השופטת
הדסה נאור, אלייך מופנים דבריי. השבוע כולו עסק ברצח
יצחק רבין ז"ל. רצח שנולד מתוך מילים. בהתחלה, מילות גנאי לפועלו; אחר-כך, משלא עצרו את מילות הגנאי בשל חופש הדיבור והביטוי - החריפו המילים לכלל מילות איום. משזה לא נעצר - מומש האיום ואדם נרצח. יכולנו לעצור את הרצח. אלא שבארץ החלה תנועה של צדקנים, יפי נפש, הדוגלים בחופש ביטוי. חופש, לא של ויכוח לגיטימי על השקפות עולם, אלא חופש של התבטאות המוליכה, חיש קל, לכדי מעשה. עד רצח.
אתמול ראיתי, לזוועתי, ידיעה עלייך, השופטת נאור, בו את קובעת: "ההגנה על הזכות ל
חופש הביטוי, פירושה גם על שירת אוהדים" (
לקוח מ-ynet). את זיכית אוהד של קבוצת כדורגל, אשר התפרע במשחק ושר עם חבריו לפני השוטרים: "השוטרים זונות, אנו רוצים אותם לפסי רכבת" (כולנו גם זוכרים לאן נוסעות רכבות...). את חושבת גם שאין זה בגדר של העלבת שוטר (עובד ציבור).
נו, טוב, אם גם נתייחס לכמה מחברייך, ששופטים את השוטרים במדינת ישראל בחומרה שהיא הרבה מעבר לעבירה, אז אני כבר לא אתפלא מה יקרה במידה שייזרק שוטר אל פסי רכבת. ואני גם שואלת את עצמי, מה עלול לקרות אם מחר יוחלפו מילות השיר ב: "אנו רוצים שוטרים תלויים על חוטי חשמל"?
במאמר מוסגר אני רוצה לציין שבזכות החופש, חופש הביטוי וזכויות הילד, בתי הספר נכבלו והמורים לא יכולים היו לא להעניש ואפילו לא להוציא מבית הספר תלמידים שסרחו, התחצפו ואפילו הרימו את ידיהם על מוריהם. תראי לאן זה הוביל. החופש בו את דוגלת מביא לאנרכיה מוחלטת. גם לחופש צריך לשים סייגים. לפני שנותנים חופש התבטאות לפורעי חוק ולאנשים שאין להם מושג מהי דמוקרטיה ומה הם גבולותיה, יש לחנך אותם, גם אם נוטלים מהם את מה שאת קוראת לו: חופש הביטוי.
את ושכמותך מובילים לאנרכיה מוחלטת.
אוי! לו שמך ("נאור") היה מעיד על מהותך. אבל לא. תגובתך לא מעידה על נאורות. היא אולי פועל יוצא של צדקנות, אולי גם ממניעים אישיים. אבל ממש לא נאורות.
צר לי שלא ראיתי תגובות לדברייך דווקא ביום כל-כך עצוב (רצח רבין). ובסתר ליבי אני מקווה שהדברים לא נאמרו כפי שנכתבו וכפי שראיתי אותם.
