לא אחדש, שהמאבק על הלגיטימיות, שמלווה אותנו מאז תחילת המפעל הציוני, הפך עתה לזירת ההתמודדות המרכזית. לאחר כשלון הנסיונות להשמידנו על-ידי צבאות סדירים ולפורר אותנו על-ידי פעולות טרור, מנסים עתה אויבינו להכניענו על-ידי מאבק תודעתי.
את שני הסבובים הקודמים - המלחמות בצבאות סדירים, והמלחמה בטרור - נצחנו כאשר לשם ממושה של אסטרטגיה הגנתית נקטנו בטקטיקה התקפית ("ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה"). את צבאות האויב הסדירים נצחנו כאשר תקפנו אותם באופן יזום והבאנו את הקרבות אל עומק שטח האויב, ואת הטרור דיכאנו על-ידי מרדף אקטיבי אחרי משלחי הטרור ומבצעיהם עד לבתיהם. בנסיבות הנחיתות שלנו בשטח, באוכלוסיה ובאורך הנשימה זו לא הייתה רק השיטה היעילה ביותר, אלא אף אולי היחידה שיכולה הייתה להצליח. כאשר נקטנו בטקטיקה הגנתית - סבלנו ואף נכשלנו.
בנגוד לשני אלה, במערכה על התודעה הטקטיקה שלנו היא עדיין הגנתית. פרוט הישגינו הכלכליים, המדעיים והטכנולוגיים, הנראה כקו ההסברה המרכזי שלנו, הוא טוב ויפה לגאוה הלאומית (ואולי למאמינים פרוטסטנטיים הקושרים בין הצלחה לצדק), אולם במה הופך הוא את ה"קולוניאליזם" ואת ה"כיבוש" בהם מאשימים אותנו ליותר לגיטימיים? במה מקל הוא על סבלם של הפלשתינים המסכנים?
אנחנו מנהלים קרב מאסף על זכותנו ביו"ש ובארץ ישראל כולה. הוכוח מתמקד על הגבולות העתידיים שלנו עם המדינה הפלשתינית מתוך הנחת מוצא שאנחנו אשמים למצבם, שבידינו לפתור אותו, ושיש להם זכות לעצמאות מדינית. על כן יש לקיים "תהליך מדיני" שבסופו "נחזיר שטחים" ש"כבשנו" ועליהם תוקם אותה מדינה פלשתינית. כל נושא "זכות השיבה" של הפליטים נשאר עמום.
זו אסטרטגיה שגויה! הבה נפנים את הלקחים משני הסבובים הקודמים - כנגד צבאות ערב וכנגד הטרור - לשם הגנתנו, לשם קיומנו, חייבים אנו לתקוף גם בזירת התודעה!
אפשר לבחור נושאים שונים לתקיפה, אולם נושא הפליטים הוא לדעתי ה"בטן הרכה". בזירה זו ניתן להצביע על מספר יעדים אפשריים למתקפה דפלומטית-הסברתית:
א. יש להכריז על אונר"א כמכשול לשלום (אינני צריך להכביר במלים על תפקידו בהנצחת הפליטים ובהעצמת הבעיה במקום בישובם, על היותו חממה להסתה אנטי ישראלית פרועה במוסדות החינוך שלו ועוד ועוד, וכל זאת בתמיכת מדינות העולם, כולל ארה"ב). למען הצדק, ולמען רווחתם האמיתית ארוכת הטווח של הפלשתינים יש לבטל את אונר"א ולהעביר את כל הטיפול בפליטים הפלשתינים לסוכנות הפליטים של האו"ם, שהוכיחה את עצמה ברחבי הגלובוס.
ב. פתרון צודק במזה"ת יתכן רק כאשר הגדרת היסוד של מהותו של פליט תהינה שויוניות. לא יתכן, שפליט פלשתיני יהיה חריג בהיסטוריה של הגלובוס, ובמיוחד שונה מעמיתו היהודי שברח מארצות ערב, בכך שהוא מוריש את פליטותו לצאצאיו. יש לבטל את ההגדרות המיוחדות של הפליטים הפלשתינים ולהשוות אותן לאלה הנהוגות בכל העולם (שינו הגדרה זה מגמד לחלוטין את כל בעית הפליטים, ואת הבעיה הפלשתינית כולה).
ג. עקב העיוות ההיסטורי שבהגדרת הפליטים הפלשתינים, הבעיה הפלשתינים איננה בעיה ישראלית, אלא בראש ובראשונה בעיה של מדינות ערב, שדחפו לקבלתן של הגדרות אלו, ולאחריה של כל המדינות שהסכימו להגדרות אלו ושתמכו באונר"א במשך כל השנים. הפתרון לבעיה הפלשתינית צריך להיות בינלאומי, ולא על חשבון מדינת ישראל.
אינני משלה את עצמי שדרישות אלו תתקבלנה, אולם מתקפה דפלומטית-הסברתית מעין זו, אם רק תעשה בעוצמה ובנחישות המתאימים, יכולה להפוך את קערת המו"מ על פיה. יש בה כדי להשמיט את התשתית לדרישות הבדויות של הפלשתינים למדינה פלשתינית ול"זכות השיבה" מתחת לרגליהם, לחייב את העולם הערבי לעסוק בהתגוננות הסברתית במקום לתקוף אותנו, ואת העולם המערבי ללחוץ על מדינות ערב.
תהיה לכך גם תרומה חשובה לחוסנה הפנימי של מדינת ישראל, שחלק גדול מתושביה כלל לא מכיר את האמת בסוגית הפליטים.
לבסוף, גם בעית הפליטים אולי תיושב...
