בפיו של דוד גודובסקי, לשעבר ראש אגף הארגון בישראל ביתנו, יש לכאורה טענות כבדות משקל העשויות להצדיק פסק דין נדיר שיאפשר לו לחזור בו מהסדר הטיעון עליו חתם. כך אומר (יום ד', 9.1.19) שופט בית המשפט העליון, אלכס שטיין.

גודובסקי הודה בקבלת שוחד בשלוש פרשיות בפרשת ישראל ביתנו ונדון בבית המשפט המחוזי בתל אביב לשבע שנות מאסר. הוא הגיש ערעור על הרשעתו וביקש לאשר לו לחזור בו מן ההסדר, בטענה שהמדינה הפרה את זכותו להליך הוגן, ולנהל את משפטו במלואו. לצד זאת, ביקש גודובסקי לעכב את ביצוע עונשו עד להכרעה בערעורו.

שטיין אומר, כי עבירת השוחד מצריכה הרתעה, הבאה לידי ביטוי בין היתר בענישה מהירה ככל האפשר של מבצעיה. "עיכוב ביצועו של עונש מאסר אשר מוטל על מקבלי שוחד ונותניו ראוי הוא שיהא בגדר חריג שבחריגים. בדומה למה שקבעתי לא מכבר ביחס למורשעים בעבירות מין, חריג זה ראוי שיחול רק במסגרת ערעור על הרשעה שבגדרו מועלית טענה מוגדרת וכבדת-משקל לכאורה, שאין לה מענה ברור אשר מניח את הדעת" - וזהו המקרה הנוכחי.

טענה מרכזית אחת של גודובסקי הייתה, שהוא קיבל מן המדינה חומר חקירה רב רק לאחר שמשפטו הסתיים. שטיין אינו מביע את דעתו לגבי הסיכוי שחומר זה יביא לתוצאה שונה, אך אומר, כי מדובר ב"טענה מוגדרת, ברורה וכבדת משקל" ולפיה התביעה הפרה - כנראה לא במתכוון - את ההסדר איתו, בכך שלא מסרה לו את כל חומר החקירה כמצות המחוקק.

טענה נוספת של גודובסקי הייתה, שהמדינה הפרה את ההסדר בכך שהציגה בפני המחוזי עובדות עליהן לא הייתה הסכמה, ואשר גרמו להחמרת המעשים בהם הודה. ייתכן שהסבריה של המדינה יתקבלו על דעתו של המותב שידון בערעור, אומר שטיין, אך לכאורה יש ממש בטענה זו. המדינה ציירה את גודובסקי כמי שהשחית את מקבלי השוחד וכרודף בצע שנטל את השוחד לכיסו - וזאת בניגוד להסכמה בין הצדדים.

שטיין החליט כאמור לעכב את ביצוע העונש, וליווה זאת ב"הפקדת ערובות קשוחות" כלשונו: ערבויות של 400,000 שקל וחובת התייצבות במשטרה מדי שבוע עד להכרעה בערעור. את גודובסקי מייצגים עוה"ד אורי קורב ואסף בנמלך, ואת המדינה - עו"ד מאור אבן-חן.