בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
ביקורת לספר "שבע אימהות" פרי עטה של הסופרת יוכי ברנדס
|
הסופרת יוכי ברנדס (משמאל). ביצעה עבודת נמלים ב"שבע אימהות"
|
|
|
|
|
|
יגאל שוורץ, עורך הוצאת כנרת זמורה, כותב על הכריכה החיצונית של הספר: "שבע אימהות מספר לנו את סיפורן של שבע נשים גדולות בתנ"ך, כפי שלא סופרו מעולם. במלאכת בלשות ארכיאולוגית מבריקה חושפת יוכי ברנדס סיפורים ושברי סיפורים, שנחבאים כבר אלפי שנים מתחת למעטה החיצוני של התנ"ך...". אני תמים דעים עם הערכתו של עורך ההוצאה, אבל הייתי מדגיש ביתר הדגשה את מלאכת האמן של הסופרת בהתמודדותה עם גלריה גדולה של דמויות ושפע של נושאים, שספרות חז"ל השאירה לנו כקניין רוחני לדורות. התמודדות שמציגה שאלות מרתקות. התמודדות שחייבה את הסופרת לעבודת נמלים כדי לענות על השאלות, והיא עושה זאת בדרך סיפורית הכובשת את הקורא. כמי שמצא עצמו קורא קטעים רבים בספר פעם, פעמיים ואף שלוש, אני בהחלט שותף להערכה, שהספר הוא חגיגת קריאה אמיתית. כך גם חשתי שקראתי את מלכים ג'. כמו במלכים ג', גם בשבע אימהות כל תוספת והשלמה שיוכי ברנדס נותנת לגיבורות ספרה הן מעוגנות בספרות חז"ל. אך יחד עם זאת אני מצדד בגישה של הסופרת ההולכת בעקבות האר"י בכותבה: "ששים רבוא (שש מאות אלף) מייצג במסורת היהודית את מספר בני ישראל שקיבלו את התורה במעמד הר סיני. כשהאר"י הקדוש אומר שיש לתורה ששים רבוא פירושים, הוא מתכוון שכל אדם צריך לפרש את התורה בעצמו, על-פי שורש נשמתו, ולא להסתפק רק בפרשנים אחרים". יוכי ברנדס הולכת בדרך שמתווה לה האר"י הקדוש ומנסה להעניק לתנ"ך קריאה, שנובעת משורש נשמתה תוך כדי התמודדות עם הפנים הרבות, שמעניקה לנו ספרות חז"ל על גווניה הרבים ועל שלל פניה.
|
אני רוצה להתמקד בדמות אחת בספרה, אשת לוט, אותה הוציאה יוכי ברנדס מירכתי הבמה, האישה ללא שם, ללא ביוגרפיה, ללא אישיות בסיפור המקראי. האישה שהפכה לנציב מלח זמן קצר לאחר שלוט אישהּ מציע לאספסוף סהרורי לאנוס את בנותיהם כדי לחלץ את אורחיו. כל העלילה של נציב מלח מתומצתת בסיפור קצר של שש מילים: "ותבט אשתו מאחוריו ותהי נציב מלח". כבשה אותי הדרך, בה מפלסת הסופרת דרך מדרשי חז"ל ועולם האגדה תוך צמידות לטקסט המקראי כדי לעצב לנו דמות של אישה, שכל עולמה חרב עליה בהפרדה מעברה. מהמקום בו בנתה בית ומשפחה. חשתי הזדהות רבה עם דרך עבודתה של הסופרת. לי אישית היה קשה לקבל מדרשים, שיוכי ברנדס לא הביאה בספרה, כמו המדרש הדורש בקמצנותה של אשת לוט "שלא נאותה לתת קמצוץ של מלח, לכן הפכה נציב מלח". או תרגום יהונתן המציג את אשת לוט "כאחת מאנשי סדום שרבה חטאתם", "אישה שלא יכלה לכבוש סקרנותה". אני מתייחס לתנועת הגוף שלה כאל תנועת גוף טבעית ואנושית של אם, ששלחה נחישות מבט אל התופת, שלחה לעברו כאב וזעקה שבר על כל העבר שנותר מאחוריה בגיא הריגה. יוכי ברנדס הצליחה מתוך אותן שש מילים בסיפור המקראי לפסל לנו דמות שיש בה רגשות, סערות נפש, התחבטויות אנושיות. אישה שיש לה גם תפקיד היסטורי - בתה הבכורה - ילדה את מואב מחיי אישות, שהיו מלוּוים בגילוי עריות. במרוצת ההיסטוריה בת עַם מואב תינשא לבועז סבו של ישי. שכידוע הוא הסבא רבא של דוד מלך ישראל. עוד על דמותה של אשת לוט ברשימה הבאה. אבל אינני יכול לסיים בלי להמליץ בפני הקוראים לרוץ ולקנות את הספר.
|
|
תאריך:
|
13/04/2010
|
|
|
עודכן:
|
13/04/2010
|
|
איתן קלינסקי
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
אביבה רב.
|
13/04/10 10:03
|
|
2
|
|
א. ש. ליאור
|
19/04/10 10:37
|
|
רובע מגורים יהודי כבר לא היה קיים בוורשה ב-16 במאי, אבל חיים יהודיים שקקו במחתרת חודשים רבים לאחר מכן. השרידים האחרונים של הקהילה היהודית הגדולה ביותר באירופה הסתתרו מתחת לאדמה ובין ההריסות. מדי יום נאבקו על קיומם, חיפשו מזון ומים, התחמקו מציידי האדם שהמשיכו לחפש אותם בעקשנות. מדי פעם אף נשמעו בין החורבות יריות בודדות, כאשר יהודים חמושים פתחו באש על הגרמנים ועוזריהם.
|
|
|
אהרון ירושלמי נפטר לפני כארבע שנים, ב-י"א בשבט תשס"ז והוא בן 92. לירושלמי מורשת ספרותית נכבדה: קובצי סיפורים קצרים, טרילוגיות שביסודן סיפורה של הארץ וסיפורו של העם היהודי.
|
|
|
בנרות ובלפידים חיפשתי את ספרו של בן הכט, "כחש" ולשמחתי נמצאה האבדה באקראי. שם, בספרייה הענקית השוכנת בבית הוריי, נח לו הספר בלוי ונטוש, מתחנן בפני למעט התעניינות כנה. נכנעתי. זאת מפני ש...
|
|
|
"והיה כערער בערבה ולא יראה כי יבוא טוב" [ירמיה י"ז, ו']. שיח מדברי דל שורש הנתלש ברוח, מתגלגל עימה ומפזר זרעיו בדרכו. ספר תולדות חיי יוסף (טומי) לפיד, כתוב ערוך ומונח לפנינו ביד בנו יחידו אשר אהב. הוא כולו פרקי דיווח עיתונאי קצר ותמציתי, שלא לומר שטחי. אלה תולדות חיי עוד אדם, שעשה בעיקר בעצמו ולעצמו, ולאחר שהתמלא מעצמו, ראה בעצם ההישג העצמי שלו, הצלחה הראויה משום-מה, בעיני בנו, להיכתב על ספר תולדותיו.
|
|
|
ספר השירים החדש של אדלינה קליין הוא ספר רב-לאומי. הטקסט הפותח מסביר את שמו ("ריקוד הצרצר"): במוזיאון בבאלי מוצגים בתיבות עשויות קני במבוק - צרצרים. נקרא להם אולי "צרצרי קרב" (הם משתתפים בקרבות צרצרים). בספר שיר בשם "ריקוד הצרצר". ואמנם יש בספר זה מיסוד הפנטסטי - הקולות נושפי אש: "גַּם מְרַגּשׁ הָיָה לָחוּשׁ אוּלַי/נְשִׁיפַת אֵשׁ קוֹלִית/מִתּוֹךְ גְּרוֹנְךָ הַשָּׁר" (עמ' 5). מופיעים בנים שהם ילודי כוכבי שמים - נעימות ולחן גוררים הָרִים מֵאִיֵּי הַנֶּפֶשׁ. השמש משמיעה זמירות - אולי חלק מלחן הספירות, מוזיקה שמימית. האהובה שופכת את ליבה כך לרגל פגישה עם האהוב.
|
|
|
|