"ייאמר כבר עתה כי לדברי המשיבים לא קיים כל מידע שלילי בעניינו של העותר. עוד נוסיף כי המדיניות הכללית שמנחה את המשיבים בתחום זה היא סבירה לעצמה, ואולם בסירוב לאפשר את יציאתו של העותר (סירוב שנמסר לראשונה רק בעקבות הגשת העתירה ולאחר שבקשתו הייתה מונחת בפני המשיבים כשלושה חודשים) - לא נבחנו לגופם כל השיקולים הרלוונטיים הנוגעים למקרה מיוחד וחריג זה". כך קבעו (יום ג', 13.04.10) שופטי בית המשפט העליון,
חנן מלצר,
אסתר חיות ו
יצחק עמית, בעתירה על תנאי אשר הגיש המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי, עדאלה, כנגד האיסור שהטיל שר הפנים על יציאתו של הסופר עלא חליחל ללבנון בכדי לקבל פרס ספרותי במסגרת הכינוס "ביירות 39". השופטים איפשרו לסופר לצאת ללבנון לצורך קבלת הפרס הספרותי, וקבעו כי הנימוקים ינתנו בנפרד. חליחל עשה את דרכו ללונדון, שם המתין לתוצאות העתירה, תוך כוונה להמשיך לביירות במידה שזו תתקבל.
פנינו לעו"ד חאסן ג'ברין מ"עדאלה", הארגון לזכויות המיעוט הערבי בישראל, כדי לברר עימו על מה נסובה העתירה.
"שיקול דעת רחב מידי לאישיות פוליטית" שאלתי את עו"ד חסאן ג'ברין אלו טענות העלה הארגון בפני שופטי בג"צ. "אנחנו טענו שיש אינטרס לגיטימי לסופר לבקר בבירות, מאחר שהוא זכה בפרס יוקרתי לספרות, בחסות אונסקו, והטלת איסור על הביקור שלו, מטעם שר הפנים, תפגע בזכויות החוקתיות שלו, ב
חופש הביטוי, ב
חופש העיסוק שלו וב
אוטונומיה האישית שלו כמו גם בזכותו לצאת את הארץ, אנו טענו גם שתקנות שעת חירום משנת 1948, אשר אוסרות על אזרחי מדינת ישראל לצאת למדינות אויב, אלא בהיתר שר הפנים, נחקקו על-רקע אחר ובזמנים אחרים, וכיום בעידן הגלובליזציה והתקשורת, אין לחקיקה זו אחיזה חוקתית, ואם תקנות אלו היו נחקקות לאחר היחקק חוק יסוד
כבוד האדם וחירותו, הן היו מוכרזות כבלתי חוקתיות, וזאת משום שהן מגבילות זכויות חוקתיות באופן גורף, ומעניקות
שיקול דעת רחב ביותר לאישיות פוליטית. הגבלת זכויות חוקתיות על-פי הפסיקה צריכה להיעשות בחקיקה ראשית אשר מתווה אמות מידה להפעלת שיקול הדעת, וגם
באופן מידתי, ההגבלה על זכויות הפרט צריכה להיות מידתית".
ג'אברין ממשיך: "המדינה טענה כי ביקור בלבנון אסור באופן גורף וזאת מכוח מדיניות שר הפנים, אלא במקרים הומניטריים קיצוניים ביותר, וזאת מטעמים ביטחוניים, מאחר שחיזבאללה שולט באופן רציני בלבנון. שופטי בג"צ שאלו את המדינה שאלות בעניין המדיניות הזו, מהי המשמעות של 'מקרים הומניטריים קיצוניים', האם ישנם
קריטריונים כתובים בנושא, ומדוע, אם מותר במקרים הומניטריים לבקר בלבנון, במקרה של העותר הדבר אינו מתאפשר?"
נתניהו עמד בסירובו ערב מתן פסק הדין עוד ניסו שופטי בג"צ להמנע מהכרעה, וביקשו משר הפנים להגמיש את עמדתו. פרקליטות המדינה גרסה כי יש לשר הפנים שיקול דעת רחב, אשר אל להם לשופטי בג"צ לפגוע בו ולהתערב בו, וגם לאחר ששופטי בג"צ ביקשו את המדינה להתגמש, עמד שר הפנים במריו. גם ראש הממשלה, אשר עמדתו נתבקשה, הודיע בערב כי לא יסוג מעמדה זו, מה שאילץ את בג"צ 'לטפל' בתפוח האדמה הלוהט. בג"צ אישר את הנסיעה, כאמור, וקבע כי החלטת השר הינה
בלתי סבירה, ובד בבד, הורה למדינה להסביר מדוע לא יקבעו קריטריונים ברורים בכל הקשור לנסיעה למדינות האסורות.
מידתיות בעניין של גלובליזציה שאלתי את ג'אברין, האם לעמדתו שיקולי הביטחון אינם אלא עלה תאנה לשיקולים מסוג אחר. "הרקע של תקנות שעת חירום הינו המצב ששרר במדינה בשנת 1948. ברור שהמצב הפוליטי של שנת 1948 שונה מהיום. משרד הפנים המשיך כיום במדיניות שהייתה רלוונטית אולי לשנת 1948, כאשר כיום אין הצדקה למדיניות זו במישור הביטחוני. כי אם ביקור בלבנון עשוי לסייע לחיזבאללה לגייס אזרחים ישראלים, הרי שהחשש הזה קיים מבלי לבקר בלבנון, וזאת בעידן הגלובליזציה והתקשורת, והאפשרות לבקר באופן חופשי בעמאן, בסעודיה ובמצרים, הדברים הללו יכולים להתאפשר גם במקומות אלו. על כן החשש הזה, על-אף שהוא לא כל כך מופרח, יכול להתקיים בכל מקום אחר, ולא יכול להוות צידוק למנוע באופן גורף את האזרחים לבקר בלבנון, כאשר יש להם אינטרס לגיטימי".
"לאזרחים הערביים אינטרס לגיטימי ליצור קשר תרבותי וחברתי עם בני האומה שלהם בדרכי שלום" לטענת ג'אברין, החלטת שר הפנים פוגעת בזכויותיהם של אזרחים ערביים, כיוון שעיקרון השוויון קובע כי יש ליתן משקל רציני לאינטרסים הלגיטימיים של כל הקבוצות, ולאזרחי ישראל הערביים אינטרס לגיטימי ליצור קשר תרבותי וחברתי עם בני האומה שלהם בדרכי שלום, וזה מעוגן גם בהוראות המשפט הבינ"ל, בהקשר של זכויות מיעוטים. האם הנך סבור כי מאחורי השיקול הביטחוני מסתתר פחדה של מדינת ישראל כי אזרחיה הערביים יגלו הזדהות תרבותית ופוליטית עם המרחב המזרח-תיכוני, אני שואלת? "אני לא יכול לעסוק בפסיכולוגיה של שר הפנים", מתחמק ג'אברין מן ההקשר התרבותי הרחב ומתמקד בטענות משפטיות מלומדות, "אני יכול לקבוע כי האיסור הגורף פוגע בזכיות בסיסיות של הערבים כמיעוט לאומי במדינת ישראל, ואני יכול גם לקבוע כי המדיניות הזו מזכירה לנו גם מדיניות של איסור דומה על יהודים לבקר במדינת ישראל וליצור קשר עם בני העם שלהם, ומכאן עלתה הססמא "שלח את עמי".
"למנוע מערבי להיות ערבי" "לא מדובר רק בפגיעה בחירויות יסוד ובעיקרון השוויון, אלא על דיכוי. מהו ההבדל בין דיכוי לבין פגיעה אחרת? דיכוי מתרחש כאשר את פוגעת בזכות של אדם שנובעת מאנושיותו. את מונעת ממנו להביע את אנושיותו. למנוע מערבי לבקר בדרכי שלום את בני אומתו, זה למנוע מערבי להיות ערבי, להביע את האנושיות שבו אשר נובעת מזהותו, זהו דיכוי, ואנו מקווים שבג"צ ימגר את הדיכוי הזה".
