קציני סדום, נציגיו של עם עמורה, פיקודיהם של מצדיקי רשע עקב שוחד ורודפי שלמונים, התקיפו הלילה ספינה של שוחרי טוב, של אנשים שהתפנו מכל עיסוקיהם וסיכנו את חייהם כדי לבוא לחופי עזה ולריב את ריבם של יתום ואלמנה, של רעבים וחסרי קורת גג, של חולים ומדוכאים.
גולייתים חמושים מכף רגל ועד ראש התנפלו על ספינות הצלה שנשאו אוכל למורעבים ותרופות לעשוקים, וכדרכם של גולייתים, נבהלו עד מוות ממקלות שהורמו כנגדם, והגיבו בהרג. כי זה כל מה שהם יודעים, כי זה מה שלימדם מפקדם ושר צבאם: להרוג ולהרוג ועוד להרוג. שר צבא הטבח בעזה, מחולל המצור שאין עוד כמוהו לחנק, איש הסגרים והמחסומים, שכל גבורתו על ההרג, הראה פעם נוספת במה כוחו גדול.
ולנו, אזרחי סדום ועמורה, לא נותר אלא למחות במילים שאין בהן כוח נגד הזוועה שהמיטה ישראל פעם נוספת על העולם ועלינו. כי הפעם, יותר מכל פעם, כשלה ירושלים, ויהודה נפל והפיל את כולנו איתו.
