שיטת החינוך הבואשת מבית היוצר של הנאורים

מכל מקום, הבעיה החמורה ביותר שהובילה את מערכת החינוך להתפרקות כוללת היא המשמעת. אלימות הנוער יצאה משליטה והיא הולכת ומחמירה. אחוז הזמן המוקדש ללימודים הולך וקטן על-חשבון הזמן המוקדש לבעיות משמעת. היום, כך מסתבר, דרישה סמויה להתאמת מורה לתפקידו היא: כישורי סוהרות. סוהרים יכולים להיות מורים מצוינים, אך למורים שאינם בעלי חזות מאיימת או אישיות מזרת אימה, אין סיכוי לנהל שיעור כהלכה.

משרד החינוך שולח לכיתות מורים ללא כלים! אין כלים אפקטיבים להטלת משמעת. למה הדבר דומה? לשליחת חיילים לקרב ללא נשק. מה עושים אם יורים? תסתדרו (תשוחחו, תברחו, תשלחו להם מכתב להורים)... אם מתבוננים על ציר הזמן, הרי שמצב הערכים והמשמעת היה טוב לאין ערוך בעבר. המסקנה ברורה: אנחנו טועים! אבל שום דבר לא יעזור, הנאורים כה מרוצים מעצמם, שגם מבחן המציאות לא מצליח לערער להם את הקונספציה.

בסך-הכל הנאורים די נהנים מן המצב: התפרקות הגבולות במדינה מספקת להם פרנסה מכובדת. מקימים בתי ספר להורים, מארגנים "אימונים" ומלמדים הורים שצריך גבולות. שיטת העבודה הנאורה מתחלקת ככל הנראה לשניים: בשלב הראשון הורסים את החברה, בשלב השני עוברים אחד אחד ומלמדים אותו איך לתקן.

ערכים זה דבר נפלא, תיאוריות זה דבר מרשים, קונספציות זה דבר מרתק, גבולות זה דבר הכרחי! ללא הדברים ההכרחיים - כל הדברים הנפלאים, המרשימים והמרתקים שווים כקליפת השום. לכן, נאורים יקרים, אנא מכם קחו חופשה ללא תשלום, צאו לשנת שבתון. אחרי שהבסיס ייבנה אז תחזרו ותוכלו לבנות עליו ככל שתחפצו.

זה לא החינוך, זו התרבות. תרבות הנאורות המבוססת על ליברליות יתרה, באה לידי ביטוי בשטח כחוסר גבולות ומדרדרת את הנוער במדינה! נאורים, עשיתם די והותר נזקים. אם אינכם מסוגלים לנהל מערכת חינוך עם גבולות, לכו. פשוט לכו ופנו את מקומכם למי שמסוגל, תודה.

רבים מאבדים את האמון במערכת, שהפכה להיות בית חרושת לציונים. המערכת הכושלת לא מצליחה להעביר את החומר בצורה מושכת ומעניינת; לא מצליחה לטעת בבני הנוער ערכים חשובים; לא ברור עד כמה היא מצליחה להכין אותם לקראת היציאה לחיים ולקריירה; לא מצליחה להתמודד עם היקף האלימות והפשיעה כנגד ילדים, ובעיקר לא מצליחה לנהל מערכת מכובדת וממושמעת.

ניתן לפתור בקלות יחסית את התופעה הנוראה לפיה חדשות לבקרים מתפרסמות ידיעות מזעזעות על פשעים נגד ילדים. כל שצריך הוא להכין תוכנית התערבות מסודרת בכל הגילאים, שתעודד את הילדים לא לשמור שום דבר בבטן ולשתף את היועצת בכל בעיה ומצוקה, קטנה כגדולה. גם אם הם מתביישים, נבוכים או מפחדים. הבעיות תופחות משום שהילדים שומרים עליהן בסוד, אם יעודדו אותם לשתף כל בעיה מיד עוד כשהיא קטנה, הנגע יופחת משמעותית. למה תוכנית התערבות כזו לא קיימת?... ככה. התרגלנו לכך שילדים לא מספרים, וזהו.

כמובן שחייבים להכפיל ולשלש את מספר חוקרי הילדים, לא יאמן שהפוליטיקאים מחלקים לעצמם תקציבים בנדיבות, בשעה שתיקים נגד אנסים ומתעללים בילדים נסגרים פשוט כי אין תקנים לחוקרים. אנסו אותך? חכה, אולי עוד עשר שנים יגיע חוקר... המדינה בעצם מחלקת רישיון לאנוס. תוכניתו של חיים הכט זיעזעה רבים שראו פדופיל המנסה לפתות ילדה, ואף אחד לא מצליח להבין שהפושעת האמיתית המחלקת "רשיונות אונס" - היא המדינה! מתי יכניסו את המדינה לכלא?

כאשר הנאורות הגיעה לעולם היא החליטה: אסור להכות ילדים. יפה, בהחלט רעיון נאור (במובן החיובי). ומה התחליף? אין תחליף. אפשר לדבר, לשכנע. ואם זה לא עוזר? לשכנע יותר חזק. ואם זה לא עוזר? לצעוק, לבכות, להתחנן. אין פתרון. לנאורים יש אידיאולוגיה והם אוכפים אותה. האידיאולוגיה שלהם יוצרת בעיות, מה עם פתרונות? זו לא הבעיה שלהם... ככה זה כשאתה שולט בעולם: אתה כופה את התפיסות שלך.

אז אולי הגיעה העת להבהיר בצורה חד-משמעית: קודם כל גבולות! אם יש גבולות, אפשר להמשיך הלאה. אפשר לבנות מערכות חינוך לתפארת עם התיאוריות הכי עדכניות. אבל אם אין גבולות, אם אין בסיס - שום דבר לא יצליח. לא בונים בניין בלי יסודות! אפילו בוב הבנאי יודע את זה. הפרופסורים הנאורים שלנו מגיעים לדברים מאוד מתקדמים בחינוך, חבל ששכחו ללמד אותם באוניברסיטה את הפרט הקטן הזה.

קודם כל גבולות! עם כל הכבוד לקונספציות של הנאורים (ואין), חובתה של מערכת החינוך לספק למורים כלים אפקטיבים להטלת משמעת. לכל בעיית משמעת צפויה חייבת להיות תשובה מהירה ויעילה. למשל, חדרי המתנה או עבודות שרת לילדים בעייתיים שמפריעים לכל הכיתה. ילד אלים צריך להיות מורחק מיד מבית הספר לפנימייה מתאימה. אינטגרציה היא ערך יפה, אבל לא יכולה לבוא על-חשבון ריסוק הסטטוס קוו.

ילד חוצפן יצטרך לכתוב ולהקריא בפני כל הכיתה חיבור מדוע אסור להתחצף. יסרב - יבצע שעה ניקיון כל יום משך שבוע ואחר-כך יקריא. יסרב - יישלח לשבוע סדרת חינוך בתנאי טירונות בפנימייה שתוקם במיוחד לשם כך. לשם יישלחו גם ילדים המטילים אימה, מציקים, נטפלים ומחרימים. אפשר כמובן לחשוב על עונשים אחרים, אבל המדינה חייבת להבין שמחדל התפרקות המשמעת הגיע לרמה של בעיה לאומית.

לא שיחות עם הורים, לא הערה במחברת, לא הרשמה אצל המנהלת ולא צעקות, צרחות ואובדן שליטה. אתה גורם מתסיס? מפריע לכל הכיתה לנהל שיעור? אתה החוליה המפריעה, שלום! שיחות, דיונים, הכל אחר-כך. קודם כל אל תמנע את המהלך התקין של השיעור. כמובן שהמורים יתודרכו לעשות בכלי שימוש מידתי.

הרי בסופו של דבר תרבות הנאורות תהיה חייבת להיכנע לדרישות המציאות. כל עוד היא תמשיך להתעקש לחנך ללא גבולות, היא תמשיך להיכשל והמצב רק יילך ויחמיר. מדהים שגם במאה העשרים ואחת, הקונספציות של התרבות השלטת מצליחות להתגבר על ההיגיון האלמנטרי.

אף פרופסור לא יכול לטעון שגבולות זה לא חשוב, או שבמערכת החינוך שלנו יש גבולות "ברי הגנה". אומנם פה ושם יש לנאורים שלנו איזה גבול או שניים, אבל לא מדובר בקווים שחורים, אפילו לא אדומים. הגבולות של הנאורים נראים יותר כמו משהו בין גומי לעיסה. הדוגמה המוכרת היא כמובן הכינרת. מגיעים לקו האדום, אבוי מה עושים? אל דאגה - יש פתרון נאור גאוני: מזיזים את הקו... כמו "הקו האדום" של הכנרת כך נראים הגבולות במדינה כולה.

הילדים מתחננים: "תנו לנו גבולות", אבל הנאורים כל-כך חכמים, שהם מתענגים על יכולתם "להבין" את צרכיו של הילד להכות, להרוס, להציק ולהזיק. הבעיה היא, שהילד בכלל לא חיפש הבנה, הוא בסל הכל רצה גבולות... אלו לא צרכים, אלו יצרים וצריך לרסנם. נאורים מתקשים להבין זאת.