|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
פריכיות אורז - סיפורי חיים
|
אתי בן-זיו, שותפתי ל"בוק קלאב" והאחראית במידה מסוימת לבלוג שלי, הוציאה ספר ובו סיפורים קצרים - אישיים ושל אחרים ● מצ"ב סיפור אחד לדוגמא
|
|
"פריכיות אורז"
|
|
|
|
|
את אתי בן-זיו פגשתי בבוק קלאב. הייתי חדש והיא - ותיקה. כאשר היה תורה להציג ספר, ידעה תמיד לספר על הסיפור ולהרחיב על המחבר, להביע דעה על המסופר וגם להוסיף לא מעט מידע שליקטה. התרשמתי. אתי תמיד מחייכת, תמיד במצב רוח טוב ותמיד בשלווה. איזה כיף לה, חשבתי. עד שהשתתפתי לפני כשבוע בהשקת ספר חדש - "פריכיות אורז", היא קראה לו. ידעתי שאתי לומדת בחוגים לכתיבה. ידעתי שהיא כותבת בלוג. אבל ספר?! למעשה, אתי אחראית במידה מסוימת לבלוג שלי. באחת מפגישות הבוק קלאב שמעתי שהיא כותבת בלוג, החיים בארגונים ואחרי שעיינתי, שוחחנו. היא הסבירה לי בקצרה את מסתורי תורת הבלוגייה ונתנה לי טיפ: "קל מאוד לפתוח בלוג. הבן שלי עשה את זה ואני רק כותבת"... הבן שלי לא ידע לעשות את זה והייתי צריך לצלוח את המכשול הזה לבד, אבל העצה והדחיפה עזרה. בפגישות של הבוק קלאב מדברים על ספרים. גם על סופרים. בדרך כלל לא מספר כל אחד את ההיסטוריה הפרטית שלו. לפיכך, את סיפורה של אתי שמעתי, בעיקר, בהשקת הספר. כאשר חברים, מכרים ובני משפחה סיפרו, וקצת היא הוסיפה על עצמה. שתי אימהות היו לאתי ורק אבא אחד. אביה שכל בשואה אישה ושני ילדים. אמה שכלה בעל ושני ילדים. הם נפגשו בארץ, התחתנו ונולדו אתי ואחיה. כשהייתה בת שש, התאבדה אמה וכעבור שנה (שבה הייתה במוסד) קיבלה אם חדשה. קיבלה ואימצה. אתי היא יועצת ארגונית ובספר היא שזרה פנינים מפגישותיה בארגונים השונים. אנשים שחשפו את סיפוריהם והיא כתבה אותם. וגם סיפורים אישיים שלה. כשקראתי, הופתעתי לדעת יותר על האישה שמחייכת כל הזמן בשלווה ומכסה על מחלות וקשיים. הסיפורים קצרים ברובם ובכל אחד פואנטה. שניים ארוכים ובהם סקירת חיים. בלשון רזה, בתיאורים קצרים, במבט מבחוץ. כאילו משקיף או"ם הסתכל עליה ורשם דוח מאופק. מבט אישי מאוד על חיים אישיים מאוד ועל החיים בארץ בששים השנים האחרונות. סיפור אחד, לדוגמא: |
|
הוא שכב במיטה, והיה קטן כל-כך... אפילו בימים שעוד היה עומד זקוף על הפיגום והייתי רואה אותו מלמטה, גם אז לא נראה היה קטן כל-כך. הוא היה מכווץ, אולי זה מה שהקטין אותו. ידיו המשיכו לרעוד ברעד הקבוע שלהן.
"הוא לא אוכל", אמרה האחות. "הוא לא רוצה".
הבטתי בה: "אולי אני אנסה?"
"בסדר. יש לבּן על המדף שלידו".
האחות דיברה בשקט, בענייניות. היא נראתה כמי שמציינת עובדות, ואולי גם מכינה אותי לקראת הסוף.
ידעתי שזה רק עניין של זמן: שעות או ימים.
אברשה, בזיפי זקן לבנים, אכל כמה כפיות של לבן. כאילו נתן לי ליהנות מהרצון לעזור. אחר-כך חדל.
"אולי אחר-כך?" שאלתי.
הוא הניד בראשו.
הוא היה שקט מאוד. תמיד היה שקט, אבל עכשיו היה שקט יותר. חשבתי שהוא שלו, מוכן ורוצה למות. כי מה יש לו בחייו? עכשיו, שהוא נכה כל-כך, בנו מת ואשתו חולה - החלופה היחידה הייתה החדר הזה, בבית החולים הסיעודי הזה, מתחת לחלון הזה.
והחדר הזה לא התאים לאברשה, שפוצץ גשרים ואחר-כך בנה אחרים, והקים את אצ"ל ואת המדינה.
הוא חי עוד יום או יומיים, ומת בשקט מופתי בדומה לזה שהעביר את פגישותיו אתי.
|
|
| תאריך:
|
22/01/2010
|
|
|
עודכן:
|
22/01/2010
|
|
יאיר דקל
|
|
פריכיות אורז - סיפורי חיים
|
|
|
|
|
|
|
הספר "אלוף הניצחון" מביא את סיפורו וקורות חייו של האלוף אסף שמחוני מלידתו ונערותו בנהלל ובתל יוסף, התגייסותו לפלמ"ח בטרם קום המדינה, פעילותו במלחמת השחרור, שירותו בצבא עד למבצע קדש, תרומתו הגדולה לניצחון במערכה זו ועד למותו בהתרסקות המטוס שטס בו בסוף המלחמה.
|
|
|
|
|
כשקוראים בספרו של המשורר בלפור חקק, יו"ר אגודת הסופרים העברים, "משורר של חצות" משתלטת על הקורא תחושה שהספר רצוף סודות ולחשים. הספר בן 328 עמודים, מכיל עשרות שירים ומעוטר בקודים קבליים, הברורים לחלק קטן מן הקוראים. ניכר שהכותב התאמץ להסתיר בספרו את עיקר מהותו. ההצפנות הרבות שמכיל הספר, מתישות את הקורא עד שהוא הופך לקורא סלקטיבי וכך קרה עימי. לא הצלחתי להבחין אלא במה שהתחברתי אליו.
|
|
|
|
|
האם היה הרמב"ם איש הלכה, פילוסוף, או שניהם? האם ניתן להצביע על בסיס רעיוני משותף לכינוס השיטתי של המצוות ב'משנה תורה', וליצירת המופת הפילוסופית 'מורה נבוכים'? מהו היחס בין השאיפה להעמיד לכלל ישראל מערכת חוקית-דתית נורמטיבית, לבין המחויבות לידיעת האמת הפילוסופית שהיא נחלת מתי-מעט? כיצד מתיישבת התורה שניתנה למשה בסיני עם תורות הפיסיקה והמטאפיסיקה שהנחיל אריסטו?
|
|
|
|
|
סטיביה (Stevia) היא הממתיק היחיד בעולם שהוא טבעי לחלוטין ואינו מכיל כלל קלוריות. זהו שיח רב-שנתי הגדל באמריקה הדרומית ובמיוחד בפרגוואי. האינדיאנים הכירו את סגולות המרפא שלו כבר לפני כ-1,500 שנה. מאות רבות של שנים עשה צמח הסטיביה נפלאות כצמח מרפא למחלות רבות, בין היתר למחלת הסוכרת ולמחלות חניכיים.
|
|
|
|
|
