|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
העולם הערבי בהלם מהמבצע בדובאי
|
התקשורת הערבית מסקרת את חיסול אל-מבחוח בהלם גמור ובהבנה שנראית כאן יכולת מרשימה של גורם זר, המסוגל להסתובב במדינה ערבית ולעשות בה כשלו
|
|
מפקד משטרת דובאי מציג תמונות החשודים בחיסול מבחוח [צילום: הטלוויזיה של דובאי]
|
|
|
|
|
ב-15 בפברואר 2010 כינס מפקד משטרת דובאי מסיבת עיתונאים והטיל פצצה לחלל האוויר. הוא הציג ברוב גאון והדר צילומים של החשודים במעקב וחיסולו של אל-מבחוח בדובאי. בעוד שרוב עם ישראל קרא את הכתוב על אודות המקרה בעיתונות הישראלית, חשוב שנבין כיצד העולם הערבי מתייחס לכך ומהי המשמעות של הדברים עבורו.
תמונותיהם של אותם גברים לבושים בבגדי ספורט וחבריהם המסתובבים באופן חופשי במדינה ערבית ועושים בה כבשלהם גרמו לאפקט מעניין. הייתה זו הפעם הראשונה בה התאפשר לצופי הטלוויזיה בעולם הערבי לראות פעילות החשודה כפעילות מוסד במדינה ערבית. התקשורת הערבית צמאה לכל הפרטים וקולטת בשקיקה כל רסיס וכל שמועה, מתוך ידיעה שמדובר בהזדמנות חד-פעמית.
מבדיקה מדוקדקת שערכתי בסיקור התקשורתי במדינות ערב, לא איתרתי ביטויים של זלזול בגורם המבצע, ביטויים של התנשאות או ירידה בהערכה שיוחסה כלפי הגורם החשוד כמוסד הישראלי. ההפך הוא הנכון.
התקשורת הערבית בחרה לשבח את משטרת דובאי על כך שהביאה לתיעוד של האירוע בצורה שלא מוכרת מן העבר. הגדיל לעשות עורך "אלקודס אלערבי", עבד אלברי עטוואן, אשר לפני מספר ימים סקר בצורה מדוקדקת את כל המבצעים החשודים כמבצעי מוסד נגד יעדים ערביים. הביקורת המשתמעת מהדיווחים היא כלפי אותן מדינות בהן התבצעה פעילות החשודה כפעילות מוסד ולא ניתן היה לקבל ניתוח או צילום דומה לזה שהתקבל מדובאי.
|
|
|
|
|
מסמך מסלולי הנסיעה לדובאי של החשודים [AP]
|
|
|
המוטיב המרכזי העולה מהדיווחים הוא מוטיב ההלם. התקשורת הערבית מסקרת את האירוע של החיסול בדובאי בהלם גמור ובהבנה שנראית כאן יכולת מרשימה של גורם זר, המסוגל להסתובב במדינה ערבית ולעשות בה כשלו.
התקשורת הערבית עוסקת בהרחבה בהשלכות המדיניות של המבצע ובמתיחויות הדיפלומטיות מול בריטניה, ואף מעודדת את הממשל באוסטריה לבדוק את הפעילות שהתבצעה משטחו בהקשר למבצע בדובאי.
זו הייתה הפעם הראשונה בה קיבל הצופה הערבי צילומים מסוג זה, שהראו לעולם הערבי את היכולת המודיעינית של הגורם המבצע, את המידע המדוקדק בנוגע להגעתו של אל-מבחוח ואת ההתנהלות החופשית שבה התנהלו המבצעים בדובאי.
בסיפורים ובדמיון המזרח-תיכוני בנוגע למוסד נפוצו לא פעם סיפורים ואגדות, שגם סופרי הריגול הטובים לא יכלו להעלות על דעתם. המוטיב החוזר היה של מרגלות יפהפיות המפתות את המועמדים לחיסול ומנצלות את חולשתם למין היפה.
צריך להרגיע ולומר שעל-אף הרצון הערבי לראות משברים דיפלומטיים עם בריטניה, אפשר להבטיח שהשגריר בלונדון לא ייעלב, גם אם תתקיים שיחה קשה והוא יקיים את חלקו באופרה הדיפלומטית הצפויה מראש. שיחות הנזיפה יתחלפו עם הזמן לשיחות תיאום ושת"פ והמערכת תחזור לרגיעה.
|
|
|
אלי אבידר עסק והתמחה בדיפלומטיה של המזרח התיכון במשרד החוץ וכיועץ מדיני של ראש הממשלה; יו"ר הפורום למזרח תיכון חדש.
|
|
| תאריך:
|
21/03/2010
|
|
|
עודכן:
|
22/03/2010
|
|
אלי אבידר
|
|
העולם הערבי בהלם מהמבצע בדובאי
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
דני בז
|
21/03/10 15:11
|
|
|
|
2
|
|
מישהו
|
22/03/10 11:16
|
|
|
התנועה הציונית טרם השלימה את משימתה ההיסטורית - דהיינו להביא את רובו המכריע של העם היהודי לרוב רובה של ארץ ישראל ולבסס את מדינת היהודים, היא מדינת ישראל, במרחב מחיה מספק שיבטיח את אפשרות התפתחותה וקיומה לאלף דור. זו מטרתה האחת עליה היו ועודם אמונים גדולי מגשימי הציונות. אין לטעות ולהתבלבל, זו המטרה ולא 'חיזוק אבו-מאזן' או 'הקמת מדינה פלשתינית' חס וחלילה, זו המטרה ואכן גם לא 'השלום'. יש לתת תנופה מחודשת למפעל הציוני על-מנת להגשים את מטרתנו במלואה, עדיף כמובן בדרכי שלום ואולם אם נבצר הדבר - יש להבטיח את השגת המטרה שלא בדרכי שלום. החכם מכל אדם קובע כי "לכל זמן, ועת לכל-חפץ תחת השמים" [קהלת ג', א'] ולבסוף גם "עת מלחמה ועת שלום" [שם, ח]. מלחמה ושלום, שניהם אינם מטרות אלא אמצעים בדרך להשגת המטרה. מלחמה ושלום, שניהם אינם אלא צורות שהזמן לובש ופושט חליפות בדרך להשלמת המשימה.
|
|
|
|
|
העובדים הזרים הם אנחנו. אנחנו התאילנדים. אנחנו הפיליפיניות. או ההפך. או גם וגם. ועוד. אנחנו השוהים הבלתי חוקיים. אנחנו המסתננים. אנחנו מחוקי הקלסתר. אנחנו השקופים. המחוקים. אנחנו משוללי הזכויות. אנחנו, העובדים הפשוטים. העבדים.
|
|
|
|
|
לפני 1942 שנים פתחו היהודים במחוז פלסטינה במרד נגד האימפריה הרומאית. בדיעבד, זה נראה כמעשה טירוף. פלסטינה הייתה ארץ קטנה ונידחת באימפריה חובקת-עולם, שזה עתה נחלה ניצחון כביר נגד המעצמה השנייה - פרס - ודיכאה מרד גדול בבריטניה. איזה סיכויים יכלו להיות למרד היהודי?
|
|
|
|
|
ישראל היום נכנס לאט ובשקט לעולם העיתונות הישראלי ומאז הוא צובר עוד ועוד קוראים, עוד ועוד כוח ועוד ועוד אויבים, שמאוד רוצים לחסל אותו. נדמה לי שהמלחמה הזאת מורגשת רק בברנז'ה והקורא מן השורה, ובוודאי הלא-קורא מן השורה, אינו יודע כלל שנערכת מלחמה כזאת.
|
|
|
|
|
נתחיל בסיפורם המחריד של יתומים באירופה, לאחר מלחמת העולם השנייה. התינוקות הוחזקו בבתי היתומים במיטות נפרדות מבלי שיכלו לראות אנשים אחרים ולקלוט גירויים מסביבתם. הם סבלו מפגיעות התפתחותיות חמורות שנעו בין בעיות מוטוריות חריפות ופיגור עד מוות.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מנחם רהט
נס הצלת עם ישראל משואה זוטא, תחת נחילי הכטב"מים והטילים שנשאו מטעני מוות נוראים, אינו פחות מנסי הקמת המדינה וששת הימים, ויש אומרים שמדובר בנס בסדר גודל תנכ"י
|
|
|
|
|
אורי מילשטיין
ברית ארוכה בין גרמניה לברית המועצות; המטרה של גרמניה וברה"מ הייתה פולין; יהודי פולין לא הבינו מה מאיים על שרידותם; פיתוח ה"בליץ קריג" הגרמני; הגנרל היהודי גאורגי שטרן מפתח את מלחמת...
|
|
|
|
|
דן מרגלית
בעבר אנשי ציבור הכחישו שחטאו בעבירות של הצווארון הלבן, לקחו כסף? לא ולא  עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|
