לכבוד
ח"כ
שאול מופז א.נ.
שלום רב,
הנדון: התייחסותך לתנועת "אם תרצו" קראתי את מאמרך באחד מאתרי החדשות והאזנתי לראיון עימך ברדיו, ולאחר פניות רבות מסטודנטים ומחבריי מהמילואים, החלטתי להגיב אל מול הטענות חסרות הבסיס אותן כתבת במאמרך, וכן לסקור בפניך מעט מפעילותה של תנועת "אם תרצו" ומתנדביה.
במאמרך אתה מאשים את אנשי "אם תרצו" שהם מדברים גבוהה-גבוהה אך אינם עושים בפועל. האשמה חסרת ביסוס זו מצביעה על כך שיצאת להתקפה מבלי להכיר כלל את מי אתה מתקיף. ב"אם תרצו" פעילים וחברים סטודנטים ואחרים מכל רחבי הארץ, מעיירות הפיתוח, מההתיישבות העובדת, מקיבוצים, מהתנחלויות, מערי המרכז, בקיצור - מכל רחבי הארץ ומכל סוגי ההתיישבות. אני בעצמי גדלתי והתחנכתי בנצרת עילית שבגליל. ראשי הסטודנטים בסניף שלנו באוניברסיטת בן-גוריון גרים בבאר-שבע ויש מביניהם שגם נולדו ובגרו בעיר, והם מעורבים ויוזמים פעילות חברתית לצד פעילות אידיאולוגית, אותן מקיימים הם בהתנדבות.
הבעיה שחשפנו ב
מכתב לנשיאת אוניברסיטת בן-גוריון הועלתה לאחר מספר רב של תלונות שהגיעו מסטודנטים הלומדים במחלקה לפוליטיקה וממשל, ושפשוט הרגישו כי המדינה יקרה להם בכדי שימשיכו לשתוק, וזיהו בתופעה החד-צדדית במחלקה דבר מסוכן המסייע לתעמולת הדה-לגיטימציה למדינת ישראל ברחבי העולם. בנוסף לכך, הרגישו סטודנטים כי הם עצמם נפגעים, שכן אינם יכולים לבטא בחופשיות וללא חשש את דעותיהם הציוניות! למכתב קדמו מאמרים בנושא, דיון בוועדת החינוך של הכנסת בו העידו סטודנטים מכל האוניברסיטאות (מספר העדויות הגבוה ביותר אגב היה מבן-גוריון) מול נציגי המל"ג, ועשו זאת בחשש אך באומץ רב. לאחר הדיון כתבנו ופרסמנו את הדוח שכותרתו
"הסתה, הדרה והטיה אנטי-ציונית באוניברסיטאות". העובדות שהוצגו בוועדה ובדוח נהדפו ללא דיון מעמיק בסיסמאות ריקות ומבישות, תוך כדי זלזול באינטליגנציית הסטודנטים ומבלי להתייחס לעובדות, לפגיעה בחופש האקדמי, לחשש להביע דעה, לחוסר האיזון בקורסים שונים ולפגיעה בערכים דמוקרטיים בשל הדרת עמדות, דעות ותכנים, וכן הגמוניה ברורה של מרצים בעלי מגוון דעות מצומצם ומשותף.
אין לנו ולו טענה אחת נגד המפעל הציוני שבהקמת ובקיום אוניברסיטה בנגב, להפך - גם אנו רואים בכך מפעל ציוני ראשון במעלה. כשגינתה פרופ' כרמי (לאחר לחץ ציבורי רב) את פרופ' גורדון על מאמרו, בו קרא להחרים את ישראל, שלחנו לה מכתב תמיכה וחיזוק, אולם כשנחשפנו לתופעות הפוגעות בסטודנטים והמסוכנות למדינה, והבנו שגינויים אלה אינם מרתיעים, החלטנו לבקר ולהתריע. לא כתבנו במכתבנו ולו שורה אחת על דרישה לפיטורי מרצים וגם לא קראנו לבטל את התרומות לאוניברסיטה, כפי שציינת במאמרך ללא כל ביסוס.
עוד טענת כי אינך מכיר את "אם תרצו" אולם לפני כשנה וחצי נפגשת עם רכזי ופעילי הסניף במשרדי אגודת הסטודנטים באוניברסיטת חיפה, קיבלת מהם סקירה וחומר על התנועה ואף הגבת בפליאה כשהעוזר שלך סיפר לך שהכל נעשה בהתנדבות. היו אלה הסטודנטים של "אם תרצו" באוניברסיטת חיפה שבאותו היום ארגנו לטובתך הפגנת תמיכה, אל מול הפגנתם של סטודנטים ערבים באוניברסיטה שצעקו, בין היתר: "מופז יא רוצח - האינתיפאדה תנצח". בנוסף פנינו אל לשכתך בחודש אפריל האחרון והצענו לך, מתוקף נסיונך, לכתוב מאמר בנושא ביטחוני או ציוני כלשהו לעלון שלנו שמחולק בקמפוסים ונענינו בתנאי של קיום ראיון עימך.
כל רכזינו ורבים ממתנדבינו משרתים במילואים ביחידות שונות, לוחמות ועורפיות כחיילים וקצינים, יש מבינינו שפגשת ואף ציינת אישית בתקופת כהונתך כרמטכ"ל בעת מבצע "חומת מגן". כולנו היינו עדים לכך שאנשי המילואים ומערך המילואים הופקרו במשך כמה שנים, לא בגלל בעיה אישית של ראש ממשלה, שר ביטחון או רמטכ"ל כזה או אחר - אלא בגלל בעיה רוחנית, ערכית, בגלל זרמים שסימאו את עיני הציבור, ולכן הרגשנו שמחובתנו להתריע על זרמים עכורים הפועלים נגד זהותה של מדינת ישראל בתוך האקדמיה. תאמין לי שאנו מבינים היטב מהי ציונות. אך כיום לא מספיק לדעתנו לאדם להגדיר את עצמו כציוני, להסתפק בהנפת הדגל, להתנדב ואף לשרת במילואים, אלא יש לעמוד על זכויותינו הציוניות בנחישות. כסטודנטים, אנו חשופים ומבינים היטב מי מעודד ותומך בציונות ובמדינת ישראל - ומי לא; מי תומך בסטודנטים המשרתים במילואים ומי חותם על עצומות הקוראות להקל על סטודנטים שיסרבו לשרת במילואים. ועל כך לא נעבור בשתיקה, נשמיע את קולנו כיאה במדינה דמוקרטית ונתריע אל מול מסע הדמוניזציה לחיילי צה"ל (שחלק ממנו הן התביעות המוגשות בבתי דין בינלאומיים נגד בכירים וקצינים שאתה ביניהם), ואל מול מסע הדה-לגיטימציה למדינת ישראל ששואב את השראתו מפעילותם של מרצים כמו אותו חלק מרכזי מהמרצים במחלקה לפוליטיקה וממשל בבן-גוריון (דוגמאות שונות ניתן למצוא הן בדוח והן במכתב, שאותם, כנראה, לא טרחת לקרוא). מאסנו בהתרפסות ובדיבורים נטולי מעשים והחלטנו להעלות את הדברים לדיון, גם אם הטונים מעט צורמים לחלק מזערי בעם.
וכעת אסקור בפניך, על קצה המזלג ממש, ממגוון הפעילויות שביצעו בהתנדבות חברי "אם תרצו" היקרים בשנה האחרונה:
- ארגון הפגנות תמיכה בצה"ל ובמדינת ישראל בעת אירועי המשט (הגדולה מביניהן באוניברסיטת בן-גוריון).
- חלוקת צעצועים ובגדים לגן ילדים בדואי בנגב, בשבט שבניו משרתים בצה"ל.
- שמירות שבועיות בחוות חקלאיות בכרמל בעקבות גניבות חקלאיות על-רקע לאומני.
- הפקת יום כחול-לבן באוניברסיטת חיפה - דוכני מכירות של יוצרים מהפריפריה והרצאות של יו"ר יד לבנים הדרוזי והבדואי.
- חלוקת דגלי ישראל במצעד הגאווה בתל אביב.
- הפעלת בית מדרש לציונות ולימוד כל זרמי הציונות באוניברסיטה העברית, במשך השנה, בהנחיית פרופ' אליעזר שוויד.
- מספר רב של הפגנות תמיכה בחיילי צה"ל בנעלין.
- צביעת מועדונים בחיפה ושיקום הגינה בבית יד לבנים בקריית חיים ביחד עם תלמידים מחיפה ומקריית חיים.
- חלוקת סופגניות לחיילי צה"ל במחסומים ובבסיסים בשומרון.
- חלוקת צעצועים לגן בדואי בכפר בית זרזיר בעמק יזרעאל.
- סיור לסטודנטים מכל הארץ בירושלים, ביום ירושלים.
- הפקת עלונים ועיתונים הגותיים וחלוקתם בקמפוסים השונים.
- התנדבויות בבית תמחוי ובמעון לנערים בירושלים.
ועכשיו - שהציבור יחליט בעניין דיבורים ומעשים.
