פרשתנו, פרשת נצבים, פותחת בפסוק הבא: אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם: רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם, זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם, כֹּל, אִישׁ יִשְׂרָאֵל. י טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם--וְגֵרְךָ, אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ: מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ, עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ.
רש"י במקום אומר, "מחוטב עציך, מלמד שבאו כנעניים להתגייר בימי משה. מכאן אנו למדים, שמאז ראשית התגבשות העם היהודי, חפצו רבים להתגייר. עם זאת, במשך אלפי שנות היסטוריה יהודית, היו צדדים לכאן ולכאן בנוגע לגיור ויחס לגרים.
למרות שתורת ישראל איננה שואפת לגרים, תוכנה פונה אל כל העולם ואל כל האומות, והיא אפילו דורשת מן האנושות לנטוש את העבודה הזרה ולקבל את האמונה באל אחד, הוא אלוהי ישראל. על-אף שדרישה זו אין בה משום גוון של הטפה.
מדוע נדרש מהמתגייר הרבה יותר ממה שנדרש ממי שנולד יהודי? מי שנולד יהודי, הוא יהודי משום שאבות אבותיו קיבלו עליהם את חובות היהודי במעמד הר סיני, והיהדות מוטבעת בצאצאיהם מאז. מי שרוצים להצטרף לעם היהודי חייבים לעשות אותו הדבר. הגיור, כותב הרמב"ם, הוא תהליך מחודש של קבלת התורה המקורית, מעין קבלתה במעמד הר סיני ( משנה תורה: קדושה, הלכות איסורי ביאה, י"ג). לכן המחסומים בכניסה אל היהדות גבוהים יותר מאשר נדרש כדי להישאר יהודי.
אומר
הרב נויגרשל, קיים הבדל רוחני מהותי בין היהודי לגוי. אין זה הבדל במוצא או במבנה גנטי מסוים, אלא בשורש הנשמה. ליהודי שורש נשמה שונה מזה שיש לגוי, ועל־כן יהודי לא יוכל לעולם להיות גוי, וגוי לא יוכל לעולם להיות יהודי - מבחינת שורש נשמתם. הדעת נותנת אפוא כי לא תהיה כל אפשרות להתגייר, מדוע לא כך הם פני הדברים? "בספרי סוד למדנו כי בערש ההיסטוריה התפזרו 'ניצוצות' של נשמות יהודיות בעולם ו'נשבו' בין הגויים. אחד מתפקידי העם היהודי הוא 'לפדות' את אותן נשמות יהודיות אבודות ולהחזירן לשרשן. אחת הדרכים לעשות זאת היא באמצעות הגיור".
במרוצת ההיסטוריה, חווינו תקופות רבות של גיור המוני;
- התגיירות המונית של רבים מעמי הארץ אירעה לאחר נס פורים שהתרחש בפרס.
- בימי השליטים לבית חשמונאי העמים הזרים האדומים והיטורים שנכבשו גוירו בכוח.
- התגיירות המונית של רומאים לאחר חורבן בית שני בידי רומא (יש הטוענים כי החל מתקופה זו ועד עליית הנצרות אחד מכל עשרה אנשים ברחבי האימפריה הרומאית היה יהודי).
- התגיירותם של בני מעמד האצולה של ממלכת חדייב שכללו אישים כמו נבז המלך ואמו הלני המלכה, בתחילת המאה הראשונה לספירה, בהשפעת הקהילה היהודית הגדולה שחיה בשטחי הממלכה הזו.
- משנת 300 לספירה ועד לעליית האיסלאם בחצי האי ערב, התגיירו בני המלוכה של ממלכת חמיר כתוצאה מקשר חיובי עם יהודי האזור.
- התגיירות של ממלכת הכוזרים, לאחר חורבנה של ממלכה זו נטמעו שרידיה היהודיים בקהילות היהודיות שהתקיימו בהונגריה, פולין ורוסיה...
בתלמוד הבבלי, עולה שאפילו מהאויבים הקשים ביותר של העם היהודי יכולים לצאת גרים ואף להגיע לתפקידי מפתח בהנהגה הרוחנית של עם ישראל: "מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק, מבני בניו של סיסרא למדו תינוקות בירושלים, מבני בניו של סנחריב למדו תורה ברבים מאן אינון? שמעיה ואבטליון" [מסכת גיטין נ"ז, ב'].
כמו-כן, עוד אנו מצווים: "וַאֲהַבְתֶּם, אֶת-הַגֵּר: כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם." (דברים י' י"ט). "כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם, וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ--כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם:" [ויקרא פרק י"ט, ל"ד].
על-פי הרמב"ם, בהתאם לדברי התלמוד (מסכת יבמות דף כד עמוד ב), תחילה יש לבדוק בו אם מתגייר לא לשם שמים, כמו לשם נישואין, אם לא מצאו עילה מיד מקבלים אותו לתהליך הגיור.
אף האחרונים, פסקו לקולא: "מותר לקבל גרים וגיורות אף על-פי שידוע לנו שלא יקיימו את כל המצוות... ומצוּוים אנו לפתוח להם פתח כזה. ואם לא יקיימו את המצוות, הם יישאו את עוונם, ואנו נקיים" [שו"ת פסקי עוזיאל בשאלות הזמן, סימן ס"ה].
השיא היה כאמור, מיד לאחר חורבן בית שני, המוני הרומאים השתוממו, כיצד זה, העם היהודי, שלא מפסיק להיות מוכה ומושפל, נשאר תקיף ביהדותו, המוני רואמים חפצו להתגייר, אולם, נדחו בבוז על-ידי היהודים. את המצב ניצלו היטב ראשוני הנוצרים, שלא היה להם מה להציע לרומאים, עד שהבינו, שהם יכולים לשמש תחליף קל ליהדות, גיור קל, מעין "יהדות לייט", כדברי פרופסור פלוסר.
"מובן אפוא שבקרב ההמונים הללו הצליחו הנוצרים הראשונים בתעמולתם. בעצם אפשר לומר שהנצרות הצליחה במקרה, מפני שאליה נמשכו אותם הגויים שלא נתגיירו.
אותם אומות העולם שהתנצרו מצאו יהדות זולה יותר, בלי מצוות ומלבד זה הייתה להם יראה משלהם, מיתוס משלהם: הם הפכו בעיניהם לא פחותים מן היהודים, אלא דימו לעצמם שבגלל יראתם המיוחדת הם אפילו, ח"ו, עולים על היהדות.
תארו לכם, לו לא היינו דוחים בזמנו את אלפי הרומאים שצבאו על שערי היהדות, והיינו מגירים אותם, האימפריה הרומאית, הייתה מתגיירת כולה בשלב מסוים [כפי שקרה עם קונסטנטינוס, שהתנצר בשנת 333 לספירה ועימו כל האימפריה הרומאית] תארו לכם, מה היה קורה אז, הכת הנוצרית הייתה מתמוססת ונעלמת מהעולם, כמו כתות רבות אחרות בזמנן, והיהדות הייתה הופכת לדת היחידה בעולם.
הלאה, אם בסביבות שנת 600, לספירה, יהודי חדייב העשירים, שהתגוררו בחצי האי ערב, לא היו דוחים בבוז, ישמעאלי, שלא ידע קורא וכתוב, בשם מוחמד, שרצה להתגייר, הוא לא היה מקים דת חלופית בשם איסלאם, ואז...
לו רק...
יהי רצון, שנזכה במהרה להגעת משיח צדקנו, ושיבינו הגויים, כי דתנו היא דת האמת, ונזכה להליך גיור המוני. והכרה ראויה בדת ישראל.
