|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
דילמה היסטורית הדומה לזו שבפניה עמד בן-גוריון ערב הכרזת המדינה ניצבת כיום בפני ממשלת ישראל ● השלכות ההחלטה - גורליות
|
|
ההיסטוריה חוזרת. ראש הממשלה דוד בן-גוריון במעמד הכרזת המדינה [צילום: לע"מ]
|
|
|
|
|
רק מי שטומן ראשו בחול, מסרב להבין כי הסכסוך בינינו לבין ערביי ארץ ישראל הוא על עצם קיומנו כאן, ולא שליטתנו על שטחי ארץ כאלה או אחרים. ההיסטוריה העקובה מדם של הסכסוך, שראשיתו עוד בתחילת המאה הקודמת, מלמדת כי הערבים רואים בנו נטע זר שיש לעקרו מאדמתם, דוגמת סילוקם של הצלבנים. אך אליה וקוץ בה: בארה"ב ובמדינות אירופה, כמו גם אצל תומכי " שלום עכשיו" ודומיהם, מתכחשים להיסטוריה ומאמינים כי שורשי הסכסוך בכיבושי 1967 ובהתנחלויות ה"בלתי חוקיות", כולל השכונות החדשות שנבנו בירושלים המזרחית לאחר סיפוחה במלחמת ששת הימים. לתפיסתם, אם נחזור לגבולות שביתת הנשק של 1948 - ייפתר הסכסוך וייכון שלום באזורנו. |
|
|
ברק חוסיין אובמה [צילום: AP]
|
|
|
עד לבחירתו של הנשיא ברק אובמה, למרות הלחצים של קודמיו, הצלחנו בשיטה של "עוד דונם ועוד עז" להמשיך ולבנות בירושלים ובשטחים שכבשנו/שיחררנו. אולם בארה"ב התחולל מהפך היסטורי: האמריקנים בחרו לראשונה בתולדותיהם בנשיא שחור הנקרא חוסיין; המהפך השני שחולל הנשיא אובמה עצמו הוא בתחום הפנים-אמריקני, הוא הנשיא הראשון שהצליח להעביר את חוק ביטוח הבריאות; והמהפך השלישי, שלראשונה בתולדות פרסי נובל הוענק הפרס כמפרעה, ואנחנו נדרשים לשלם את המחיר. אובמה הוא גם הנשיא האמריקני הראשון הרואה בישראל נטל ולא נכס, ולכן הוא מחולל בימים אלה מהפך במדיניותה המסורתית של וושינגטון כלפי ישראל שבא לידי ביטוי בשורת הדרישות הנחרצות, כמעט אולטימטיביות, שהגיש לנתניהו בביקורו האחרון בוושינגטון. אהדתו לערבים מופגנת בכל הזדמנות (חוסיין כבר אמרנו...) ולא מפתיע שהשפיל את נתניהו בפגישתם האחרונה. מעמדה של ישראל בעולם הולך ומידרדר כשמדינות אירופה, שבלשון המעטה נוטות מסורתית לטובת הערבים, זוכות עתה לרוח גבית מנשיא אמריקני שהצטרף לאג'נדה שלהן - ששורש הרע נעוץ בכיבושי 1967. יתבטלו הכיבושים ויבוא השלום על ישראל וישמעאל, וכפועל יוצא ייחלש גם הטרור האיסלאמי המאיים על המערב, והיונק לדעתם את כוחו מהביצה של הסכסוך הישראלי-פלשתיני.
|
|
|
דוד בן-גוריון [צילום: אתר הכנסת]
|
|
|
בימים אלה אנחנו נדחקים לפרשת דרכים היסטורית הדומה לזו שבפניה עמד דוד בן-גוריון, ערב ההכרזה על הקמת המדינה במאי 1948, כאשר מדינות אירופה ובראשן ארה"ב, באמצעות שר החוץ ג'ורג' מרשל, שהזהיר אותו שלא יעז להכריז על הקמתה של מדינת היהודים.
דילמה היסטורית דומה ניצבת כיום בפני ממשלת ישראל שהשלכותיה גורליות לכל אחד ואחד מאיתנו. ממשלת ישראל תיאלץ להחליט בקרוב האם רוב אזרחי ישראל ניצבים מאחוריה, רוצים ומסוגלים להתמודד מול שורה של סכנות שבראשן הפסקת התמיכה הביטחונית, הכלכלית והמדינית של ממשלת ארה"ב. ואם חלילה יתממשו האיומים הללו - האם אנחנו יכולים להישען על הסולידריות של הדור החדש של יהודי ארה"ב? זאת בנוסף לסכנתו של חרם כלכלי אירופי. והשאלה האחרונה והמכרעת - האם אנחנו יכולים להתייצב לבדנו מול הגרעין האירני? הממשלה תצטרך להחליט האם הגאולה תבוא בנסיגה לגבולות 1948, להסכים לכריתת היד כדי להציל את הגוף כולו מנמק. ובכך לזכות שוב בתמיכת ארה"ב ומדינות אירופה. כך ייחשף אחת לתמיד השקר הפלשתיני שהסכסוך אינו הגבולות והכיבוש. ואם חלילה יתברר (כפי שחוששים רבים) כי החמאס בתמיכת אירן ישתלט על יהודה ושומרון, וייאלץ אותנו לפתוח במלחמת מנע ולשלם בדמם של בנינו, האם לא נחטוף אז מהדורה חדשה של דוח גולדסטון?
מתקרב רגע האמת, האם לעמוד בנחישות על דעתנו ולשלם את המחיר במלואו, או לוותר ולסגת, בתקווה לעתיד טוב יותר? אין לנו יותר הפריבילגיה של "חצי תה-חצי קפה" זוהי הדילמה הגורלית ואין בלתה!!!
|
|
| תאריך:
|
28/03/2010
|
|
|
עודכן:
|
28/03/2010
|
|
גורי גרוסמן
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
שרה.א
|
28/03/10 23:15
|
|
|
|
2
|
|
ג'ינג'י
|
29/03/10 09:47
|
|
|
|
|
|
טיטו
|
1/04/10 20:51
|
|
|
|
3
|
|
אלקה
|
7/05/10 07:35
|
|
ד"ר נילי פלוק מגני-תקווה תרמה ציוד רנטגן למרפאה פלסטינית בטול-כרם. לאחר ניסיונות רבים, הצלחתי סוף-סוף השבוע - הודות לאנשים טובים רבים, יהודים וערבים, ובשיתוף "רופאים לזכויות אדם" - להעביר את הציוד לטול-כרם.
|
|
|
|
|
הכותרות חולפות במהירות והנושאים מתחלפים כמו גלגל רולטה. שכרם של מנהלי החברות הציבוריות, ובראשם מנהלי הבנקים, עורר אדווה ציבורית קלה ונעלם במעמקי ים האירועים הפוליטיים (אובמה), הצבאיים (עזה מתעוררת) והפלשתינים (אינתיפאדה זוטא). חזרתי אל טבלאות השכר של ראשי הבנקים והאחרים וקראתי בעיון את המספרים. להלן כמה דוגמיות מתוך דה מרקר, דירוג שכר המנהלים בחברות ציבוריות 2009 (הסכומים חושבו עם מענקים, בונוסים, מניות ושאר הטבות):
|
|
|
|
|
אחת מנקודות החולשה של השמאל - מהותית והסברתית - היא נקודת הביטחון. השמאל שמשמאל למגדלי אקירוב, לא אוהב לדבר על ביטחון, במידה מסוימת של צדק. באמצעות סוגיות ביטחוניות, או ביטחוניות לכאורה, מצליחים ימנים למסגר את הוויכוח הפוליטי בצורה נוחה להם - כשיצר ההישרדות עומד תמיד ברקע של הדיון, קשה לא להיאטם לאחר ולזכויותיו. מצד שני, לא ניתן להתעלם מסוגיה כל-כך קיומית כמו ביטחון רק על-ידי "מיסגור מחדש". ביטחון לא דורש חינוך או הבנייה תרבותית, הוא בסיסי כמו תחושת הפחד. באופן יסודי וטבעי הוא ממוסגר כבר במוחנו כחיוני, ולא ניתן לערער זאת.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
גבר מכה את אשתו. לשמע זעקותיה מגיעים השכנים, ובמקום להגן עליה, בועטים בה בראש! לשאלת כתבנו מדוע היכו אותה במקום להגן עליה, השיבו המכים: אנחנו מכירים את בעלה הקודם. היה איש טוב. בעלה השני, לא היה מכה אותה ככה סתם. בטוח שהרגיזה אותו. והמשטרה? אין משטרה! אילו הייתה, השכנים לא היו מהינים להכות את האישה המדממת...
|
|
|
|
|
