הטור של פריצי

השופטת אור שידלובסקי, אשתו של תאודור אור לשעבר שופט ביהמ"ש העליון, גררה פסק דין במשק 10 שנים. קורה. אז התובע שעוכב, עו"ד עדיאל חשין, במקרה אחיו של שופט ביהמ"ש העליון בדימוס מישאל חשין, הגיש נגד הנהלת בתי המשפט תביעת פיצויים על רשלנות. הוא טוען שאחרי 10 שנים פסק הדין (בו זכה) כבר לא יכול היה לסייע לו.

והנה, במקום שיתנהל משפט ויוכרע אם התובע צודק, נעשה "הסכם פשרה" לפיו המדינה תשלם לעו"ד חשין 210,000 ש"ח פיצויים, שוודאי מגיעים לו.

הוי, כמה הייתי רוצה להיות נוכח בדיון בו החליטו לתת מכספי משלם המיסים 210,000 ש"ח לאח של שופט בעליון בגלל רשלנות של שופטת שהיא גם אשתו של שופט עליון אחר. אבל לא הזמינו אותי לדיון הזה. גם לא אתכם. ומשום מה יש לי רושם שגם לא יימצא לעולם הפרוטוקול מהישיבה הזו.

על מי מכם שחשבו שמעכשיו נוכל להיפרע בפיצויים משופטים שהופכים תביעה קטנה לסאגה משפטית של 3 ערכאות ועשר שנים, שפכה הנהלת בתי המשפט מים קרירים לצינון והודיעה שאין ללמוד מהמקרה של חשין על מקרים אחרים. "כל תיק בבית המשפט מתברר ויתברר לגופו, והמדינה עדיין עומדת על טענתה שיש לה חסינות משפטית נגד תביעות כאלה" - לשון ההודעה.

ועולה השאלה: אם יש למדינה חסינות נגד תביעות על רשלנות שופטים ובתי משפט - מדוע היא התפשרה עם עו"ד חשין ולא ניהלה נגדו את המשפט עם הטענה הזו? אם הטיעון נכון - נא לטעון אותו גם עכשיו, ויכריע ביהמ"ש בטענה. איך אמרתם לנו בהודעה: "כל תיק מתנהל לגופו". רק שפה לא ניהלתם תיק אלא שילמתם. ואם הסכמתם שלחשין מגיעים פיצויים על רשלנות ובטלנות של שופטת - אז נא לא להעלות את טענת החסינות דווקא כשהתובע יהיה סתם אזרח מן השורה, כזה שאין לו קשרים ואחים וחברים ומשפחה בצמרת מערכת המשפט.

ומכיוון שאתכם לא יפצו, ואיתכם לא יעשו פשרה אלא ינהלו משפט ארוך ומתיש נגדכם, אז אתם מתבקשים לחזור ולהבין נכון את הודעת פרקליטות המדינה ש"כל תיק יתנהל לגופו". של התובע.

לח"כ משה גפני הסבר למה חרדים שלא עובדים ומתפרנסים מקצבאות המדינה, לא חייבים כלום לחילונים. לדבריו חצי מהחילונים שעובדים לפרנסתם בכלל לא משלמים מס הכנסה, כי הם מרוויחים בקושי שכר מינימום ולכן הם לא זכאים להתלונן. וחוץ מזה החרדים משלמים מע"מ ומס קנייה על כל מה שהם קונים, ומכיוון שהם קונים הרבה יותר מהחילונים והמע"מ זה כסף שהולך לקופת המדינה, יוצא שהמיסים העקיפים שמשלמים החרדים מממנים בעצם את החילונים.

אילו היו אוכפים בזמן את לימודי הליבה על תלמוד התורה בו למד גפני, הוא בטח היה יודע איך קוראים למכונת ההבלים הכלכלית שהוא בנה: פרפטאום מובילה. אבל לזכותו של גפני ייאמר שהוא לא בור מוחלט. הוא בהחלט יודע שזו דמגוגיה, ובתולדות המיתולוגיה החרדית המתפתחת ומתעצבת בארץ ישראל, היא מוכרת כאחותן הצעירה של החוצפה והסחיטה.

ישראל התקבלה לOECD. נא לא להתרגש. זה כמו להתקבל לשנתון הסטטיסטי הממשלתי. זו בסה"כ התארגנות שמאפשרת להמון פקידים מהמון משרדי ממשלה מהמון מדינות לנסוע ולבקר זה אצל זה ולהחליף רשמים וחוויות. כסף לישראל לא יבוא מזה. גם לא הקלות ביצוא או פתיחת שווקים.

ונזכרתי:
כינס שמחה ארליך, מי שהיה שר האוצר, את חבריו השרים מהמפלגה הליברלית זצ"ל וסיפר להם כי במסעו לחו"ל התברר לו ששרי החוץ והאוצר של אירופה מוכנים לצרף אותנו לשוק המשותף, בהליך שימשך 10 שנים, רק שבמקביל אנו מתבקשים לקיים דיאלוג עם הפלשתינים.
"מה משמעות שיחות עם הפלשתינים ?", שאל מודעי.

"כמו שיחות בינך לבין שריר", ענה לו ארליך. "אבל לא זה המכשול. הבעיה היא שאי-אפשר לקבל את הצעת אירופה מסיבות ישראליות. קיימתי השבוע התייעצות עם כמה ראשי התעשיה הבכירים במשק, והם כולם הזדעזעו ונחרדו והודיעו לי בהחלטיות שהם נגד הצטרפות ישראל לשוק האירופי ומתנגדים לכך שאפילו שנדבר על כך".

"למה" שאל גדעון פת. "הרי זה יכול להיות ברכה לישראל, זה שוק ענקי".

"כי התעשיינים שלנו מבינים שחברות בשוק המשותף זה אומר שיהיה אסור לממשלה להעדיף שום מפעל מקומי: לא בסובסידיות, לא בשערי מטבע מלאכותיים, לא בהלוואות בלי להחזיר ולא בהמצאת תקנים מקומיים שמונעים יבוא. שוק משותף באירופה זה אומר מסחר חופשי, תחרות חופשית אמיתית וסוף לפרוטקציוניזם. אז כל ראשי התעשיה בישראל נבהלו והזהירו אותי שככה הם יתמוטטו תוך שבוע "הסביר ארליך.

"אהה", אמרו כל הליברלים. "עכשיו זה ברור".

וככה דחתה ישראל ב-1978 את ההזדמנות להשתלב ולהפוך תוך 10 שנים לחברה מלאה בשוק האירופי המשותף, כדי שייקח לה 32 שנים ארוכות להגיע למעמד של ספק נתונים לשנתון הסטטיסטי שלה.

נערות מכללות מפוצצות הורמונים נהרו ברחובות העיר מלוות במורותיהן החסודות, שעה שנערים בני גילן עם חתימת זקן ראשונית וכיפה סרוגה עמדו בכל פינת רחוב עם ווסטים זוהרים של פועלי מע"צ. כל צעיר שני כיהן בתפקיד חובש, סדרן, מאבטח או משהו כזה. אח"כ כולם הוציאו גם דגלים והלכו לעצרת. ירושלים חגגה את יום יהורם גאון.

אולי הם באמת אוהבים את ירושלים, ואולי זה יום המפגש השנתי של נערי הציונות הדתית עם סורגות הכיפות ונשותיהם העתידיות - אבל בעצם הם מנהלים את קרב המאסף שלהם נגד הכיבוש החרדי. הציונות הדתית עוד נלחמת על העיר מול המחנה החרדי והיא באה לצעוד ברחובות כדי להגיד אנחנו כאן. במאה שערים צחקו והלכו לעשות עוד ילד. רק שאיש לא התעניין במשחק הזה, כי היציע החילוני כבר ריק מצופים. נדווח ברדיו על התוצאות.

בלב שכונת המושבה הגרמנית בירושלים חפרו בשכבת קרקע שמלפני מיליון שנה ומצאו אבני צור שהארכיאולוגים טוענים ששימשו את בני האדם הקדומים, אולי לציד חיות ואולי ככלי עבודה. החפירות נעשו מהר ובשקט והממצאים פורסמו רק לאחרי סיומן, כדי למנוע הפגנות של אתרא קדישא בדרישה להפסיק את החפירות מחשש לשלדים.

ולטוענים שאין סיכוי שהיו באזור הזה יהודים לפני מיליון שנה, כבר השיבה אתרא קדישא שהעובדה שנמצאו בשכונה אבני צור ממלחמות השבת הקדומות תומכת דווקא בגרסתם, ואם זה לא ממלחמות שבת, אז ברור שאלה אבני הצור המקוריות ששימשו למילה.

ענייני כסף ערבויות ועידכון תעריפים סיבכו את מכרז הרכבת הקלה בת"א והמדינה שוקלת להלאים את הקו האדום. הסיפור מתחיל בזה שהחברה שזכתה לא הצליחה לגייס את המימון הנדרש. ככה בדיוק התחילה הרכבת הקלה בירושלים.

עכשיו נפגשים פקידים עם יזמים וראשי וזוטרי האוצר והתחבורה מנהלים מו"מ ומעלים הצעות פשרה. כל המשפטנים מעורבים וכולם בוחשים בהכל.

ככה בדיוק התנהלה תחילת הרכבת הקלה בירושלים.

בעוד כמה שנים תקראו בדוח של מבקר המדינה שהמדינה ויתרה על תנאי המכרז שלה, נתנה לסוללי הרכבת תנאים מועדפים, שילמה מיליארדי שקלים בלי הצדקה, ושבכלל קיים ספק ביעילות הקו ונחיצותו, אם וכאשר הוא יפעל.

ככה בדיוק זה התנהל בירושלים.

אבל בהנהלת הרכבת הקלה והמאושרת הזו, נוסעת או תקועה, ריווחית או מפסידה, ישבו בעוד כמה שנים כשיתפרסם הדוח אותם פקידים ופוליטיקאים שאישרו ליזמים את המכרז ואת הערבויות של המדינה.

ככה בדיוק זה התנהל בירושלים.

אז לפני שאתם משלמים מיליארדים לקו ברזל שמקומו במאה ה-19 ונתקעים לדורות בפקקי הסלילה עם רעש לכלוך וגרעונות, תחשבו פעמיים. ושלא תגידו שלא הוזהרתם. ולא סתם: לקו הזה בת"א אפילו קוראים מראש הקו האדום. משהו עוד לא ברור?