|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
בדבריו של יעקב לבניו טמון לקח מוסרי רב-חשיבות: אם כוונה ראויה מובילה למעשה פסול, גם הכוונה עצמה הופכת להיות פסולה
|
|
יעקב מברך את אפרים ומנשה [ציורו של רמברנדט]
|
|
|
|
|
התיאולוג הנוצרי בן המאה ה-12 ברנאר מקלברו הוא כנראה מאבות האמירה הידועה, לפיה "הדרך לגיהנם רצופה כוונות טובות". ליתר דיוק, ברנאר אמר: "הגיהנם מלא בכוונות טובות". את הגירסה האנגלית של אמירה זו מייחסים ללשונאי הידוע בן המאה ה-18, סמואל ג'ונסון. אך מסתבר, שביהדות התפיסה הזו מוקדמת עוד יותר.
ניסוח נאה של הרעיון העומד מאחורי אמירה זו ניתן למצוא בדבריו של ר' יהודה הלוי, השם בפי המלאך הפונה למלך כוזר את המילים הידועות: "כוונתך רצויה אך מעשיך אינם רצויים". ואם נעיין בברכת יעקב לבניו המופיעה בפרשת השבוע, נגלה את אותו רעיון יותר מאשר פעם אחת.
בדבריו לארבעה מבין תריסר בניו, מתייחס יעקב לשלושה מן האירועים הבולטים שעברו על משפחתו. בכל המקרים, יעקב מגיע למסקנה שהמעשים שנעשו היו פסולים - גם אם מאחוריהם עמדו מניעים טהורים ואפילו ראויים. כוונתנו למעשה ראובן ובלהה, למעשה שכם וליחסי יוסף עם אחיו.
התורה מספרת לנו: "וילך ראובן וישכב את בלהה פילגש אביו". הפשט אומנם מדבר בעד עצמו, אך חז"ל לימדונו שאין להבין את המקרא כפשוטו, כפי שמפרש רש"י בעקבותיהם: "מתוך שבילבל [ראובן] משכבו [של יעקב], מעלה עליו הכתוב כאילו שְכָבָהּ. ולמה בילבל וחילל יצועיו? שכשמתה רחל נטל יעקב מיטתו שהייתה תדיר באוהל רחל ולא בשאר אוהלים ונְתָנָהּ באוהל בלהה. בא ראובן ותבע עלבון אמו, אמר: אם אחות אמי [רחל] הייתה צרה לאמי [לאה], שפחת אחות אמי [בלהה] תהא צרה לאמי?! לכך בילבל". ראובן נטל את מיטתו של יעקב והוציא אותה מאוהל בלהה, כדי להגן על כבודה של אמו. המקרא מתייחס לכך בשלילה, וכך גם עושה יעקב בדבריו האחרונים לבנו הבכור.
יעקב מדיח את ראובן מן הבכורה בשל חטא זה של התערבות בחייו האינטימיים: "ובחללו יצועי אביו ניתנה בכורתו לבני יוסף בן-ישראל" (דברי הימים א' ה', א'). את הבכורה - שמשמעותה קבלת שני חלקים בארץ ישראל - הוא מעביר ליוסף, בכך שמנשה ואפרים נעשים שבטים נפרדים. ואילו לראובן אומר יעקב: "פחז כמים, אל תותַר, כי עלית משכבי אביך, אז חיללת יצועי עלָה". אתה פזיז, אומר יעקב לראובן, ומתוך פזיזותך וחוסר מחשבה מספקת חיללת את יצועי - ועל כך תיענש. למרות שכוונתו של ראובן הייתה ראויה ונטולת אינטרס אישי, התוצאה הייתה פסולה ועל כן באה תגובה חריפה.
שמעון ולוי הרגו את אנשי שכם כדי להציל את דינה. כבר בזמן אמת מתח יעקב עליהם ביקורת, לכאורה מטעמים מעשיים בלבד: "עכרתם אותי להבאישני ביושב הארץ, ואני מתי מספר ונאספו עלי והיכוני ונשמדתי אני וביתי". באותה עת, הייתה המילה האחרונה של שני הבנים: "הכזונה יעשה את אחותנו?!" אך עשרות שנים מאוחר יותר, יעקב הוא שסוגר את הסיפור: "שמעון ולוי אחים, כלי חמס מכרותיהם. בסודם אל תבוא נפשי, בקהלם אל תֵחַד כבודי, כי באפם הרגו איש וברצונם עיקרו שור. ארור אפם כי עז ועברתם כי קשָתה, אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל".
יעקב מגיע למסקנה, כי הריגת אנשי שכם לא הייתה רק עניין של הצלת דינה, אלא גם ואולי בעיקר מעשה של זעם ונקמה. הרי בשביל לחלץ את דינה, לא היה צורך להרוג את כל אנשי העיר, ובוודאי שלא היה צריך לבזוז לאחר מכן את רכושם. אין זאת, אלא שהמניע הטהור והמוצדק התערבב עם מניע פסול. וכך, הכוונה המקורית הייתה רצויה - אך התוצאה לא הייתה מוצדקת. וגם כאן בא העונש: שני שבטים אלו לא יקבלו נחלה בארץ ישראל. שבט לוי לא יקבל אותה מלכתחילה, ואילו שבט שמעון ייבלע עד מהרה בתוך יהודה ולא יורגש עוד.
שמעון ולוי קשורים גם ליחסים בין יוסף לאחים. רש"י מפרש, שוב בעקבות חז"ל, שביקורתו של יעקב עליהם נוגעת הן למעשה שכם והן למעשה יוסף. על דרך האלמינציה מוכיח רש"י, שהאחים שביקשו לרצוח את יוסף היו שמעון ולוי; הדבר גם נרמז במילים "וברצונם עיקרו שור" - שהרי השור הוא סמלו של יוסף. יחסים אלו מופיעים במפורש בדבריו של יעקב ליוסף: "וימררוהו וָרוֹבּוּ ויִשְטְמֻהוּ בעלי חיצים". ושוב נפנה לרש"י, המסביר שאחיו של יוסף נעשו לו אנשי ריב ולשונם הפכה להיות לחץ נגדו כאשר ביקשו להורגו.
רבות דיברו מפרשינו על הסיבה ליחסם הקשה כל כך של בני יעקב אל יוסף. היו שאמרו, כי מדובר בקינאה פשוטה שגם בני אדם גדולים אינם יכולים תמיד להימלט ממנה. היו שסברו, כי יוסף בהוציאו את דיבתם רעה של אחיו, הוא שגרם להם לשנוא אותו - שוב כדרך בשר ודם. והיו שהעמיקו וטענו, כי האחים דווקא רצו לשמור על אחדותם ולכן סברו שיש להוציא משורותיהם את מי שמקלקל את האחדות שהיא היסוד ליצירתו של עם ישראל.
לפי פירוש אחרון זה, דבריו של יעקב בנוגע ליחסי יוסף והאחים עולים בקנה אחד עם מה שראינו בדבריו לראובן, שמעון ולוי. המטרה הייתה ראויה ללא ספק; אין דבר העומד בפני האחדות והשלום. אך הדרך הייתה פסולה בתכלית (אמנם ברור שיעקב לא ידע על מכירת יוסף, אך אין ספק שהיה ער לשינאה כלפיו). ומאחר שהדרך פסולה - אין להשלים גם עם הכוונה.
הא למדנו, כי הכוונה היא דבר חשוב מאוד, אך אין היא חזות הכל. יתרה מזאת: כאשר הכוונה הטובה מוליכה למעשה פסול, גם הכוונה הופכת לבלתי ראויה. והרי זה לקח מוסרי לכל אדם בכל מקום ובכל זמן: לא רק לבחון את המעשה לפי הכוונה העומדת מאחוריו, אלא גם לבחון את הכוונה על-פי המעשים אליהם היא מובילה.
|
| תאריך:
|
31/12/2009
|
|
|
עודכן:
|
31/12/2009
|
|
איתמר לוין
|
|
בין מסיבות הסילבסטר היוקרתיות ביותר שיתקיימו הערב ברחבי העולם תהיה גם אחת ישראלית מיוחדת ויוצאת-דופן: המסיבה של מסעדת "פושקין" התל אביבית (רחוב מונטיפיורי 27), הנחשבת למסעדה המובילה בארץ. את פני השנה החדשה תקבל המסעדה, המתמחה בגורמה צרפתי עם נגיעות ישראליות, כשהיא עוטה מחלצות-חורף של שטיחים לבנים מקיר לקיר, גופי-תאורה בהירים, קריסטלים במראה קרח וזרי-פרחים לבנים בכל אחת מפינותיה.
|
|
|
|
|
ביום ראשון, בסביבות 17:00, נערה בת 19 הפכה לאבוקה בוערת בפלג גופה התחתון. את הכאב והסבל שהיא תיאלץ לעבור - אין לתאר במילים. רק מי שחווה מקרוב פציעה כזו יכול לדמיין. גם משפחתנו עברה אירוע טראומתי בסדר גודל כזה, כשגפיו של בני, שהיה אז בן 13, בערו למשך כמה שניות בעקבות דליפה של גז מ"אמגזית".
|
|
|
|
|
כשרוח הרשעתם של שר האוצר לשעבר אברהם הירשזון ושר הבריאות לשעבר שלמה בניזרי עדיין מרחפת על הציבוריות הישראלית, קמנו בימים האחרונים למבול דיווחים בעניין מעצרו המתוקשר של שלומי לחיאני, ראש עיריית בת-ים, פוליטיקאי שטיפס בשנים האחרונות מתחתיתה של החבית החברתית בישראל, ושלשום צפה עם ישראל בספין תקשורתי על אודות מעצרו שבוצע על-ידי חוקרי המשטרה המלווים בעיתונאים ובצלמים.
|
|
|
|
|
סעו לעין הוד, לטיול קסום של חורף אביבי. בקרו בין השאר במוזיאון ינקו דאדא, בתערוכת דורותי רובינס. התענגו על הנוף, על הבתים הקטנים בהם גרים אמנים ויוצרים אחרים (ביניהם שלמה ארצי). התבוננו במושבה הקטנה במעלה הכרמל מעוטרת עצי הזית, אורנים, ברושים, עצי פרי ושיחי פרא נחמדים. חושו את ריח הגשם באדמה הרעננה, ראו מרחוק את הים והכירו את היצירות של הפסלת תושבת המקום שנפטרה לפני עשר שנים. בכניסה לעין הוד נמצא ספסל ברונזה שהוא מבנה מורכב של זרועות ורגליים עם מחסה מקורה ופנס סוריאליסטי, ועוד יונה היושבת מלמעלה. שם מצטלמים כולם למזכרת... זהו הספסל שיצרה דורותי רובינס לכפר שאהבה ולמבקריו.
|
|
|
|
|
הפעילות האינטנסיבית של איילה כץ, יושבת-ראש קהילה נגישה בעיר פתח תקוה, אינה מסגירה את דרך החתחתים שעברה האישה בת ה-60 מאז היותה תינוקת בת שלושה חודשים, כאשר חלתה במחלת שיתוק ילדים שפגעה בתפקוד גפיה התחתונות.
|
|
|
|
|
