אני חושב כי לא הייתי צריך לרשום את הרשימה הזו. מעולם לא הייתי מהאוהדים הגדולים ביותר של דודו טופז ואינני מומחה גדול היכול לשבת שעות ולספר על הקריירה שלו, על מעשיו ולצטט מדבריו - אף כי הייתי מעביר בזמנו מדי פעם את הערב מול מסך הטלוויזיה ודודו בהחלט עשה את העבודה פעמים רבות. אישית, אהבתי אותו יותר בתקופותיו הישנות, כשהייתי ילד, בתקופת השלטון היחיד של הערוץ הראשון וארץ ישראל היפה, אז דודו ותוכניות אחרות היו מאחדים משפחות שלמות מול המסך כי מי היה מסתובב בחוץ כשדודו על המרקע? הרי איך יוכלו להשתלב אחר-כך בשיחת היום?
היום (ב', 9.8.10) מלאה שנה לפטירתו של דודו טופז. מתוך סקרנות, חיפשתי בפורטן גוגל תחת הערך 'דודו טופז' והופתעתי לגלות שהאדם פשוט נמחק מהתקשורת לחלוטין. כל הכתוב בעניין טופז נכתב סמוך לנסיבות מותו ומאז - אין זכר. הבנתי, שעל-אף שאינני האדם המוכשר ביותר לכתוב על אישיות זו, במקום שאין איש - השתדל אתה להיות איש. האמת היא, שזאת היא לי ההזדמנות לסגור מעגל עם המצפון שלי בעקבות כך שדחיתי את הרעיון לכתוב עליו לפני התאבדותו. רציתי לכתוב דברי סניגוריה על דודו וביקורת קשה על הדרך בה טיפלו בו בתקשורת ובמעצר, וקצת דברי עידוד ברוח היהדות, שאולי היו יכולים לפתוח בפני דודו רעיונות לדף חדש בחיים וכוחות התמודדות עם המצב הנוכחי דאז (לא, לא שכחתי את מעשיו הנוראים שהביאו עליו את הסוף המר).
כששמעתי ברדיו על התאבדותו, הבנתי שאיחרתי את המועד. נכון, קשה להאמין שהייתי יכול ברשימה אחת לשנות את ההיסטוריה, קשה להאמין שהייתי מחדש חידושים שלא נפלטו פה ושם מפי האנשים ברחוב (פחות בתקשורת), אך הייתי עושה את המעט שיכולתי, את התחייבותי המוסרית. אולי הכתיבה שלי הייתה מגיעה לדודו והייתי זוכה להעלות על פניו חיוך או תקווה ואולי אפילו שינוי, גם אם הסיכוי היה קטן ביותר (בכל זאת, אינני אדם מוכר ואין לי ספק שאנשים מפורסמים יותר יכולים היו לעשות עבודה טובה יותר).
הדעה שלי על דודו היא חד-משמעית. דודו היה אדם חכם ומבריק, שלא היה לו מה להרוויח כי אם רק מה להפסיד, לכן בחיים הוא לא היה מתדרדר לכיוון חיי הפשע אילו לא היה "נדפק" לו משהו בראש (וסליחה על הביטוי). וכאחד ששונא את הרפואה הקונבנציונאלית, לא אתפלא אם לכדורי הפרוזאק היה חלק בהגברת הטירוף והנטייה האובדנית (קראתי על תופעת לוואי זו בעבר בספרי רפואה טבעית). אין לי ספק שדודו גם לא נזהר ונשמע מספיק לדברי חז"ל הקובעים כי: "הקנאה, התאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם".
אני יודע שאישמע מעט פרימיטיבי, אך דעתי היא שהיום החינוך במדינה מעודד במתכוון או שלא במתכוון לתת לנו את התחושה של מימוש עצמי במובן של הצורך לבלוט, להיות משהו, לנהל ולהצליח; אחרת - אנחנו לא שווים. וכאן זו טעות שהאחראי העיקרי לה זה משרד החינוך. תקשורת הקובעת כי מועמד לראשות ממשלה או לכל תפקיד אחר, שלא הצליח במשימתו, קרוי "לוזר" - מעודדת אותנו בעקיפין לחשוב שהצלחה ושרידות חשובות יותר מהעקרונות; זוהי תקשורת לקויה ויש לה, בהחלט, חלק בטרגדיה של דודו.
אני זוכר את עורך דינו של טופז שהתראיין לאחר ההתאבדות. המראיינת יונית לוי לא איפשרה לו להציג את הפן החיובי שבדודו ואת החרטה העמוקה שהייתה לו בעקבות מעשיו. ובברוטאליות היא בחרה להזכיר ולהדגיש שמדובר בפושע, וכל זאת כאשר הדם היה עדיין טרי (לזכרוני, עוד לפני ההלוויה), וכך נגזר על דודו שתילקח ממנו האפשרות היחידה שעמדה לפניו (לדעתו) להראות באמצעות ההתאבדות עד כמה הוא מצטער ושהוא שוב הדודו הטוב ששילם על מעשיו.
אני בטוח שאילו דודו היה מתקיף אדם פשוט מהרחוב, כולם היו מדברים על גיבור תרבות שהשתגע ומנסים ללמד עליו סניגוריה ולדבר על שיגעון של גאונים. אך מה לעשות? גם כשרוצים לפרוק זעם צריכים להיות חכמים ולדעת שיש אנשים חסינים שאליהם אסור להתקרב: בכירי בית המשפט העליון (נו באמת, לא יכולת לזרוק נעל על שופט/ת אנונימית?), ערבים (אין לי את הכלים לשפוט את הפרשה האחרונה של השוטר שהרג את הפורץ הערבי, אך לא אהיה מופתע אם אגלה שמדובר בשוטר שנהג ללא רבב או שעשה שטות תוך כדי לחץ שרק מי שעומד בו יכול לשפוט בעניין זה) וכמובן התקשורת.
מישהו האמין לפני חמש שנים שדודו עתיד להיות נדון לתהליך שיכחה שכזה? האם הייתי צריך למצוא בדרך לא דרך את מועד ומיקום ההלוויה של דודו באתר - שאז עוד היה מאולתר - שהוקם לזכרו? (לצערי, לא יכולתי להגיע בסוף להלוויה זו). אבל התקשורת, במאמציה הגדולים לשכנע את הציבור שמדובר באדם שאינו רלוונטי, חטאה בעוצמה וביתר-שאת באותם אישומים שהפנו כלפי דודו:
- כמה צילמו את דודו נושך את הדוגמנית שהתארחה אצלו בתוכנית. כמה? לא נראה לי בכלל שכאב לה ואינני בטוח שהיא לא נהנתה מזה, אף על-פי שראוי היה שזה לא יקרה. הלוואי, הלוואי שזה היה החטא הקשה ביותר או הקרוב לקשה ביותר המתפרסם במסך הטלוויזיה מדי יום ביומו. ממש ניכר שחיפשו את החטא הזה בנרות כדי למצוא רבב בדודו. דבר המוכיח זאת בבהירות, הוא עובדת החזרה האובססיבית על שלושת או ארבעת העניינים כביכול הלא-ראויים (ברמה רצינית) שעשה דודו. אבל לשיטתכם: אם דודו כזה לא מוסרי, עד כמה לא מוסריים אתם שנתתם לו במה? אבל כנראה שלכסף יש את היכולת להפוך הכל למוסרי.
- מקרה נוסף שהראו לנו ללא סוף, היה מקרה ה"פשע המחריד" כביכול של השפלת אישה במשחק הקליעה למטרה של סוכריות או מאכל אחר לתוך פיה (לעניות דעתי, אין כאן בעיה בכלל); ונניח שיש כאן בעיה ודודו חטא - מה עושה התקשורת? לוקחת אישה אלמונית שכביכול הושפלה ושהפצע שלה כבר הגליד מזמן והופכים אותה לאישה מפורסמת שרואים אותה שוב ושוב בקלונה, אולי אף בכל העולם; ואף אם יש כאלו (ואולי אפילו היא עצמה) הרואים בהופעתה דבר סביר וטוב, אז מפוצצים לצרכני התקשורת את המוח שמדובר בדבר רע. אם דודו השפיל אותה, אתם הרגתם אותה שוב ושוב למשך תקופה ארוכה!!! תגידו לי, ב"כוכב נולד" לא משפילים מועמדים לא מוצלחים ואומרים להם הכל מול העיניים? שמעתי מאדם שרואה את התוכנית ולא מפספס אף פרק, על אחת שעשו לה פרצופים במהלך שירתה וירדו עליה בגלל שהיא הציגה את עצמה בצורה ארוכה ומשעממת (לדעת השופטים כמובן). ומה עם "האח הגדול"? גם שם היו המון מקרים מביכים. נכון, יגידו לי כולם במקהלה שהם בחרו בחשיפה ובהשלכותיה, אך אנחנו חיים בג'ונגל? איננו צריכים כחברה להגן על אנשים טיפשיים או לחלופין על אנשים חכמים שבחרו בדבר טיפשי שיכול להרוס להם את הזוגיות או להשפילם עד עפר? משתתפת בתוכנית צריכה לקרוא על עצמה לאחר עזיבת הבית הגדול רכילויות שונות לגבי מה חושב עליה אבא של בעלה? מה צריכים להרגיש אוהביה? ודוגמנית עירום מותר להראות? נכון, היא רצתה והיא הסכימה, אבל מישהו שאל את הבן שלה או את מי שעתיד להיות הבן שלה (אם עדיין לא נולד) האם הוא מוכן להיות הקורבן של שיחות וצחוקים בבית הספר? שלא נדבר על כך שחלק גדול מדוגמניות אלו עושות זאת לשם פרסום או כדי שיהיה להן לחם להכניס הביתה, וייתכן שהן באמת שלמות עם מהלך זה באותו רגע אך לא בתת-המודע שלהן, ואנחנו, כחברה, מחויבים להגן עליהן. אנו לא ג'ונגל שקובע כי רק לחכם זכות לחיות בכבוד.
חה חה חה, מצאתם לכם את דודו להאשים. אתם, בשיכרון הכוח שלכם, השפעתם על היחס אל דודו במהלך המעצר. כן!!! זה לא פופולרי לומר זאת, אך הוא ראוי ליחס של צווארון לבן, ולא בגלל שדמו אדום יותר, אלא בגלל שחומרת העונש נקבעת לא רק על-ידי נתונים מקובעים, כי אם גם על-ידי ההבדל בין מצב החיים לפני ואחרי. עונש שווה, פירושו עבור טופז - עונש חמור יותר. מי שחי ברמה גבוהה ורגיל לכבוד, לא יכול לסבול את מה שסובל מי שרגיל לפחות. ביהדות ידוע שאדם עשיר שירד מנכסיו מקבל יותר מקופת הצדקה, כיוון שהוא פחות מסוגל לספוג את השינוי בחייו.
אני קורא בצורה נרגשת לכל מי שיכול להציף את האינטרנט וכל מדיה אחרת בסיפורים ובמכתבים לדודו טופז, ולהראות לתקשורת שגם כוחה מוגבל. זו אולי המתנה היחידה שניתן לתת לו אחר פטירתו. בנימה אישית של אדם דתי, הייתי קורא לכולם - גם לחילונים - לקרוא איזה פרק תהלים לעילוי נשמתו, ללמוד משנה אחת או שתיים, או דבר תורה כזה או אחר. אפשר גם לקחת במהלך חודש אלול איזו הנהגה טובה למהלך השנה הקרובה בעניין מצוות שבין אדם לחברו וכדומה - כך נוכל לתרום גם לעצמנו בימים אלו של אלול וגם לעילוי נשמתו של דודו טופז. גם מי שאיננו דתי יכול, במאמצים קטנים, לעשות משהו למען הסיפוק (אולי בכל זאת הדתיים צודקים, מה גם שרק רווח יהיה מכך לכל השיטות והדעות).
לסיום, אתייחס להאשמה בעניין הגרוע ביותר: הבריונים שנשלחו על-ידי טופז אל "אדמו"רי" התקשורת. זה באמת חמור!!! רק שנראה לי שלתקשורת יש יד לפגוע, להשפיל עד עפר, לפרק נישואים ולהכין את הפושעים הבאים - וכל זאת, ברוך השם, על-פי גיבוי החוק במדינת ישראל.