בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
פנייה לקדושת ערכים חברתיים ולא לקדושת אבנים
|
פרשת ויקהל: קדושת העם אינה באבן, אינה במקדש, אינה במקום. הקדושה היא בזמן! לקדש בכל עת ובכל זמן את הערך הסוציאלי החברתי של יום מנוחה לאדם עובד ● המחויבות לדבר אל החברה, שתפנה את כל מרצה למאבקים על דמותה הערכית
|
קדושת העם - בערכים חברתיים ולא באבנים
|
|
|
|
|
"וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׁרָאֵל וַיֹּאמֶר לָהֶם הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' לַעֲשׁוֹת אוֹתָם: שֵׁשֶת יָמִים תַּעֲשֶׁה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קוֹדֶשׁ, שַׁבָּת שַׁבָּתוֹן לַה'... לֹא תְּבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכָל מוֹשְׁבוֹתֵיכֶם..." [שמות ל"ה, 3-1]. לפנינו פרשה שכמעט כל יהודי מיישם את רוחה, בין אם הוא שומר את כל המצוות כהלכתן, ובין אם הוא שומרן בדרכו. העובדה שבכל שבת מתקהלים כל בני התא המשפחתי, מסבים לשולחן וחווים חוויות משפחתיות והשיח הרוחני הערכי הוא אחד מהמנות המוגשות לשולחן, יש כאן ביטוי צנוע ועניו למיצוי המשמעות של הקהל. רוחה של פרשת הקהל קורמת עור וגידים גם בהתקהלות של המשפחה ביום המנוחה, הגם אם אחד מבניה מממש את המנוחה לגוף ולנפש במהלך השבת, כשהוא נתון לקריאת ספר טוב או האזנה למוזיקה אהובה עליו, שיחה עם בני משפחה אחרים, וזאת ביום מיוחד, כשכל הזמן נתון בידיו. רבים לא יסתפקו בהקהל המשפחתי, וימצאו לנכון לממש את ההקהל במימוש תפילה בציבור עם כל העדה בבתי הכנסת. "צדיק באמונתו יחיה" [חבקוק ב', 4], ואני הייתי מוסיף: "איש באמונתו יחיה". יש מי שימצה את ההקהל במישוריות המשפחתית, ויש מי שיראה כיום את גולת הכותרת של הקהל בתפילה בציבור ובלימוד בין כתלי בית המקדש הקטן של עם ישראל - בית הכנסת. פרשת הקהל נפתחת במצוות שמירת השבת. האיסור הבולט בפסוק ג': "לֹא תְּבַעֲרוּ אֵשׁ". אני מאמץ את הגישה שביום זה בתא המשפחתי, בתא החברתי עד לתא הלאומי לא נבעיר, לא נצית אש של מחלוקות וריב, אלא נשקיע כוחות נפש לחתירה לחיבור ולמשותף בין כל באי התא המשפחתי באווירה נעימה ומשפחתית. ואם ניתן לעלות שלב מעלה, בניסיון לא להצית אש של איבה ומחלוקת במישוריות חברתית ובוודאי שלא במישוריות הלאומית. מאבק על דמותה החברתית של החברה פרשת הקהל נפתחת בציווי של שמירת השבת עם הקביעה "וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קָדוֹשׁ" [שמות ל"ה, 2]. ראוי לשים לב שהקדושה ניתנת לזמן ולא למקום. כבר בספר בראשית בפעם הראשונה שמופיעה המילה קדוש, היא מצטרפת לזמן ולא למקום, וזה כאשר אלוהים בתום מלאכת בריאת העולם מברך את היום השביעי לבריאה, וכלשון הכתוב "וַיְּקַדֵּש אוֹתוֹ" [בראשית ב', 3]. קדושת העם אינה באבן, אינה במקדש, אינה במקום. הקדושה היא בזמן!!! לקדש בכל עת ובכל זמן את הערך הסוציאלי החברתי של יום מנוחה לאדם עובד. "בְּכָל מָקוֹם אֲשֶׁר תַּזְכִּיר אֶת שְׁמִי - אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרָכְתִיךָ" [שמות כ', 24], אינני חייב להיצמד לאבן מסוימת ולקדשה, עלי להיצמד לדרך חיים הומנית אנושית. המתחייבת מהמארג החברתי של התורה, ובכל מקום שאתן ביטוי למערכת הערכים ההומנית אזכה לברכה. אני חש מחויבות לנסות לדבר אל לבה של החברה בימים אלו, לא לאמץ את הדרך שעלולה רק להקיז את דמה במאבקים על קדושת אבנים. אני חש מחויבות לדבר אל החברה, שתפנה את כל מרצה למאבקים על דמותה הערכית. בשמות [כ"ה, 8], כאשר נתבע עם ישראל להקים את המשכן, מקדים משה ומזכיר את קדושת הזמן, מזכיר את החובה הסוציאלית לשבות ביום השביעי - "יִהְיֶה לָכֶם קוֹדֶש". יהיה מי שיתרגם את קדושת השבת לתחושת הקרבה שלו לאלוהים ביום הזה, ועל כך יבורך. יהיה מי שיתרגם את הקדושה הזו כמוני למחויבות בכל עת להיאבק על דמותה החברתית של החברה, במאבק לקיומה של חברה, שאדניה הם צדק סוציאלי. וכבר אמרו לפניי, איש באמונתו יחיה.
|
תאריך:
|
24/02/2011
|
|
|
עודכן:
|
24/02/2011
|
|
איתן קלינסקי
|
פנייה לקדושת ערכים חברתיים ולא לקדושת אבנים
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
אלישמע
|
24/02/11 15:31
|
|
2
|
|
אהבתי את הרשימה
|
24/02/11 16:57
|
|
3
|
|
גישה יפה
|
24/02/11 17:12
|
|
4
|
|
המורה לתנך
|
25/02/11 03:10
|
|
5
|
|
רונן גולדשטיין
|
25/02/11 05:22
|
|
6
|
|
מני הזועם
|
25/02/11 09:41
|
|
|
|
אבני ארץ ישראל
|
27/02/11 13:51
|
|
7
|
|
י.ש
|
25/02/11 12:51
|
|
|
|
איתן ק.
|
25/02/11 15:57
|
|
|
|
י.ש
|
25/02/11 17:24
|
|
|
|
איתן ק
|
25/02/11 21:13
|
|
8
|
|
אלישמע
|
25/02/11 17:04
|
|
9
|
|
קורןנאוה טבריה
|
26/02/11 14:12
|
|
10
|
|
פלא יועץ
|
27/02/11 16:44
|
|
|
|
איתן קלינסקי
|
28/02/11 09:59
|
|
|
|
יוסי פלס
|
28/02/11 21:13
|
|
|
|
פלא יועץ
|
1/03/11 11:32
|
|
|
|
יוסי פלס
|
1/03/11 14:40
|
|
|
|
אלישמע
|
1/03/11 14:46
|
|
הפלת השאה הפרסי על-ידי נשיא ארה"ב, ג'ימי קרטר, במטרה לשפר שם את "זכויות האדם", נחשבת למעשה חסר אחריות, סמל קיצוני לאווילות מדינית של נשיא שמאלן רדיקלי שעד עצם היום הזה אינו באמת קולט מה עולל. עליית השלטון החשוך במקום השלטון הקודם שהיה פרו-מערבי, הוציאה את השד האיסלאמי מהבקבוק, חוללה מלחמות שעלו בחייהם של יותר ממיליון איש והפכה את אירן לממלכת טרור. אירן חותרת תחת מדינות מוסלמיות מתונות, סוריה, עזה ולבנון הפכו לגרורותיה, ועירק בדרך. היא חוברת לקוריאה הצפונית ולוונצואלה והמרוץ שלה לפצצה גרעינית מאיים על המזרח התיכון ועל כל האנושות. 32 השנים שחלפו אינן מצליחות להשכיח את המהלך ההרסני הזה כי הנזק ממנו רק הולך וגובר.
|
|
|
מכל הכלים שבמשכן, אפשר לטעון שאלה שבקודש הקודשים הינם בעלי המשמעות הרוחנית והמוסרית הנשגבת ביותר. למה אני מתכוון?. נתחיל בתורה עצמה: "ויעש שני כרֻבים זהב מקשה עשה אֹתם משני קצות הכפֹרת: כרוב-אחד מקצה מזה וכרוב-אחד מקצה מזה מן-הכפֹרת עשה את-הכרֻבים משני קצוותו: ויהיו הכרֻבים פֹרשי כנפים למעלה סֹככים בכנפיהם על-הכפֹרת ופניהם איש אל-אחיו אל-הכפֹרת היו פני הכרֻבים:" (שמות לז, ז-ט).
|
|
|
הסופר הצ'כי מילן קונדרה קשר את מגבלות ההבנה של השמאל לדבקותו בקיטש. הקיטש, לטענתו, מאפשר לשמאל ליטול את המציאות המורכבת הרב ממדית שדורשת הבנה מעמיקה ולהפוך אותה לפלקט שטוח שמסתיר את הדברים שקשה להתמודד עמם. או כפי שמילן קונדרה תיאר זאת בספרו "הקלות הבלתי נסבלת של הקיום”: "כאשר מדבר הלב, לא נאה שהשכל יסתור אותו. בממלכת הקיטש שולטת רודנות הלב. אולם הרגש שמעורר הקיטש חייב להיות רגש שההמונים יכולים להיות שותפים לו. לכן הקיטש אינו יכול להיווצר ממצב יוצא דופן, אלא חייב להיות מושתת על דימויים בסיסיים."
|
|
|
על חשיבותה, מעלתה, כוחה, עוצמתה ומסוגלותה הייחודית של השבת כיחידת הזמן המיוחדת, הקדושה והמקודשת בלוח הזמנים היהודי/העברי נכתבו הררי מאמרים, פרשנויות, הלכות והיבטים שונים, מסועפים, מגוונים "ונהרא נהרא ופשטיה". נמחיש זאת במשל הלקוח מעולמם של חכמינו ז"ל כדלהלן: גם אם יהיו השמיים ממעל, יריעות קלף והעצים ביערות, קולמוסי סופרים והמים בנחלים ובימים, כאותו נוזל שחור (או: כל צבע אחר) המשמש את הסופרים/הציירים לכתיבה, לציור ולשרטוט והמתקרא: דיו, לא יהא די בזה לכתוב ולספר אודות ועל אותה "מתנה שיש לו להקב"ה בבית גנזיו והיה מבקש (ממשה רבנו) לתיתה לעם ישראל", ושבת שמה [שבת י'].
|
|
|
דעתו הביקורתית על התקשורת, של העיתונאי הוותיק והמוערך איתן הבר, הושמעה בקול ישראל, רשת ב', ביום 14.2.11, בתוכניתו של ירון דקל, "הכל דיבורים".
|
|
|
|