|   15:07:40
דלג
  רפי לאופרט  
מועדון VIP
להצטרפות הקלק כאן
בימה חופשית ב-News1
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כתבות מקודמות
כתיבת המומחים
אפל ווטש: מהפכת הטכנולוגיה על פרק כף ידך
מיכי קסטנבאום
חלוק מגבת לילדים

לא להתקפל ולא להתבלבל

הקו המנחה את ישראל לא צריך להיות כיצד תמשיך לשמש "גרורה אמריקנית", אלא כיצד לא להתנגש עם אינטרס לאומי אמריקני עליון אין היא צריכה להיכנע לכל דרישה אמריקנית, אפילו אם זו באה מהבית הלבן ומפי אובמה
28/03/2010  |   רפי לאופרט   |   מאמרים   |   ישראלי-ערבי   |   תגובות
בנימין נתניהו ביציאתו מהפגישה האחרונה עם ברק אובמה [צילום: AP]

מדינת ישראל תימרנה עצמה במשך שנים למעמד גרוע בדעת הקהל העולמית. באיוולתה, ולא בלי עזרת "ידידיה", שחקה את צדקת מאבקה לעצמאות לאומית ואת המודעות הבינלאומית לא-סימטריה הקבועה בין ישראל לערבים, שממנה נגזר איום אסטרטגי קבוע על ישראל

המחלוקת הצפויה מזה זמן עם ארה"ב בשאלת ההסדר הישראלי-פלשתיני, נמצאת עתה על השולחן וחייבים להתייחס אליה. המחלוקת נוגעת לסוגיות ליבה של ישראל שתהיינה אקטואליות גם אחרי אובמה, ואסור לטפל בהן בכלים ובגישה של "פוליטיקה קטנה וקטנונית", שמנסים לנהל מספר עסקנים של קדימה, ושניים-שלושה הזויים כרוניים במפלגת העבודה. ישראל חייבת לגבש עמדות שעליהן תיאבק בנחישות, אם יהיה צורך, גם מול ארה"ב. אם לא תעשה כן, היא צפויה לקיפול בשלבים למקומות שאין היא מוכנה לשקול אותם אפילו לרגע.

הכשלים הלוגיים וההסברתיים של ישראל, במיוחד בהשפעת השמאל בישראל, הביאו מדינות רבות בעולם לחשוב שאין לישראל עמדה נחושה בשום נושא, למעט, אולי, "זכות השיבה". הכרה זו עיצבה את הנוסחאות שמוצגות כיום בפני ישראל כתכתיבים למבנה הסדר עם הפלשתינים. ישראל, יותר מכל גורם אחר, היא שבישלה לעצמה את הדייסה המדינית הזו; אבל קיימים לכך גם גורמים אובייקטיביים.

ההתרשמות העולה מהתנהלות הממשל האמריקני לאחרונה, היא שמדיניותו כלפי ישראל מושתת פחות או יותר על ההנחות והשיקולים הבאים:

א. נתניהו חלש וממשלתו אינה הומוגנית ולכן אינה יציבה. לחץ חיצוני יכופף את נתניהו ו/או ישבור את הקואליציה.

ב. אם יישבר נתניהו, יקל על הממשל לבצע את שאר חלקי מדיניותו, דהיינו: קניית לב הערבים על-חשבון ישראל. אם לא יישבר, יוכל הממשל לרחוץ בנקיון כפיו ולהניח לנתניהו "לאכול את פירות הבאושים של התעקשותו". אחד הפירות הללו יהיה שינוי ביחסי ישראל-ארה"ב, שיעמיד ממשל זה (לפחות) באור חיובי יותר כלפי הערבים בפרט והמוסלמים בכלל. ביסוד תפיסה זו עומדת כנראה המחשבה, שעל הממשל לצמצם את מרחבי החיכוך-בעין בין ארה"ב לבין העולם המוסלמי-"המתון". כך יוכל הממשל לצבוע בצבע ורוד יותר את ה"סדין האדום" שמהווים ארה"ב ואורח החיים האמריקני בעיני האיסלאם הקיצוני. נסיגה מעירק, נסיגה שתבוא בהמשך גם מאפגניסטן (צריך למצוא לכך עיתוי נכון ותרוץ נכון), צמצום התמיכה בישראל, צמצום החיכוכים עם רוסיה על-ידי הורדת פרופיל יזומה שאין בצידה כשלים חמורים בעין - ייטיבו עם ארה"ב ויקנו לה מיקוד וזמן הערכות. שהרי בפני ארה"ב עומדים מספר אתגרים קשים בשנים הבאות: 1) מאבק על דמותה החברתית-כלכלית-פוליטית הפנימית; 2) שינויים דמוגרפיים; 3) המאבק על ההגמוניה העולמית מול סין; 4) האיסלאם הפונדמנטליסטי, שבבסיסו האידיאולוגי חלוק על אורח החיים האמריקני-מערבי מכל וכל; 5) חולשת המדינה הדמוקרטית מול הטרור והגלובליזציה; 6) צמצום מרחב העימותים הסימולטניים המקשים על ארה"ב מאוד, וריכוז מאמצים חדש באתגרים הראשיים.

ג. מדינת ישראל תימרנה עצמה במשך שנים למעמד גרוע בדעת הקהל העולמית. באיוולתה, ולא בלי עזרת "ידידיה", שחקה את צדקת מאבקה לעצמאות לאומית ואת המודעות הבינלאומית לא-סימטריה הקבועה בין ישראל לערבים, שממנה נגזר איום אסטרטגי קבוע על ישראל. על-רקע הנטייה להתנגשות ציביליזציות בין האיסלאם הקיצוני למערב בראשותה של אירן, מוכנה ארה"ב לקנות זמן על-חשבונה של ישראל. במצב זה נוח להפעיל לחצים על ישראל. לשם כך מוכנה ארה"ב גם לשקר וגם לביים משברים. אם תתפתה ישראל להתכופף, תצא ארה"ב מן ההרפתקה ב"זול".

ד. מדינות ערב ראו ועדיין רואות בארה"ב את הגורם היחיד כיום בעולם שביכולתו "לכופף" מדינית ו/או כלכלית את ישראל. ישראל וארה"ב, "באיוולתן" - כל אחת מסיבותיה שלה - טיפחו מודעות זו. ברבות הזמן, (עתה) הפכה המודעות למבחן עיקרי של הערבים לערך הקשריהם עם ארה"ב. ברק אובמה, בראשית כהונתו, הביא ציפיות אלה לשיא הן מול ארה"ב כמעצמה והן מול אובמה האיש. מבחינת הערבים, "ארה"ב עומדת עתה למבחן עמדותיה ומעשיה מול ישראל" ועליה להוכיח שהיא מוכנה ויכולה לספק את הסחורה... עיוות קונספטואלי זה שאליו ממשיך הממשל להיגרר, מסכן את ישראל, אבל אינו מסכן את ארה"ב. אם תיכשל ארה"ב "במבחן הערבי" - יהיה לכך מחיר בינלאומי לא זול; אם תיכשל ישראל - יהיה לכך מחיר לאומי קטסטרופאלי, עד כדי אובדן העצמאות בפועל. על-פי הגישה הריאל-פוליטית האמריקנית, השיקול האמריקני קודם.

ה. הציבור הישראלי יחשוש מ"כעסה" של וושינגטון ומשום שאין הוא "משתגע" אחר בנימין נתניהו, ילחץ בסופו של דבר על ררש הממשלה להתקפל. אם לא כך יקרה, עומדת לרשות הממשל ה"אלטרנטיבה" של קדימה, שתעלה לשלטון על "כידוני ארה"ב" ולכן גם תספק את הסחורה...

ו. קשירת נושא התגרענות אירן לנושא הפלשתיני, תועיל למינוף המהלכים המדיניים האמריקנים בישראל ובמדינות נוספות באזור, החוששות מהתגרענות זו. הצפי האמריקני הוא ככל הנראה שמדינות החוששות מהתגרענות אירן, תהיינה מוכנות לשלם במסגרת קישור אמריקני (מלאכותי) בין הנושאים, מחיר גבוה יותר משתהיינה מוכנות לשלם בלעדיו. הקישור האמריקני יספק להן סולם לרדת מחלק מציפיותיהן וצידוק לירידה זו כלפי אזרחיהן. אלא שמאחורי הטיעון האמריקני אין שום התחייבות מוצקה לפעולה - יש רק דיבורים. סופו של "חזיון השווא" הזה, אם יזכה לאמונן של מדינות באזור, יהיה מפח נפש. מאידך-גיסא, ארה"ב תשיג את שלה כך או כך: תממש מטרות פוליטיות בעניין הסכסוך הישראלי-פלשתיני, או תוכל להסתלק ללא בושת-פנים ממחויבויות ריאליות בסוגיית אירן ולרחוץ בנקיון כפיה.

ז. הנשיא אובמה חייב לנצל את חלון הזמן הנוכחי ולנסות לממש הבטחותיו בשאלת הסכסוך הישראלי-ערבי בכדי לא לפגוע בתדמיתו. לאחר אישור חוק הבריאות (בשלב זה הצלחה פוליטית פנימית) ולפני שיתברר מחירו הכלכלי, החברתי והאידיאולוגי; בטרם יתחילו להתבהר השלכות תוכניות ההבראה שיזם למשבר הכלכלי שטרם חלף, ובטרם יגיע המועד הקרוב של בחירות לקונגרס - זה הזמן "להעיז". אם יצליח אובמה, ולו למראית עין ולטווח קצר, יחזק את מעמדו בעולם ובארה"ב. לממשל אובמה אין מניעה אמיתית לשלם בעבור תוצאה כזו במטבע ישראלי "קשה".

ח. חלון הזמן ליצירת פתרון ישראלי-פלשתיני למראית עין בחסות אמריקנית ("פקס אמריקנה" וירטואלי), גם הוא מוגבל. אבו-מאזן "חי" בתפקידו על זמן שאול. כשייעלם, ייתכן שאפילו מראית העין לא תוכל להתבצע. נכון שהוא עשוי להיעלם גם רגע אחד לאחר יצירת מראית העין, אבל אז תהיה זו כבר בעיה ישראלית (אולי גם ירדנית, מצרית וסעודית...). אמריקה תוכל לטעון ש"סיפקה את הסחורה", ועוד תוסיף לכך כהנה וכהנה הצהרות יפות, שכדרכה של אמריקה אין לה כל כוונה לעמוד מאחוריהן.

ט. היעדר הסכם ישראלי-ערבי-פלשתיני, אומנם בראש ובראשונה באשמת הערבים, עשוי להוביל לאכזבה בעולם המוסלמי מארה"ב כזרוע ביצועית ערבית מול ישראל, ללחצים פנימיים במדינות המתונות כביכול, ולהתפתח לאלימות אזורית חדשה ומסוכנת. נכון שגם הסכם עשוי להוביל לכך בהשראה אירנית, שתבקש לשבשו. אולם במקרה השני, גם לנוכח הידרדרות, אם במקרה תחליט ארה"ב לפעול נגד אירן (משיקולים אמריקניים ולא משיקולים ישראליים, כמובן) תוכל לזכות בלגיטימציה בינלאומית רחבה, משום שתנומק בצורך לשמר את ההסכם וגם למנוע את התגרענות אירן ומרוץ חימוש גרעיני אזורי. האפשרות שישראל תהיה זו שתישא במרב הקשיים, הנזקים, האבדות ושיבוש סדרי-בראשית שלה, היא לדעת ממשל ארה"ב הנוכחי "מחיר ששווה לשלמו".

לחשוב פעמיים ולהחליט נכון

מדיניות הנגזרת ממערכת שיקולים כזו, אינה בהכרח אנטי-ישראלית, היא "סתם" ריאל-פוליטית. היא שמה במוקד החשיבה ותשומת הלב של ארה"ב את... ארה"ב! אפשר מאוד שיהיו למדיניות כזו גם לא מעט השלכות שליליות לגבי ארה"ב, משום שהתהליכים הבינלאומיים אינם מבוקרים במלואם ואינם נשלטים על-ידי שום גורם בעולם - יש מי שמשפיע יותר ומי שמשפיע פחות, אבל אין מי ששולט בדברים (למעט "שר ההיסטוריה"). העקרונות אינם סטטיים, הם נבחנים חדשות לבקרים, ומשתנים כפונקציה של ההתפתחויות, אבל מתווים וקטור כללי במרחב האפשרויות.

ישראל איננה ארה"ב, איננה מונעת משיקולים רחבי-היקף כארה"ב, אבל אינה נעדרת אינטרסים ושיקולים משלה - חלקם מתלכדים עם אלה של ארה"ב ואחרים אפילו מתנגשים עימם. הקו המנחה את ישראל אינו צריך להיות כיצד תמשיך לשמש "גרורה אמריקנית", אלא כיצד לא להתנגש עם אינטרס לאומי אמריקני עליון - לזהות מהו (ובעיני מי הוא כזה) ולמצוא דרך לא להתעמת מולו. מאידך-גיסא, אין היא צריכה להיכנע לכל דרישה אמריקנית, אפילו אם זו באה מהבית הלבן ומפי הנשיא עצמו. אם תאמץ גישה כזו, גם הנשיא יידע להיזהר ולא להעמיד עצמו במצב "לא נוח". ביחס לישראל עשה הנשיא אובמה מספר שגיאות בשנת כהונתו הראשונה, והמדיניות הישראלית שתגובש לנוכח המחלוקת העכשיווית, צריכה להטות אותו מהמשך התנהלות באותה רוח.

עמדות שמגבשת ארה"ב על-פי דרישות ערביות אנטי-ישראליות נחושות, שאין מולן עמדות נחושות לא פחות של ישראל, תהפוכנה מטבע הדברים לתכתיבי מדיניות המבקשים לקפל את ישראל. מדיניות פוליטית מתפתה תמיד להשיג את המרב מול עמדות שגובות תמורה נמוכה יותר עבור ההישג; ארה"ב אינה שונה בכך. על כן, בצד הנכונות להיכנס למו"מ על פתרון שתי המדינות (אם אנו סבורים שזה אינטרס ישראלי ריאלי, ואני איני סבור כך), יש לקבוע עקרונות כניסה למו"מ ועקרונות להסדר, שיעמדו מול העקרונות/דרישות-סף של הערבים והפלשתינים. אם תושג בכנסת הסכמה רחבה לעקרונות אלה, גם מחוץ לקואליציה, יוכל ראש הממשלה להודיעם מעל במת הכנסת ולקבל להם א"כ תמיכה של הבית בהם. אם לא תושג הסכמה כזו, משום שקדימה תבקש שוב לנהל פוליטיקה קטנה וקטנונית של כסאות, ויהיה התרוץ לכך אשר יהיה, על ראש הממשלה ללכת לבחירות חדשות (או למשאל-עם) על עקרונות אלה ואם יזכה, לעמוד עליהם גם מול ארה"ב.

עיקרי מדיניות מוצעים

אילו נדרשתי להציע עיקרים למדיניות ישראלית כזו הייתי מציע את הדברים הבאים:

  • מוכנים למו"מ לקראת הסכם קבע שיהווה סיום לסכסוך הישראלי-ערבי-פלשתיני וקץ לתביעות המדיניות ההדדיות מכל סוג.

  • המו"מ יהיה ישיר, לא כפוי, ויתנהל מתוך כוונה לסיימו תוך זמן קצר ככל האפשר. הישיבה הראשונה או הישיבות הראשונות יוקדשו לדיון בנהלי המו"מ: מקומות, זמנים, תקשורת, תכתובת, שלבים, סכומים והבנות.

  • הסכם יהיה מקשה אחת, וייכנס לתוקף כמקשה אחת. היה ולא יושג הסכם, כל הבנות הביניים וההסכמים החלקיים, יהיו מבוטלים.

  • המו"מ יתנהל בין ממשלת ישראל ומי שיוסמך על ידה, לבין הרשות הפלשתינית ומי שיוסמך על ידה. על-רקע הקרע בין הרשות לחמאס וארגונים פלשתינים אחרים, הרשות תמציא ערבויות סבירות לכך שהיא מייצגת את העם הפלשתיני כולו לרבות חמאס וארגונים פורשים נוספים, בין אם הם נמצאים בשטחי השליטה של ישראל ובין אם לאו, דוברת בשמו ומחייבת אותו בהסכמותיה. (ערבויות אלה יכללו ערבויות כתובות ומפורשות של ה"קוורטט".)

  • המו"מ יתנהל על בסיס של הדדיות וייקח בחשבון הסכמים קודמים שנחתמו בין הצדדים, ובלבד שהסכמים אלה מבוצעים, או יבוצעו בשטח כחלק מההסדר כולו.

  • לא יהיה שימוש באלימות (צבאית או טרור) במהלך המו"מ ו/או כחלק ממנו.

  • לא יהיו מחוות מוקדמות של הצדדים זה לזה כתנאי לכניסה למו"מ.

  • ירושלים השלמה היא בירת ישראל.

  • הכרה לאומית הדדית היא יסוד להסכם.

  • מדינה פלשתינית בשטחי יש"ע תהיה מפורזת מנשק כבד, ויוסכם על מנגנון פיקוח שיערוב לכך.

  • הגבולות המדיניים וההסדרים המדיניים, הכלכליים, גאוגרפיים-אקולוגיים, דתיים ואחרים בין הצדדים יהיו נושאים לדיון במו"מ.

  • ישראל אינה רואה בגבולות יוני 1967 נקודת מוצא להסדר טריטוריאלי. גבולות אלה נקבעו כתוצאה ממלחמה (פלישה ערבית לשטחי א"י) בהסכמי שביתת הנשק של 1949 ובקווי הפסקת האש של 1967, כקווים זמניים של הפסקת אש. קווים אלה יש להפוך לגבולות מוסכמים וברי-הגנה במסגרת המו"מ בין הצדדים. ישראל מקבלת את העיקרון שפשרה טריטוריאלית היא חלק מההסדר המדיני, אבל לא את העיקרון של "כל השטחים תמורת שלום".

  • לא תהיה זכות שיבה של פליטים לתחומי מדינת ישראל. הסדרי יישוב הפליטים הערבים ופיצוי של פליטים משני הצדדים, יידונו במו"מ. הקוורטט ומדינות הליגה הערבית, יתנו ביטוי קונקרטי בהסכם נלווה להסכם הישראלי-פלשתיני למחוייבותם לסייע בפועל ובכלל זה סיוע כלכלי לפתרונה המלא של "בעיית הפליטים הערבים" על-ידי יישובם ושיקומם הכלכלי בחסות המדינה הפלשתינית. ישראל תסייע בכך גם היא באופנים שיסוכמו.

  • הקוורטט והליגה הערבית יהיו חתומים על ההסכם כשושביניו, וחתימה זו תהווה עדות מצידם לערבותם למימושו ומחוייבותם לתרום כמיטב יכולתם להצלחתו.

  • במקביל להתקדמות הדיונים בין ישראל לנציגות הפלשתינית, יתנהל מו"מ עם מדינות הליגה הערבית על נורמליזציה ביחסים עם ישראל, לרבות שלבי ביצוע ותכנים. הסכמים אלה יצורפו להסכם הישראלי-פלשתיני כחלק אינטגרלי ממנו. על-פי הסכמה הדדית של הצדדים, ניתן יהיה לדחות הצטרפותה של מדינה ערבית, חברת הליגה, להסכמי הנורמליזציה, למועד שעליו יוסכם.

  • לאחר הקמתה של מדינה פלשתינית, ידרשו כל אזרחי ישראל להישבע אמונים למדינת הלאום היהודי. ערביי ישראל, שהינם כיום אזרחי ישראל כחוק ולא ירצו להישבע אמונים לישראל, יקבלו אזרחות של המדינה הפלשתינית, אך יוכלו להמשיך ולהתגורר בישראל כתושבים ללא זכויות אזרח.

  • כל עוד לא הושג הסכם, יפעל כל צד בתחומים הנתונים למרותו בהתאם לשיקול דעתו הבלעדי. החלטות ההסכם שתחייבנה שינויים בשטח, תבוצענה כחלק מההסכם על בסיס של הדדיות.

אלה, כאמור, עמדות מוצא ישראליות, בדומה לעמדות המוצא הפלשתיניות.

מול ארה"ב אין להציג כיום עמדות סיום של המו"מ שאם לא כן, סביר מאוד שהן תהפוכנה לעמדות מוצא או תכשלנה את המו"מ מכל וכל.

יתר-על-כן; יש להתנות את ההסכמה של ישראל לפתרון שתי המדינות בשני עקרונות חשובים:

א. גורם הזמן: להסכמה זו תוקף זמני. לשינויים באזור, במציאות הבינלאומית, בתמיכה האמריקנית או בתפקיד שימלא הקוורטט בתהליך, תהיינה השלכות על ההסכמה ועל הפרשנות שתינתן לה.

ב. התגרענות אירנית תשנה את כללי המשחק באזור, ונכונות ישראלית לפשרות בנוכחות אירן גרעינית לא תהיינה דומות לאלה שבמזרח תיכון ללא אירן גרעינית.

במצב הנוכחי, חייבים לבטל מרכיבים מרכזיים ב"נזילות" של העמדות הישראליות, ולהציג מדיניות ברורה, גלויה ובת-הנמקה הגיונית מנקודת ראות ישראלית. נדרש ליכוד השורות מבית (תמיכת האופוזיציה הציונית), או גיבוי פוליטי מחוזק לממשלה (בחירות חדשות) שתנווט את ישראל על-פי עקרונות אלה - לא להתקפל ולא להתבלבל, לא מבית ולא מחוץ.

תאריך:  28/03/2010   |   עודכן:  28/03/2010
רפי לאופרט
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
אחד העקרונות הבסיסיים של תורות הלחימה במזרח הרחוק, הוא למנף את מהלומת היריב כדי שתפגע בו, במקום לבלום אותה. זה בדיוק מה שעושה הנשיא אובמה לנתניהו. האסטרטגיה של נתניהו כולה אומרת - חיסול האיום האירני. זה נשמע טוב, ובעיקר מאפשר לישראל להמשיך בנישול הפלסטינים עד שתיפתר הבעיה האירנית. שר הביטחון ברק לא חושב כך ולדעתו, הסכסוך בין ישראל לשכנותיה הוא האיום הקיומי העליון.
28/03/2010  |  יגאל לביב  |   מאמרים
בינואר 1077 הלך המלך היינריך ה-4 לקאנוסה. הוא עבר יחף את הרי האלפים המושלגים, לבוש כותונת-שיער של נזיר, והגיע למבצר בצפון איטליה, שבו התבצר ראש הכנסייה.
28/03/2010  |  אורי אבנרי  |   מאמרים
במונחים אמריקנים, היחס שלו זכה ראש הממשלה נתניהו בוושינגטון גרוע הרבה יותר מהושבה סרת-טעם של שגריר על שרפרף נמוך. אבל הרושם הרע שהותיר הביקור הזה יימוג חיש מהר. את מקומו יתפסו הטפיחות על השכם - הנה, לא ויתרנו, לא התקפלנו, לא שחה קומתנו. חזק ואמץ.
28/03/2010  |  גלעד שר  |   מאמרים
"מי זה? אליהו?" - צועק קולה של השחקנית קרן מור (או מישהי אחרת) בפתיחת תשדיר לקידום מבצע מכירות לרגל הפסח. מתברר שזה לא אליהו הנביא שקפץ לבקר, אלא מבצע הוזלות ותכשירי איפור של רשת "ניו-פארם". משהו-משהו, לפי התשדיר, כמובן.
28/03/2010  |  מנחם רבוי  |   מאמרים
הכפר עיזבת אל-טביב הוקם לפני תשעים שנה בשנת 1920 ממזרח לקלקיליה. אחרי תשעים שנה שהכפר קיים, חיים בו אנשים, היוצאים כל בוקר לעבודה חקלאית בשדות. חלקם מוצאים את פרנסתם בעבודות בניין בהתנחלויות. מראהו החיצוני של הכפר משדר דלות, אבל בהחלט לא עליבות. והנה מדינת ישראל מתכוננת להרוס כמעט את כל הכפר בכוונה לצרף את הכפר ושטחי האדמה המעובדים כבר תשעים שנה להתנחלות אלפי מנשה הסמוכה.
28/03/2010  |  איתן קלינסקי  |   מאמרים
בלוגרים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
דן מרגלית
דן מרגלית
לאחר 170 ימי המלחמה, לא נסכים עוד שנכדינו ונכדותינו ישלמו בדמים אלה או בדמים אלה את מחיר הטפילות של החרדים
אלי אלון
אלי אלון
בתי העלמין הקיבוציים, לרוב מטופחים ומגוננים בצמחי ושיחי נוי ובעצים מצילים    בסך-הכל ניתן לקבוע כי בתי העלמין הקיבוציים מטופחים יותר מאשר בתי עלמין אחרים
יוסף קנדלקר
יוסף קנדלקר
מאז ועד היום איש לא מעז לקרוא לבן שלו המן, למרות ששמעתי על מישהו שקראו לו כך, אבל זה בגדר שמועה
עמנואל בן-סבו
עמנואל בן-סבו
מופעי השנאה והקריאות להשמדת מדינת ישראל גברו מאוד לאחר טבח שבת שמחת תורה    הקורבן הואשם בכל רעות העולם ונשיאות שלוש האוניברסיטאות סברו כי מתקפות השנאה נגד היהודים בקמפוסים חוסות תח...
נעם סולברג
נעם סולברג
דברי השופט נעם סולברג בטקס הסמכת עורכי דין חדשים, בבנייני האומה בירושלים [י' באדר ב' תשפ"ד, 20.03.2024]
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1  |   |  עריסת תינוק ניידת  |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר  |  NEWS1  |  חדשות  |  אקטואליה  |  תחקירים  |  משפט  |  כלכלה  |  בריאות  |  פנאי  |  ספורט  |  הייטק  |  תיירות  |  אנשים  |  נדל"ן  |  ביטוח  |  פרסום  |  רכב  |  דת  |  מסורת  |  תרבות  |  צרכנות  |  אוכל  |  אינטרנט  |  מחשבים  |  חינוך  |  מגזין  |  הודעות לעיתונות  |  חדשות ברשת  |  בלוגרים ברשת  |  הודעות ברשת  |  מועדון +  |  אישים  |  פירמות  |  מגשרים  |  מוסדות  |  אתרים  |  עורכי דין  |  רואי חשבון  |  כסף  |  יועצים  |  אדריכלים  |  שמאים  |  רופאים  |  שופטים  |  זירת המומחים  | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il