְנֵי עִירוֹ, וְאֶל-שַׁעַר מְקֹמוֹ. ההורים מציגים את הבעיה בפני הזקנים, ומדבריהם מתברר עד כמה הם מנותקים מן המציאות: [כ] וְאָמְרוּ אֶל-זִקְנֵי עִירוֹ, בְּנֵנוּ זֶה סוֹרֵר וּמֹרֶה--אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ, בְּקֹלֵנוּ; זוֹלֵל, וְסֹבֵא. הבן אשם - הוא סוֹרֵר וּמֹרֶה, זוֹלֵל וְסֹבֵא, אנחנו - אנחנו בסדר, זה רק הוא שאֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקֹלֵנוּ. פתאום זה קול אחד שהם מדברים בו. נו בטח, להידרדרות שלו שניהם מתנגדים באותה מידה, מדברים בקול אחד נגד ההידרדרות, אבל לעובדה שלאורך כל הדרך הוא שמע מהם קולות סותרים וזה מה שגרם להידרדרות שלו - הם אינם מודעים בכלל. והילד המסכן צריך לחטוף עונש הכי כבד:

[כא] וּרְגָמֻהוּ כָּל-אַנְשֵׁי עִירוֹ בָאֲבָנִים, וָמֵת, וּבִעַרְתָּ הָרָע, מִקִּרְבֶּךָ; מוזר, על זלילה וסביאה מענישים בסקילה למוות? אומרים לנו חז"ל ומובא ברש"י, שהוא נידון על שם סופו. ההרגל שלו לצריכת יתר - יביא אותו להיות שודד ורוצח ר"ל, אז מוטב שימות כבר עכשיו בעודו חף מפשע... ולא רק זה, גם צריכים להכריז בכל ישראל שפלוני, נער בגיל שלוש עשרה עד שלוש עשרה ושלושה חודשים לכל היותר, הוצא להורג על שהיה זולל וסובא: וְכָל-יִשְׂרָאֵל, יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ. בשביל מה זה טוב, לאיים על הצעירים שלא יילכו בדרכו? לא נראה כך. נראה שההכרזה היא כדי להזהיר את ההורים והמחנכים שלא יבלבלו את מחונכיהם; שלא ינחיתו עליהם הוראות סותרות בשם הפתיחות המחשבתית. כי בשם אותה פתיחות המחונך עלול להחליט, חלילה, שמתאים לו סמים וגניבות ואונס ורצח. הוא חושב שבשבילו זה טוב, למה לא?!

גישה חינוכית כזאת, הפוכה מזו החילונית, כבר קיימת אצל הצועדים בנתיב המהפכה הנגדית. כי בעוד החילוניות מחייבת חינוך פתוח ככל האפשר, כזה שמעניק לכל אחד לגטימציה להיות בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה שאם הוא יהיה כזה או לא - תלוי רק בנטיותיו האישיות ובבחירתו החופשית - החינוך אצל השותפים לתנועת התשובה מבוסס על העובדה שכולנו, מחנכים ומחונכים גם יחד, חייבים לחתור אל האמת המוחלטת והנצחית, האמת של התורה. זו המסגרת ובתוכה - לכל אחד יש את התפקיד שלו. יוצא שמנקודת הראות של המחונך - כל מחנכיו, כולל הוריו, מדברים בקול אחד והוא אינו מתבלבל ואינו נוטה לנתיב של מרדנות.

כאמור, במערכת הקיימת לא ניתן לתקן כי השלטון, זה אופיו של שלטון, אינו נוטה להודות בטעויות. על זה לא צריכים להביא ראיה ואולי לכן קבעו בחירות מזמן לזמן, כדי שאפשר יהיה לתקן טעויות של השליטים הקודמים. לא אצלנו. החדשים ממשיכים בדרכם של הישנים כי הנחות היסוד של החילוניות מוסכמות על כולם, אפילו על חלק מהדתיים מאלה שאינם חברים בתנועת התשובה. וכל שנותר הוא להתפלל שהקב"ה ירחם עלינו ויציל אותנו מהשטויות של עצמנו, ויזכה את כולנו בכתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה.