הנסיכים שוב מועלים בשליחותם

מה בדיוק הבעיה שלכם, מרידור ובגין, בעניין בדיקת המקורות הכספיים של ארגון 'זוכרות' למשל, שחרת על דגלו את חתירתו למימוש 'זכות' השיבה ולהקמה מחדש של כל 590 הכפרים והיישובים הערביים שחרבו במלחמת הקיום שכפו עלינו הפלשתינים בתש"ח? ומה מפריע לכם עם בדיקת זרם הכספים לארגון מוסאווא, שמשחיר את ישראל בעולם בטענות שווא על "טבח בעזה" ומפרסם מודעות הזדהות עם העזתים בעיתונות העזתית? עליהם אתם, מרידור ובגין, יוצאים להגן?

כן, כן. אנחנו מכירים את דיבורי הגבוהה-גבוהה על ה'הדר הז'בוטינסקי'. אבל הלא זה אותו ז'בוטינסקי שלפני ההדר הציב את אידיאולוגיית קיר הברזל כנגד תאוות הרצח של בני החושך, והוא זה שפסק כי שקט הוא רפש. ולמרות זאת, מעדיפים נסיכי הליכוד בגין את מרידור להצטרף למקהלת המתחסדים והמצטדקים מהאקדמיה והתקשורת – אותם 'אידיוטים מועילים' ("useful idiots" – ביטוי מבריק של ולדימיר איליץ' לנין לגבי האינטלקטואלים התמימים באירופה, שמתוך ילדותית משוועת, התייחסו בסלחנות מדהימה לפשעי המשטר הקומוניסטי וסגדו בעיוורונם ל'אוואנגרד של עולם המחר, הקידמה והשלום'); הסבורים באיוולתם כי חתירה של ארגוני השמאל והפלשתינים תחת יסודותיה של מדינת ישראל, היא-היא שיא הדמוקרטיה, ושתקיעת סכין בגבה של ישראל הוא מעשה דמוקרטי נאצל מאין כמוהו.

הוי אורוול, אורוול, מי יסיר עפר מעיניך לנוכח ניסיונותיהם של 'האידיוטים המועילים' לשכנע אותנו, שדמוקרטיה פירושה עריצות המיעוט על פני הרוב; ושמעורבותם של מיליוני דולרים מכספי ממשלות זרות וארגונים איסלאמיסטיים ופלשתינים, היא התגלמות הדמוקרטיה במיטבה; ושֶמַה שלא הושג באמצעות הקלפי והתהליך הסוּפר-דמוקרטי בישראל, יושג באמצעות עשרות ארגוני חזית אנטי-ישראלים המתודלקים בכסף טמא; ושפעילות אנטי-דמוקרטית היא הדמוקרטיה האמיתית. אורוול, אורוול – איפה אתה כשצריך אותך?

מה, ככלות הכל, יותר דמוקרטי, רבותיי נסיכי הליכוד בגין את מרידור, מלאפשר לנציגי הציבור כולו, שנבחרו באורח הכי דמוקרטי שבעולם, לבדוק מנין מגיעים מיליוני הדולרים המתדלקים מכאן את מכונת התעמולה האנטי-ישראלית, המממנים רכישת אדמות על-ידי ערבים, המשלמים פיצויים לשאהידים ועוד כמה וכמה מטרות נאצלות שכאלה? זה לא דמוקרטי? רק דמוקרטיה מתאבדת, היא דמוקרטיה? על זכותה של הדמוקרטיה להתגונן, לא שמעתם?

המסקנה העולה מדברינו ברורה: לאחר שהליכוד כבר נכווה עם בוגד נקלה בערכיו, הלא הוא אריאל שרון, שהעביר את קולות מצביעי הליכוד למחנה השמאלני-רדיקלי-פלשתיני, הגיע הזמן שמאות אלפי מצביעי הליכוד, יתנהגו כפי שנוהג שר התשתיות עוזי לנדאו (גם הוא נסיך ליכודי שהבין בזמן לאן מוביל הליכוד את מצביעיו התמימים וברח מספינת השוטים הזו), אשר הכריז חרם על החברות הישראליות המחרימות את מוצרי יו"ש, ירושלים והגולן, תמורת הזכות לבנות את העיר הפלשתינית רוואבי. שיילכו החברות הישראליות המחרימות להתפרנס בשכם וברמאללה, ושיילכו להם הרועים בשדות מרצ וחד"ש, לקושש קולות באלקטורט שלהן.

ואם הזכרנו את מורם ורבם הנכלולי של הנסיכים הסוטים, החי-המת שרון, ראוי להעלות בהזדמנות זו תרומה צנועה לפתרון השאלה שבה דנה השבוע ועדת הכספים, בסוגיית המשך מימון אישפוזו, וזאת משום שכבר חלפו חמש שנות הזכאות, מאז נעקר מעולמנו ב-4.1.06.

אבל למה לשבור את הראש, כשעל השולחן מונח הפתרון? והפתרון פשוט כביצת קולומבוס: הרי משלמי המיסים משליכים מדי חודש לפח האשפה שבחוות שקמים סכומים שבין 50,000 ל-100,000 שקל, היוצאים מאוצר המדינה לחשבון הבנק של המת-החי, בתורת גימלאות של אלוף (במיל.) בצה"ל וראש ממשלה בדימוס (לא כולל הוצאות נוספות שמימנה המדינה לשווא, כמו רכב שרד ונהג במשך ארבע שנים, שכלל לא נזקק להם, לשכה, פקידה ועוד). רק כספי הגימלאות שהצטברו לכדי 3.36 מיליון שקל (לפי 50,000 ש' לחודש), או 6,720,000 ש' (לפי 100 אלף ש' לחודש), יספיקו לכל ההוצאות.

מי יודע לאן באמת הלך הכסף? הרי מאז פטירת אשתו לילי, ובהיעדר שארי בשר התלויים בו, ובאין צרכים כספיים כלשהם (הכל הרי ממומן על-ידי המדינה), זוהי ממש זריקת כסף ציבורי לשווא. למה לא ישמש כסף גדול זה, שהוזרם לשווא לחשבון החי-המת, למימון המשך אישפוזו של האיש שבחמש השנים האחרונות נשמתו מיטלטלת בכף הקלע?