בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
האם א.ב. יהושע צודק כשהוא אומר שהציונות הגשימה הבטחתה לאחר שהמדינה היהודית הוקמה בפועל? ● אני סבור כי את מדינת הלאום היהודי צריך להקים ולא נוכל להקימה עם רגשות אשם של גזלני אדמות מעַם שמעולם לא היה קיים ● הציונות ניצבת בפני פרשת-דרכים בדרך-לא-דרך
|
בשלבי הקמה... [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
במאמרו של א.ב. יהושע "ציונות אינה אידיאולוגיה" (הארץ, 26.11.10) קובע הסופר: "...הציונות קיוותה לדבר אחד והבטיחה דבר אחד - להקים מדינה ליהודים. את הבטחתה זו הגשימה, [...] לאחר שמדינת היהודים, היא מדינת ישראל, הוקמה בפועל". הקביעה הזאת אין לה על מה שתסמוך. הואיל וכל המאמר נשען על בסיס אין סֶמֶך זה, הרי שגם הוא כולו מיותר, בטל ומבוטל כעפרא דארעא. מדינת-ישראל היא לכל היותר פיקציה מתנשאת ומתנשאיהָ מִתנָאִים בצֶבֶר עובדות שנויות במחלוקת שהם קוראים להן בטעות "מדינה". "מדינה" שאין לה גבולות קבועים, בטוחים ומוסכמים על שכנותיה, היא לכל היותר מדינה בהקמה. בפוטנציה. בְּלִיל הבריות שהתכנסו מלמעלה ממאה מדינות ויצרו כאן חברה מרוסקת לרסיסי חברות עוינות זו לזו, אינו יכול להיקרא אפילו עַם שראוי לטריטוריה משלו. היהדות שאמורה הייתה להיות המכנה המשותף, הייתה לצנינים בעיני רבים, ועובדה זו, שומטת גם את ההצדקה היחידה לקיבוץ הגלויות של היהודים בארץ המובטחת. קשה מאוד להחדיר את העובדה הפשוטה שאבותינו ואנחנו מאסנו בגלות הארוכה והדוויה ועלינו לארץ-ישראל אך ורק משום יהדותנו. והרי אין ממש כל סיבה אחרת... הציונות היא מפעל יהודי שבא לפתור את מצוקת היהודים בגלות על-ידי הקמת בית לאומי ללאום היהודי. אך ורק ליהודים. בני-ישראל. עם-ישראל. בארץ-ישראל. ההקמה עדיין בעיצומה ובמקביל נשקפת לה סכנה קיומית בכל רגע נתון. עוד רבה המלאכה. לפיכך, ההכרזה כי הציונות הגשימה את הבטחתה – יומרנית ומוקדמת מדי. אנחנו עדיין חגורים ואל לנו להתהלל כִּמפתחים! את מדינת הלאום היהודי צריך להקים ולא נוכל להקימה עם רגשות אשם של גזלני אדמות מעַם שמעולם לא היה קיים. עלינו לבטוח באמונה שאת מדינת-ישראל אנחנו מקימים על חורבות ארץ-ישראל ולא על חורבותיו של שום עם אחר. באיוולתנו, קוממנו יש מאיִן את העם הפלשתיני עוד בטרם ביססנו את התקומה שלנו. וגם אחרי שעשינו זאת ופנינו לשלום עימם – הם התכחשו ומתכחשים לקיומנו. הם רואים בנו נטע זר במרחב הזה ובסכלותנו חלקים מתוכנו מחזיקים-מחרים אחריהם. עכשיו כבר ניטשת לה מערכה חדשה – לא עוד חלוקה של הארץ לשתי מדינות כי אם שליטה מוחלטת על מדינה אחת מן הירדן ועד לים התיכון. כל עוד צד אחד מן הצדדים סבור שיש בכוחו להדביר או לפחות להכפיף את הצד השני, זה יהיה המאבק. והרוצה לשלוט בכל – מְסַכֵּן את הכל. גם את חלקו. אנחנו נאבקים לא משום שחפצים אנחנו במאבקים, אלא בעל-כורחנו. את עכו ויפו ולוד ורמלה כבשנו בעל-כורחנו! כמותם גם את חבלי יהודה ושומרון. לא הותירו לנו כל ברירה. עכשיו, רוצים אותם ערבים שבאו להשמידנו לשוב אל אותן עמדות ירי ולנסות למנוע שוב ושוב את הקמתו של הבית הלאומי שכאמור טרם קם. הציונות, אפוא, ניצבת לכל היותר בפני פרשת-דרכים בדרך-לא-דרך. מחוז חפצה רחוק משהיה ביום הכרזת עצמאותה של מדינת-ישראל ועיקר תפקידה – לפניה.
|
תאריך:
|
28/11/2010
|
|
|
עודכן:
|
29/11/2010
|
|
דודו אלהרר
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
זהר ל
|
29/11/10 12:40
|
|
2
|
|
בינתיים
|
29/11/10 13:16
|
|
3
|
|
תשובתנו לסמול
|
29/11/10 21:27
|
|
4
|
|
קורןנאוה טבריה
|
30/11/10 04:54
|
|
5
|
|
צבי גלברד
|
30/11/10 09:05
|
|
6
|
|
ארצו ואת מולדתו
|
30/11/10 09:50
|
|
רבים בשמאל מאוכזבים מאי-הצלחת שיתוף פעולה עם החרדים. השמאל הציוני מבקש מהציבור החרדי שני דברים שהם תרתי דסתרי. מחד גיסא, השמאל הציוני עושה כל אשר לאל ידו כדי שהחברה החרדית תהפוך למודרנית יותר, ושהחוגים התורתיים שבה יצטמצמו ככל האפשר. מאידך גיסא, אותם אנשי שמאל באים בטענות ל"לאומניזציה" בסקטור החרדי. ומדוע הדברים הם בבחינת תרתי דסתרי? כי ככל שהחוגים החרדים הם יותר תורתיים כך הפנמת "דרכי שלום עם הנוכרים" מצויה בהם יותר. ככל שהחוגים החרדים אינם ציונים, וענייני ה"דגל" וה"עמידה בדום בצפירה" אינם חשובים להם, כך גם יורדת האכפתיות שלהם למעללי הצבא. אך כאשר השמאל מגלה את הסתירה בין שתי דרישותיו, הוא עומד על רגליו האחוריות במלחמה בדת ישראל, בהצרת החרדים מכספים ציבוריים, ובמיוחד בהחדרת קרירות בקיום התורה והמצוות. מרצ ולווייניה נלחמים בדת היהודית - גם במחיר נטישת כוחות המסייעים למלחמה בכיבוש.
|
|
|
ידיד שלי בוורשה סיפר לי על עיתונאי פולני, שביקר בפעם הראשונה בישראל. "אתה יודע מה גיליתי", דיווח בהתרגשות לידידי בשובו, "גם בישראל יש יהודים!".
|
|
|
כעורך מגזין "על צד שמאל", שמחתי למאמרו של דוד שחם כאן, "זה שמאל, זה?" (28.11.10 - ראה משמאל), משלוש סיבות שונות. ראשית, אני שמח תמיד למאמריו של הסופר והעורך הוותיק - הם תמיד מעניינים ומקוריים, וכתובים בעברית נהדרת. שנית, שחם הוא גם איש שמאל ותיק, והשקפותיו הערכיות תורמות תמיד ל'על צד שמאל'. ושלישית, שחם הציף שלושה נושאים חשובים למגזין, ו"הרים לי להנחתה" להבהיר את השקפותיי ביחס לנושאים אלו. אז קודם כל - תודה לך, דוד.
|
|
|
"על צד שמאל" אמור להיות מגזין אינטרנטי של השמאל, להיכתב בידי השמאל, למען השמאל. נניח לשאלה מה זה שמאל, כלומר מה בדיוק הוא שמאל. זו שאלה המכשילה כל ניסיון להגדיר אותה, כמעט כמו השאלה מה זאת אהבה. אבל גם בלי הגדרה מדויקת (וגם זה כמו באהבה), כששומעים דיבור של שמאל, מרגישים בדרך כלל שזה דיבור של שמאל, וכשנתקלים בדיבור של שמאל מזויף, אין צורך באוזן חדה במיוחד כדי להבחין שזה ימין.
|
|
|
בעת מגוריי בירושלים, השטח הריק שהיה מול הבית שנבנה ברחוב בוסטנאי 9 בקטמון הישנה, אמור היה להיות במקור גן ציבורי. כרגיל במקרים כאלה, כאשר העירייה מאפשרת הקמת בניין של עוד שתי קומות, היא דורשת "מחיר", במיטב המסורת העותומאנית, מן הקבלן, וכאמור מדובר היה בשטח ממול לבית. אלא שבמקום גינה ציבורית הוקם בית ספר חורב, בית ספר דתי לאומי. בדיעבד, לדיירים לא הייתה שום ברירה אלא להשלים עם הרעש מבית הספר בשעות הלימוד, שכן אם היינו יודעים זאת מלכתחילה, לא היינו רוכשים שם דירה.
|
|
|
|