ממשל אובמה החליט בחודשים האחרונים לתמוך בדרישות האופוזיציה במצרים לרפורמות פוליטיות וכלכליות, מתן חופש ביטוי נרחב לאמצעי התקשורת ושמירה על זכויות האדם. נקודת המפנה הייתה כנראה בחודש נובמבר 2010.
הזרז לכך היה גילו המתקדם ומצבו הבריאותי של הנשיא מובארכ והבחירות לפרלמנט המצרי אשר לוו בצעדים שונים להגביל את הסיקור התקשורתי לבחירות ולמנוע בדרכים מתוחכמות, כולל זיופים בקלפיות, מתנועת האופוזיציה הגדולה "האחים המוסלמים" מלהכניס את נציגיה לפרלמנט.
לאחר פרסום התוצאות הראשונות של הבחירות לפרלמנט המצרי התייחס מייק האמר דובר המועצה לביטחון לאומי לנושא ואמר כי "אופן ניהול ההכנות לבחירות, כמו גם הדיווחים הרבים על אי-סדרים בקלפיות, חוסר הפיקוח הבינלאומי והמגבלות שהוטלו על חופש ההתכנסות, הדיבור והתקשורת - מדאיגים".
גם פיליפ קראולי, דובר מחלקת המדינה הביע את דאגת הממשל והוסיף: "אנחנו מאוכזבים מהדיווחים על שיבוש קמפיין הבחירות של מנהיגי האופוזיציה, גל המעצרים של תומכיהם ומניעת הגישה לתקשורת של כמה מהקולות של האופוזיציה". הוא הוסיף כי הדיווחים על שיבושים ואיומים מצד כוחות הביטחון ביום הבחירות עצמו "מטילים ספק בהגינות ובשקיפות של כל התהליך".
על-פי דיווחים שהגיעו לגורמים יודעי דבר בישראל במגמה הזו תמכו הנשיא אובמה עצמו וקבוצה של אידיאולוגים במפלגה הדמוקרטית המאמינים שצריכים לחולל שינוי במפת המזרח התיכון וכי הגיע הזמן להגביר במדינות ערב את הדמוקרטיה,
חופש הביטוי והשמירה על זכויות האדם.
רבים מהמנהיגים הרודניים הערביים כמו הנשיא מובארכ והמלך עבדאללה בירדן אינם אוהבים בלשון המעטה את השינוי במדיניות האמריקנית.
הם זוכרים היטב כי בעת שפרצו המהומות באירן ב2009 על-רקע האשמות האופוזיציה כי היו זיופים בבחירות לנשיאות סירב הנשיא אובמה לנקוט עמדה, הוא טען כי מדובר "בעניין פנימי אירני" למרות שהמפגינים האירניים ציפו לתמיכה אמריקנית במאבקם.
גם בירושלים סבורים כי מדובר במשחק מסוכן של הנשיא אובמה. גורם מקצועי בכיר במשרד החוץ אמר לי "הנשיא אובמה מתנהג כילד שנתנו לו קופסת גפרורים".
גורם בכיר אחר במערכת המדינית אומר כי הנשיא אובמה חוזר על הטעויות של האסכולה הניאו-קונסרבטיבית בממשל בוש שניסתה ללמד את הפלשתינים והעירקים מהי דמוקרטיה והביאה לניצחון החמאס בבחירות לפרלמנט הפלשתיני ב2006 ולכאוס הפוליטי בעירק.
בצד הביקורת על מומחי המודיעין הישראלי והאנליסטים של גופי המודיעין המערביים צריך לשאול את המומחים למדיניות ארצות הברית האם הם העריכו שממשל אובמה אכן יעשה את התפנית הזו וייתן "כתף קרה" למדינה שנחשבת המעוז הגדול ביותר של במזרח התיכון.
מה שעוד מדאיג את ישראל הוא שארצות הברית רואה במחמד בראדעי מרכיב חשוב בקואליציה עתידית שעשויה לקום במצרים בשלב כלשהו כדי להנהיג את המדינה, קואליציה זמנית שתנהיג עד לקיומן של בחירות כמו "ממשלת הצלה לאומית" או קואליציה אחרת שתקום כתוצאה מבחירות.
בראדעי נחשב בישראל ל"עוין מאוד". כמזכיר הכללי של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) הוא פעל לפרק את ישראל מנשקה הגרעיני במסגרת החזון שלו להקים במזרח התיכון אזור מפורז מנשק גרעיני והוא נחשב לאיש שניצל את תפקידו ושינה את הדוחות של סבא"א כדי להסתיר את מגמתה של אירן לייצר נשק גרעיני.
נראה כי הנשיא אובמה מנסה לעלות ולרכוב על "הנמר" המזרח תיכוני השועט בפראות כתוצאה מ"אפקט תוניסיה" לאחר שחצה כבר את מצרים ועושה את דרכו את מדינות ערביות נוספות.
אובמה מנסה במדיניותו החדשה למתן את הגורמים האנטי אמריקנים שבודאי יהפכו גם לגורמים אנטי דמוקרטיים ושעלולים בטווח של כמה חודשים עד שנה להקים משטרים ערבים חדשים שיהיו עוד יותר עוינים לארצות הברית ולישראל.
ממשל אובמה התחיל להתנתק מהנשיא מובארכ במישור ההצהרתי כפי שבא לידי ביטוי בדברים שאמרו הנשיא עצמו ושרת החוץ קלינטון אולם הכרזתו של דובר הבית הלבן רוברט גיבס כי הממשל בוחן מחדש את חבילת הסיוע האמריקנית למצרים היא מתפרשת בקרב כוחות האופזיציה המתנגדים למובארכ כי הממשל עומד לנטוש אותו, אוזניהן קשובות לקולות בוושינגטון והדבר משפיע על תכנון אסטרטגיית המחאה שלהן במטרה למוטט את שלטונו של הנשיא מובארכ.
ישראל וארצות הברית מחליפות ביניהן הערכות מודיעיניות הקשורות למצב במצרים,ראש הממשלה
בנימין נתניהו שוחח בסוף השבוע עם הנשיא אובמה ועם שרת החוץ קלינטון. ישראל איננה יכולה להתערב בקביעת המדיניות האמריקנית אך נראה כי יש הסכמה בין ממשלת נתניהו לממשל אובמה כי יש חשש סביר שתנועת "האחים המוסלמים" שהיא תנועת האופוזיציה הגדולה במצרים עלולה לתפוס את השלטון במצרים.
גורמי המודיעין בישראל אומרים כי התנועה הזו טרם אמרה את דברה והיא ממתינה לשעת הכושר הנכונה מבחינתה כדי לפעול. ככל הנראה ממתינים מנהיגי התנועה לכך שהכאוס והאנדרלמוסיה במצרים יגברו ואז הם יכנסו לתמונה.
לתנועה הזו יש "מגנט" חזק שיכול למשוך את ההמונים המפגינים שהוא דת האיסלאם. יש להם מערכת הטפה ענקית במסגדים בכל רחבי מצרים שאפשר לנצלה ולהפוך את האינתיפאדה העממית לאינתיפאדה דתית נגד השלטון.
עליית התנועה הזו לשלטון היא מסוכנת לישראל. אחד ממנהיגי התנועה, מחמד בדיע, אמר בסוף חודש נובמבר 2010 בראיון לעיתון "אל-קודס אל-ערבי" כי אם מפלגתו תזכה בבחירות לפרלמנט המצרי היא תתנער מהסכם השלום עם ישראל.
ישראל איננה מודאגת רק מאפשרות ביטול הסכם השלום בינה לבין מצרים במקרה של חילופי שלטון, כבר עכשיו יש סימנים ראשונים כי המצב הביטחוני בחצי האי סיני מעורר דאגה.
החשש הישראלי הוא כי כתוצאה מהאירועים האחרונים, הצבא המצרי ייחלש ותפחת באופן ניכר הפעילות שלו נגד גורמי הטרור בחצי האי סיני. מדובר בגורמים של תנועת הג'האד העולמי וגורמים המבריחים אמצעי לחימה משופרים לזרוע הצבאית של החמאס ברצועת עזה.
אם יקרה הדבר תאלץ ישראל לפעול ולהשתלט מחדש על "ציר פילדלפי" כדי לעצור את שטף הברחות הנשק מאירן דרך סיני אל החמאס.
