לפני שלוש שנים ציינו ארגוני חברתיים, המזוהים עם חוגי השמאל הרדיקלי בישראל, "ארבעים שנה לכיבוש" בשורה של טקסים ואירועי מחאה. אחד מהם התקיים ב-11 ביוני 2007 בשדרות רוטשילד בתל אביב, ותועד על-ידי הטלוויזיה החברתית, אתר kibush40.org וצלמי אקטיבסטילס המתעדים את הפעילות הישראלית בשטחים ואת פעולות המחאה נגדה.
1 אמצעי התקשורת המרכזיים התעלמו מהאירוע.
מובילים בובת איבר מין גברי ענק ומשפריצים על המוסדות הלאומיים תוכנה הייחודי של הפגנה זו שופך אור על תפיסת עולמם של האנרכיסטים הישראלים וחוגי השמאל הרדיקלי בשאלות הנוגעות להזדהות עם המדינה והנאמנות לה, לביטחון ולפמיניזם. מארגנות ההפגנה, שכונתה "מצעד וטקס חגיגות ארבעים שנה לזקפה הלאומית", גררו טנק מקרטון אשר במקום הצריח שלו הותקן איבר מין גברי ורוד גדול-ממדים ושני אשכים לצידו. המפגינות והמפגינים הובילו את הטנק לעבר מוסדות לאומיים והשפריצו מאיבר המין הגברי מים שסימלו את שפיכת הזרע בעת הגעה לסיפוק מיני. פעולה זו נועדה להמחיש את תפיסתם, לפיה צה"ל יצא למלחמות מאז הקמת המדינה מתוך תפיסה גברית שוביניסטית של כיבוש, הרג ודיכוי הערבים.
הודעה רשמית של מארגנות ההפגנה סיכמה את התנהלותה, כמובא להלן:
- "לרגל ניצחונה המפואר של ישראל במלחמת ששת הימים, כדי לחגוג את דפיקתם המתמשכת של תושבי פלשתין על-ידי צבא הכיבוש וממשלות ישראל כבר מאז 48, ובסגידה לגנרלים שהוכיחו שוב ושוב שלהם יש את הכי גדול, יצא אתמול לדרך מצעד הזיקפה הלאומית, אירוע חסר תקדים בתולדות ההתנגדות לכיבוש בפרט והציונות בכלל.
"חמושות בזין ענק וורוד וזוהר, ועטויות ברטיות משה דיין בורוד נצנצים, התאספנו בשדרות רוטשילד בתל אביב למצעד הראווה. המצעד נפתח בבית מאיר וצינה דיזנגוף, הבית בו הוכרזה המדינה. הטקס התחיל בתיפוף תופי סמבה, ונמשך בהקראת פסקאות מההכרזה תוך קריאות בוז.
"אח"כ השפרצנו באמצעות הזין הענק שלנו על הבית, בקריאות "הזיקפה הלאומית - את כולנו עוד תמית", "שוביניזם, גזענות - תודה רבה לציונות!" "גנרלים מדהימים - תעשו לי יתומים" וגם "לא יורה, לא יולדת - בכיבוש אני מורדת".
"משם התקדמנו בשדרות רוטשילד לכיוון מוזיאון ההגנה, לזכר הארגון שהגה וביצע את תוכנית ד' לגירוש הכפרים הפלשתינים ב-48. השפרצנו על המוזיאון במרץ, תוך קריאות "לא הגנה ולא הכרח - הכיבוש הוא נאלח", "מתנגדות לכיבוש - לא שוכבות עם אף חמוש", "לא, לא לאחתלאל - לא שוכבות עם אף חייל". נקודת ההשפרצה הבאה הייתה צומת הבנקים, שם השפרצנו ושרנו לסירוגין "הכיבוש הוא אסון בשירות שלטון ההון - הכיבוש הוא אסון בשירות שלטון האון!".
"השפרצנו בהמשך גם על חברות העבדים הפזורות להן בשדרה. בשד' רוטשילד 91 השפרצנו לזכר שנת 1991, השנה בה הוכרז סגר מלא ומוחלט על השטחים הכבושים, תוך צעקות "זין זין יאללה יאללה צא מעזה ורמאללה!", "די לרצח די לשכול - הכיבוש דופק הכל" המצעד גמר בהשפרצה אחרונה וארוכה בסוף שדרות רוטשילד, ובקריאות "לא עולה, לא יורדת לזיקפה של המולדת". וגם האמיתה המוחלטת "אין גנרלים - אין פיגועים".
"אנו בטוחות שאחרי פעולה מרגשת זו סיום הכיבוש הוא עניין של ימים ספורים בלבד.2
מחללים את זכרם של יצחק רבין, עזר ויצמן ומשה דיין לרגל האירוע פורסמה אף ההודעה הבאה באתר flickr.com לצידן של
תמונות המתעדות את ההפגנה / מצעד:
- "ארבעים שנות כיבוש מייבשות את המנוש
די לרצח, די לשכול, הכיבוש דופק הכל
גנרלים מדהימים, תעשו לי יתומים
זין, זין, יאללה, יאללה, צא מעזה ורמאללה
לא יורה ולא יולדת, בכיבוש אני מורדת
אין גנרלים, אין פיגועים
אונס, עוצר ורעב, צאו מפלשתין עכשיו
דיין, דיין, איזה שפיץ, 40 שנה משפריץ
למי אכפת האבטלה - כשהזיקפה כזו גדולה?
ויצמן, רבין או דיין, למי היה הכי קטן?"3
טוענים במשתמע: חללי צה"ל אהבו את המוות שהביא אותם לריגוש מיני סרטון וידאו, שהופץ על-ידי הטלוויזיה החברתית, הנתמכת על-ידי
הקרן החדשה לישראל, תיעד את האירוע, ותוכנו מוצג להלן:
[כותרת]: הזיקפה הלאומית תל אביב 11 ביוני 2007
[אחד המפגינים]: זה מאוד גדול וורוד, אני חושב שזה דומה לזין, וזה משפריץ על מוסדות המדינה והאומה, וזה זז, זה זז.
[מפגינה]: זה גם לזכר הגנרלים הנפלאים שבכוחם, בכוח הזרוע ובכוח הזרע שלהם כבשו את המדינה הזו.
[שיר מתנגן ששולב בעריכה על-רקע בין היתר של תמונות ממלחמות ישראל וגופות חיילים הרוגים]:
הזכר אוהב את המוות
הוא מרגש אותו מינית
כבר במילא מת בפנים
הזכר רוצה למות
[מפגינה]: אנו חוגגות היום ארבעים לזקפה הלאומית, 60 שנה של מיליטריזם, שוביניזם וסקסיזם ואנחנו הולכות להשפריץ נגד הציונות.
[תרועות בקהל]
[שיר מתנגן]:
לחרוש בג'יפים
לעבור את הגיבוש
לעשן נובלס
לחזק את השיזוף
לזיין מהר
לגמור תמיד ראשון
לזרוק אחרי שבועיים
לשם את החשבון.
כן, גם אני רוצה להיות
גיבור בצבא ההגנה [המילה הגנה נאמרת בלעג]
וגם לי תהיה אישה נורא יפה
שתחכה לי במיטה
וכשאני אגמור לסדר את כל העניינים
היא תעשה לי ביד
והיא תגיד לי "אההה, אתה מדהים".
[מפגינה]: זין, זין, יאללה, יאללה, צא מעזה ורמאללה
[קהל חוזר]: זין, זין, יאללה, יאללה, צא מעזה ורמאללה
[מפגינה]: זין, זין, יאללה, יאללה, צא מעזה ורמאללה
[שיר מתנגן]:
למצוא זו שנותנת לרוץ ולספר
לעשות המון כסף
לנהוג הכי מהר
לדפוק ת'מזכירה
לשתות בלי בעיות
תמיד להסריח ואף פעם לא לבכות
כן, גם אני רוצה להיות
גיבור בצבא ההגנה [המילה הגנה נאמרת בלעג]
וגם לי תהיה אישה נורא יפה
שתחכה לי במיטה
וכשאני אגמור לסדר את כל העניינים
היא תעשה לי ביד
והיא תגיד לי "אההה, אתה מדהים".
להיות קצין גבוה
להרוג את האויבים
ושתמיד יעמוד לי
אין בעיות, אין סיבוכים
אם הייתי יכול הייתי איכר
אבל בינתיים אני חזיר
אלים ומאושר
כן, גם אני רוצה להיות
גיבור בצבא ההגנה [המילה הגנה נאמרת בלעג]
וגם לי תהיה אלה
גם לי תהיה אלה
כשאני אגמור לסדר את כל העניינים
היא תעשה לי ביד
והיא תגיד לי "אההה, אתה מדהים".
[קהל המפגינים]: "די לכיבוש, די לכיבוש, די לכיבוש, די לכיבוש, די לכיבוש, די לכיבוש, די לכיבוש, די לכיבוש, די לכיבוש".
המילים והלחן של השיר חוברו על-ידי המוזיקאית שרון בן עזר, שהייתה חברה בלהקה "פוליאנה פרנק". יואב קוטנר מציין בערך על אודותיה, כי "בן עזר, לסבית מוצהרת, הייתה אחת הראשונות במוזיקה הישראלית שהעזו לבטא על הבמה ומחוץ לה את נטיותיהן המיניות, וגם לומר לא מעט דברים חריפים ובוטים על יחסי גברים ונשים, על פמיניזם ועל דמותו של הגבר הישראלי".
4 לפני מספר שנים הייתה שותפה להלחנת הסדרה "ארץ המתנחלים" בבימויו של
חיים יבין.
5 אתר האינטרנט kibush40.org איגד בתוכו את הפעילויות שקיימו ארגוני השמאל הרדיקליים נגד הכיבוש בשנת 2007. בפרק "אודות" של האתר נמסר, בין היתר, כי "אתר כיבוש 40 נועד לרכז מידע לגבי פעילויות המחאה המתוכננות לציון 40 שנה לכיבוש. הפעילויות מתוכננות לששת הימים 11-5 ביוני, ה-9 נקבע כיום הבינלאומי למחאה נגד הכיבוש הישראלי בשטחים". חלק ניכר מהארגונים שצוינו בהקשר זה באתר כשותפים לפעולות המחאה נתמכים על-ידי הקרן החדשה לישראל. ברשימה המלאה מופיעים: Activestills - אקטיב סטילז, פרופיל חדש, אנרכיסטים נגד החומה, אקט טי.וי. - טלוויזיה עצמאית באינטרנט, אינדימדיה ישראל, סלון מזל - מרכז חברתי, סינמה פרדילדו - קבוצת פעולה קווירית, קואליציית נשים לשלום, קואליציית הסטודנטים באונ' ת"א, תעאיוש, זוכרות, חד"ש, גוש שלום, המרכז לאינפורמציה אלטרנטיבית, הטלוויזיה החברתית באינטרנט, החזית לשחרור החיוך, הוועד הישראלי נגד הריסת בתים, יש גבול.
6 דיווח מהשטח על התנהלות מצעד הזיקפה הלאומית הבלוגר אייל דץ בבלוג "ניו אורדר" תיעד את ההתרחשויות בהפגנה והעימות עם המשטרה. להלן קטעים מהפוסט שפרסם בבלוג שלו: "לא פחות משלושה שוטרים נאבקו בזין הורוד הענק... חלק מהשוטרים נראו מובכים למדי מהסיטואציה... כל זה התרחש היום (יום שישי) בשעת צהריים חמימה בשדרות רוטשילד. כמאה מפגינות ומפגיני שמאל, חמושים בתופים, במגפון ובהרבה אנרגיה תכננו לציין את יום העצמאות בדרך מקורית. צעדה שתהלל את הזקפה הלאומית של מדינתו. הכול היה מוכן. גם הבובה הגדולה בדמות זין ורדרד שמונעת על-ידי אופניים והייתה אמורה להוביל את המצעד הססגוני. אפילו אישורים להפגנה היו להם לשמאלנים החצופים האלה. רגע לפני שהצעדה יצאה לדרך, אאוט אוף דה בלו, זינקו השוטרים לעבר רוכב האופנים שהיה אמור להניע את הזין. הם עצרו אותו ומפגינה נוספת וזרקו אותם לתוך אחת הניידות הגדולות האלה... השיא של ההפגנה היה כאשר הגיעו המפגינים לאזור הקנטינה, מעוז הבראנז'ה והנהנתנות. שמה ישבו להם בין היתר רני רהב ופמליתו. "תל אביבים אדישים אל הנכבה מתכחשים" "לא יושבים בקנטינה, משחררים את פלסטינה" הם צעקו להם והוכיחו שוב כי בשמאל הרדיקלי יש קופרייטרים שלא היו מביישים אף משרד פרסום".
7 דץ קבל, כי התקשורת התעלמה לחלוטין מהאירוע. "24 שעות אחרי "מבצע אין אונות" של משטרת ישראל ובתקשורת דממה. שום אזכור באתרי האינטרנט הגדולים. אפילו לא בוואלה. תאריך התפוגה על האייטם יפוג בקרוב ויהפוך ללא רלוונטי עד יום ראשון. ככה תחלוף לה עוד פגיעה קשה בחופש הביטוי מבלי שאף אחד ישמע עליה... לפחות הביטוי "האימפוטנציה של השמאל הישראלי" קיבל אתמול משמעות כפולה ומכופלת ותודו שאם זה לא היה עצוב זה היה מצחיק", כתב דץ.
לא לבד – פעילות פמיניסטיות בכירות משמיעות עמדות דומות תפיסתם של האנרכיסטים וחוגי השמאל הרדיקלי שהשתתפו בהפגנה עולה בקנה אחד עם עמדות שהציגה במאמרים רבים דורית אברמוביץ, פעילה פמיניסטית בכירה שנמנתה על מייסדי
ארגון בצלם ו"רופאים לזכויות אדם", ופועלת בין היתר במסגרת קואליציית נשים לשלום, הנתמכת על-ידי הקרן החדשה לישראל. אברמוביץ מזהה זיקה בין האלימות כלפי נשים בחברה הישראלית לבין האלימות שמפעילים השלטונות נגד העם הפלשתיני. בשני המקרים, טוענת אברמוביץ, מופעלים "כלי זין" אשר נועדו להשיג "כיבוש" ו"שליטה". את מבצע "
עופרת יצוקה" היא הגדירה כבר ביומו הראשון כ"מהלך שכל כולו שוביניזם וסקסיזם טהור, עשוי מסיסמאות על פלישה, כיבוש, חדירה והתעלמות מרצון של הציבור במדינה. בין טיעוניה: כלי זין לא במקרה כך נקרא, נועד הוא לכבוש, להכניע, להמית, את כל מה שמסומן כמטרה, אותו דפוס חשיבה קיים בכלי זין שמפציץ במלחמה לבין כלי זין שאלים כלפי אישה, המלחמה משרתת רק את אלו הרוצים להוכיח למי יש כלי זין יותר גדול, קיים קשר ברור בין העיסוק במלחמה לבין יצירת סיפוק מיני על-ידי הכפפה של נשים, ממשלת נתניהו עלולה להרים עוד יותר את כלי הזין שלה ולהחמיר את הכיבוש, מבצע עופרת יצוקה הינו שוביניזם וסקסיזם טהור המדבר על פלישה, כיבוש וחדירה.
8 תפיסה דומה הביעה גם ליזי שגיא, ששימשה בעבר מנהלת אגף המידע בארגון בצלם והייתה פעילה ב"מחסום WATCH", ב"קואליציית נשים לשלום", ב"פרופיל חדש" ובמרכז "מוסאווא", וכן יזמה את הקמת מרכז "תאיר" ליהדות מתקדמת והייתה פעילה במרכז לפלורליזם יהודי (מרבית הארגונים נתמכים על-ידי הקרן החדשה לישראל). בבלוג האישי שלה ב"קפה דה מרקר" היא טענה, כי הגנרלים מחפשים ויאגרה בדמות מלחמות עקובות מדם. וכך היא כתבה: "ושוב, מחפשים הגנרלים את הוויאגרה התורנית. נראה שהגנרלים לא יודעים מה לעשות עם עצמם. נראה שהם חייבים (שוב) צבע ללחיים, הם חייבים לבצע את מה שייעודם מורה להם - מלחמות עקובות מדם. מול האירנים לא הולך לנו, למרות מסע פורנוגרפיית ההפחדה האינטנסיבי (המשאיר את ישראל בשיא עליבותה). העולם השפוי מעדיף לדבר ומוכיח שאפשר... נראה שישראל מעדיפה ומתעקשת לסגוד למתיה ולפאר את גנרליה... מה אנחנו עושים כאן מלבד מלחמות, מכירת נשק ורמיסת זכויות אדם?".
בפוסט אחר בבלוג היא הציגה את יום הזיכרון לחללי צה"ל כקרקס פורנוגרפי של הכתרת השכול וסתימת הפיות. להלן קטע מתוך הבלוג: "אספתי טרמפיסט בצפון והבנתי את הבסיס לחברה האזרחית... בחור מאחת ההתנחלויות הקשות יותר בשטחים. ואנכי, שאין מספיק שמאלה על-מנת להגדיר את השמאל שלי... דיברנו על דברים שמכעיסים בחברה, ואז הגענו, איך לא... ליום הזיכרון. אני אמרתי שעבורי יום הזיכרון חוטא למטרתו והפך להיות קרקס פורנוגראפי של הכתרת השכול וסתימת הפיות. גנרלים ששלחו חיילים להיהרג רק כדי להשביע את האגו המיליטריסטי שלהם, עומדים ומישירים מבט אל השכול בדברם על כאב ועל אובדן. אלה מבחינתי מבזים את כבודו של המת. או פוליטיקאים שבגין הון פוליטי משמרים מצב מלחמתי... וכל אלה נציגיה הרשמיים של מדינה הבוגדת בכל רגע נתון, בתושבים שלה... בפעם הראשונה שלא עמדתי בצפירה של יום הזיכרון "לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות איבה", הרגשתי שזה שיא שיאי השיאים בכפירה. נפרדתי מהסמל העיקרי הנרטיב החברה שסוגדת למתים ומתעלמת מן החיים. הרגשתי כחרדי שאוכל צ'יזבורגר, ביום כיפור. בחלוף השנים התחושה התמסמסה".
9
