כעורך מגזין "על צד שמאל", שמחתי למאמרו של דוד שחם כאן, "זה שמאל, זה?" (28.11.10 - ראה משמאל), משלוש סיבות שונות. ראשית, אני שמח תמיד למאמריו של הסופר והעורך הוותיק - הם תמיד מעניינים ומקוריים, וכתובים בעברית נהדרת. שנית, שחם הוא גם איש שמאל ותיק, והשקפותיו הערכיות תורמות תמיד ל'על צד שמאל'. ושלישית, שחם הציף שלושה נושאים חשובים למגזין, ו"הרים לי להנחתה" להבהיר את השקפותיי ביחס לנושאים אלו. אז קודם כל - תודה לך, דוד.

בתחילת מאמרו קבע שחם, ביחס ל'על צד שמאל', כי "אומנם רוב המאמרים המופיעים כאן כתובים כאילו בידי אנשים מן השמאל, אף שפה ושם נמצאים כותבים שלא הייתי מעניק להם הגדרה זו". בכל הכבוד הראוי - אני חולק על כך. אומנם אני איש שמאל רק 45 שנה (אם למנות רק מגיל 18), אך במלוא הכרתי השמאלנית, כל 84 כותבי המאמרים ל'על צד שמאל' (ושמותיהם מפורטים מתחת ללוגו המגזין) - כולם אנשי שמאל. שחם עקף את השאלה מה הוא שמאל. בתמצות עמדות בארבעה מישורים, אני מבקש לאפיין את השמאל הישראלי:

1. השמאל הוא יוני, ורואה הכרח בהסדרי שלום עם כל שכנינו הערבים, ובראשם עם הפלסטינים, הסדרים שיגובשו בהידברות ובמשא-ומתן. השמאל מתנגד להתנחלויות, כמוקשים בדרך לשלום.

2. השמאל דוגל בהומניזם כלל אנושי, ואינו רואה בלאומיות סיבה מוצדקת לאבחנה בין בני האדם.

3. השמאל דוגל בשוויוניות על-חשבון היוזמה החופשית, ומעדיף מדיניות רווחה חברתית וסוציאל-דמוקרטיה.

4. השמאל הוא חילוני על-פי-רוב, ושואף להפרדת הדת מהמדינה.

גם אם שחם (או קורא אחר) מטיל ספק בכותב זה או אחר אצלנו, למיטב ידיעתי ושיפוטי, כל כותבי המאמרים ב'על צד שמאל' דוגלים בעקרונות אלו - ערבים ויהודים, גברים ונשים, רדיקלים וציונים, ואפילו שלושת הרבנים שלנו (אורתודוכסי, רפורמי ורפורמית). בגוונים שונים - כולם אנשי שמאל, גם בהגדרתם העצמית.

אך את עיקר מאמרו הקדיש שחם לטוקבקים "העוינים, המתלהמים, רוויי השנאה לשמאל". כאן צודק שחם, ללא ספק. כולנו נתקלים בטוקבקים אלו. אך אחד מהכותבים אצלנו, המשורר והמחזאי עידן סובול, ערך תחקיר בעקבות הטוקבקיסטים הללו. על סמך דפוסי כתיבה (ככתיבת טקסט במקום המיועד לשם או לכינוי), סגנון וביטויים דומים (פלסטינאצים), שגיאות כתיב ומספרי IP, הגיע סובול למסקנה המפתיעה שרוב הטוקבקים, תחת עשרות כינויים מגוונים או ללא שם/כינוי כלל, נכתבים בידי ארבעה אנשים בלבד! כדאי לדעת: כל כינויי הטוקבקיסטים שלהלן מסתירים שלושה-ארבעה כותבים: מאיריקו, איישה, י.ש, שרון ר., פלא יועץ, איגנאציו סבונרולה, מאיריקו-משורר, מבקר שירה מהולל, מבקר שירה בכיר, מבקר שירה מדופלם, משורר לעת מצוא, מבקר לעת מצוא, מאבחן לעת מצוא, סניטר בגהה, אייכמן, לואיס קרול, רפאל1, אלישמע, חץ, איש עצוב, מב"י, yoni, בלשטצאר, צנחן, טל בן, בזזזזז, er54, סתם אזרח, פשששש, ע"ג4, נוני, ועוד רבים - שהם למעשה בודדים. ומספרי ה-IP שלהם שמורים בידי סובול ובידי. מעניין, לא כן? למרות זאת, אני ממשיך להמליץ לכל הכותבים אצלנו להגיב לטוקבקים, ובסבלנות. הטוקבקים נקראים גם על-ידי רבים אחרים, ואם נחדור לראשיהם או ללבותיהם של חלקם, ולו של בודדים - דיינו.

ולבסוף, שחם תוהה מדוע יש טוקבקים מעטים כל-כך מהשמאל - "לא תמיכה, לא דיאלוג, לא ניסיון לברר עמדות". והוא שואל "איפה השמאל?". כאן אני מסכים שוב עם שחם. מניסיוני אני יודע כמה מעודד למצוא - בין טוקבקים ארסיים, שונאים ומגדפים - גם טוקבקים נדירים התומכים, מחזקים ידיים, או אף מתווכחים בהיגיון. לפיכך, אני קורא לכל הקוראים מהימין הבלתי-מתלהם, מהמרכז ובמיוחד מהשמאל - אנחנו זקוקים לטוקבקים שלכם. אנא - השמיעו קול!