חשבון הנפש והשבת הנפש

אדם נידון בראש השנה וגזר דין שלו נחתם ביום הכיפורים אומר רבי מאיר. רבי יוסי חולק עליו ואומר לא כי, בכל יום אדם נידון אבל אינו אומר מתי גזר דינו נגזר, ורבי נתן חולק על שניהם ואומר כי אדם נידון בכל שעה. אבל גם הוא אינו מלמדנו מתי גוזרים את דינו.

פעם בשנה, בראשיתה, בכל יום, בכל שעה? על-פי מי נפסוק? אי-אפשר לנו לפסוק על-פי רבי נתן מפני שאם אדם נידון כל שעה גם גזר דינו נגזר כל שעה ואי-אפשר לנו לדרוש כרבי יוסי מפני שאם נידונים כל יום גם גזר הדין הוא בו ביום, אבל מפני שבין פסק הדין לבין גזירת הדין עוברים עשרה ימים בהם יכול אדם לחולל שינויים שהם בחינת ערעור על פסק הדין, ובלי זכות ערעור אין לו לדין תוקף, מוכרחים לפסוק כרבי מאיר.

דינו של אדם נחתם על-פי מעשיו והמעשים כולם נעשים מבחירתו. הטוב והרע מונחים לפניו, והוא אדון יחיד לפסוק מדעתו אם יניח את הטובה מפני הרעה וייקנס, או את הרעה מפני הטובה ויזכה לגמול. הוא אחראי לבדו לדינו הבא באורח בלתי-נמנע מבחירתו הוא בדרכיו. אם אין לו פנאי בין פסק הדין לבין גזר הדין, פסק הדין הוא גם גזר הדין. אבל חסד עושה עימו רבי מאיר, ואומר בראש השנה נחתם הדין על-פי בחירת הנידון אך נותנים לו פנאי עד ליום הכיפורים לשוב מן הדרך בה בחר ללכת ולבחור באחרת והבחירה החדשה הזאת מיתרגמת למעשים חדשים ואלה משולים ככתב הערעור שלו על הקנס שהוא בעצם פסק לעצמו בגין הבחירה הרעה.

יפה היא תורתו של רבי מאיר. אבל רבי יוסי ורבי נתן חוששים גם שניהם אם כי האחד חושש יותר מרעהו, שמא היא מחטיאה את האדם יותר מדי מפני שאם אדם אינו נדון כל יום, אפילו כל שעה, ישקלו מעשים של שנה שלימה יותר מדי על כף מאזני הדין ועשרת הימים של השינוי לא יספיקו לתת תוקף של ערעור למעשים החדשים. על כן, מוטב יזהר אדם כל יום אפילו כל שעה ולא יסמוך על עצמו שיש בידו לקנות עולמו ביום אחד או בשעה אחת.

תורתם של רבי יוסי ורבי נתן היא תורת עליונות חשבון הנפש.

תורתו של רבי מאיר היא תורת עליונות השבת הנפש.

במחזור של ראש השנה ויום הכיפורים, בפזמון "ונתנה תוקף" בחרנו בתורתו של רבי מאיר.

בתלמוד, בו נהגה יומם ולילה, לא שכחנו תורתם של רבי יוסי ורבי נתן.