השבט יאמר את דברו

מה שורש הסיפוק הציבורי למשמע פסק הדין של השופט נעם סולברג שהרשיע את אילנה דיין ותוכנית 'עובדה' בהוצאת דיבה על קצין צה"ל סרן ר'? דיין הפכה עם השנים לאייקון תקשורתי קונצנזואלי, הילדה המוצלחת בכיתה, יסודית, דעתנית, בטוחה בעצמה ובעיקר מכירה את כללי המשחק היטב.

כדי כך התעצמה דמותה עד שהפכה מזוהה אתם, עם ברוני התקשורת, אותה קבוצת מיעוט האוחזת את רוב מוקדי התיווך בין המציאות לבין הציבור ושולטת על תמונת המצב, על סימון הערכים הרצויים, על הנושאים שעולים על סדר היום ועל סימון הטובים והרעים בשיח הישראלי.

פסק הדין סדק את התדמית הנקייה, מעשה שלא ייסלח לסולברג, הוא הציב את דיין במקום שאינו קיים מבחינתה: נציגת טייקון תקשורתי בעל סדר יום ליברלי-שמאלי שבשם הזכות למה שכונה "דיון ערכי" באמירות קשות שנאמרו בסערת הקרב, הפכה את סרן ר' בשבע עשרה דקות שידור "מלוחם עז נפש לבריון ערל לב; ממפקד המסתער בראש חייליו לנוכח פני אויב, להורג ילדה בדם קר; מאדם שהקפיד על רגישות מיוחדת כלפי ילדים, גם בשעת פעילות מבצעית [...] לפושע מלחמה, מתיר דמם של פעוטות". "הפער הזה", קבע השופט, "הקוטביות הזאת, הופכים את דברי לשון הרע שפורסמו בכתבה לחמורים".

דיין עלתה לארץ בילדותה, פילסה את דרכה בכוחות עצמה עד שהגיע לפסגת ההשפעה הציבורית, לא לחינם הוצעה לה משרת שגרירת ישראל באו"ם. סרן ר' לא יוכל לעולם להגיע למקום של דיין, גם אם יתאמץ בכל כוחו. בישראל 2009 קיימת היררכיה, אדם המבקש להתקדם בסולם החברתי מסומן על-פי השתייכותו השבטית. סרן ר' אינו משתייך לשבט של דיין. הוא רחוק מזה. אבל זה לא מנע ממנו להתקדם בסולם הדרגות הצה"לי ולקצור הצלחות כמפקד מקצועי ומסור.

מה שאירע בכתבה ובמשפט שלאחריה הוא התנגשות מרתקת בין נציגת השבט השולט לנציג אחת הקבוצות הנשלטות. הוא במקרה היה שם, להוותו הוא שימש אמצעי בלבד במפעלה התרבותי והתקשורתי של דיין ושבטה. משם, מרום מעמדה, הצמידה מצלמה קרוב קרוב לפניו של סרן ר' והתוותה אות קין לא רק על מצחו, אלא על מצחה של החברה הישראלית, שהרי אנחנו אוהבים לוחמים כמו סרן ר'. ואכן, הכתבה המכפישה צוטטה בכלי תקשורת בעולם שסיפרו על קצין צה"ל שווידא הריגה בילדה בת 13.


פסק הדין הוא רעידת אדמה מבחינת החונטה התקשורתית ואגפיה השבטיים. יש רגליים לדברים שצוטטו מטעם מקורביה של דיין, ולפיהם בית המשפט העליון יהפוך את פסק הדין וכי "יותר משפסק דין זה מלמד על הכתבה, הוא מלמד על השקפותיו ותפיסת עולמו של השופט סולברג".

לפני למעלה משנתיים הרצתה דיין, ד"ר למשפטים, במכון ואן ליר בכנס שעסק ביחסים בין בית המשפט העליון לשלטון. הרצאתה פורסמה בעיתון הבית שלה, 'הארץ'. הימים היו ימי הרפורמות של פרידמן והארץ - כלומר השבט - רעשה. דיין תקפה את פרידמן ופרשה כתב הגנה מהלל להפליא על בית המשפט. עוד לפני תכניה של ההרצאה חשוב למנות את סממני השבט של דיין: המקום, הנושא, הפרסום בעיתון וגם הציטוטים המעידים על בית הגידול האינטלקטואלי שלה.

אם חשבנו שדמוקרטיה היא שלטון הרוב ("רעיון סטטיסטי די משעמם" על-פי המרצה), קובעת דיין ש"החיים הדמוקרטיים, כידוע, הם בראש ובראשונה סט של ערכים. הערכים האלה שואבים את תוקפם ממקור חיצוני להליך הדמוקרטי הפוליטי". מהו המקור החיצוני הזה, היכן נמצאת אותה וונדרלנד ערכית שבשדותיה נוכל לקטוף את הערכים הנכונים?

הנה התשובה, ודיין מצטטת אותה ממאמר של בת שבט אחרת, יולי תמיר: "העיקרון הדמוקרטי הבסיסי אינו שלטון הרוב, אלא הגמוניה של מערכת ערכים הומניסטיים, שעיקרם מתן כבוד לאדם כיצור אוטונומי". האם מישהו סיפר לנו, שבחסות המהפכה החוקתית של אהרן ברק, נגנבה לנו הדמוקרטיה לחובת "מערכת ערכים הומניסטיים" שאינם אלא מסווה לאידיאולוגיה ליברלית שנויה במחלוקת שהושלטה כאן ללא דיון ציבורי, ללא בחירות, ושהחליפה את עיקרון הרוב עם זכויות המיעוט, ואת הזכויות הפוליטיות בזכויות אדם ודחתה את זכות הקיום הלאומית מפני מערכת אוניברסלית שעיקרה קידוש זכות היחיד על פני הכלל?

אבל לא אצל אילנה דיין. מערכת הערכים המשותפת לה וליולי תמיר כנציגות השבט ההוא מוצגת על ידה בפאתוס אופייני: "מבין שלוש הרשויות, אין עוד רשות שמסוגלת להקשיב כך ללבה הפועם של האומה, לחלץ ממנו את ערכי היסוד שלה ולתרגם את רישום האק"ג לפסיקה קונקרטית".

זה אותו מנגנון שהנחה את אהרן ברק להשתמש בחוקי יסוד שהתקבלו בהיחבא לצורך המהפכה החוקתית שלו, מבלי שאיש הסמיך אותו לכך. הנה, אילנה דיין גוזרת גזרה שווה בין ערכי השבט שלה לערכי היסוד של הקולקטיב כולו, "לבה הפועם של האומה".

מבחינה זאת, אין מצב להצבתה של דיין בצד המורשע, לא ייתכן שבית המשפט יציב מערכת ערכים אחרת מזו של השבט הקובע, שהרי סרן ר' היה רק סטטיסט שאתרע מזלו לשחק תפקיד שלא ביקש בדרמה שרקחה דיין ביחס לסוגיות ערכיות, מן הסוג שבשבט שלה הן נושא לשיחות סלון, כנסים פוליטיים, מאמרים צדקניים ושאר ירקות ליברליים חד סטריים.