ארגון ה"בונדס" שבדרך כלל נחבא אל הכלים התקשורתיים, החל - שלא בטובתו - לככב בתקשורת כ"סוכנות הנסיעות" הבינלאומית של בכירים פוליטיים ישראלים, ח"כים ושרים, כולל ראש הממשלה
בנימין נתניהו ורעייתו שרה. אני משוכנע כי בקרב כל מי שיודע מה הפרויקטים החשובים באמת שלשמם תורם ה"בונדס" כספים "כבדים" מאז הוקם לפני כ-60 שנה, אין מחלוקת על כך שה"בונדס" הינו ארגון פיננסי חשוב ביותר בעבור מדינת ישראל. אך כדי שלא תהיה טעות ראוי להבהיר לציבור על בסיס איזה חוקים פועל הארגון ומדוע הפרסום על אודות השימוש שנעשה בכספי הארגון לצורך הטסת בכירים ישראלים ברחבי הגלובוס, מסוכן לקיומו התקין של ה"בונדס".
ראשית לכל צריך להיות ברור כי ה"בונדס" הוא חברה אמריקנית - ולא ישראלית - הכפופה לחוקי ארה"ב ופעילותה מתאפשרת במסגרת היתרים שניתנו לה מטעם הרשות האמריקנית לתעשיית המימון. (Financial Industry Regulatory Authority). בארה"ב ידוע ה"בונדס" בראשי התיבות DCI - Development Corporation for Israel - שמטה הפעילות שלו שוכן בניו-יורק. "בונדס" (Bonds), למי שאינו יודע הן אגרות חוב שמנפיקה מדינת ישראל כדי לגייס כספים כדי להקים פרויקטים ציבוריים בעלי חשיבות בישראל.
בתחילת הדרך, לפני כחמישים שנה, היו רוכשי אגרות החוב הללו בעיקר יהודים שרצונם היה לסייע להתפתחות ישראל. בין הפרויקטים שהוקמו בישראל בסיוע כספי ה"בונדס": מוביל המים הארצי, פיתוח מפעלי ים המלח ואוצרות הטבע שלהם, פיתוח נמלי אשדוד, חיפה ואילת, תחנת הכוח של חברת החשמל בחדרה, הקמת נמל התעופה הבינלאומי נתב"ג ופיתוח מערך מסילות הברזל בישראל. בעתיד מתכנן ארגון ה"בונדס" להשקיע בפיתוח הנגב והגליל ולסייע בפיתוח תשתיות לתעשיית ההיי-טק.
שיטת השגת הממון בתחילת הדרך הייתה פשוטה: "היהודי הטוב" היה רוכש את אגרות החוב לפרק זמן קבוע מראש, תמורת התחייבות של מדינת ישראל להחזיר את התמורה בתוספת ריבית קבועה וכך ליהנות מכל העולמות - גם לעזור לישראל וגם להרוויח ריבית ברורה ומוגדרת מראש. הערבות להחזר ההלוואה והריבית הייתה של ממשלת ישראל וארגון ה"בונדס" היה, בעצם, הברוקר, שבאמצעותו בוצעו העסקות.
במשך השנים התפתח הסחר באגרות החוב הללו ולא רק יהודים רכשו אותן אלא גם מדינות, ארגונים וחברות ביטוח. כיום ההרכב של הגופים הרוכשים הוא כזה: 1700 ארגוני עובדים, 1800 קרנות, ויותר מ-70 מדינות בארה"ב (בהן קליפורניה, פלורידה, אילינויס, מסצ'וסטס, ניו ג'רסי, ניו מקסיקו, ניו-יורק, טקסס ורבות אחרות), חברות ביטוח, רשויות מקומיות גדולות, קרנות פנסיה ענקיות ועוד.
קיומו של ארגון ה"בונדס" חשוב מאוד למדינת ישראל כערוץ לגיוס הון חיצוני, בעיקר בתקופות שבהן היה לממשלות ישראל קושי לגייס הון בחו"ל. במהלך השנים התפתחה מאוד הפעילות העסקית של ה"בונדס" ובדיקת נתוני שיווק אגרות החוב הישראליות מצביעה על גידול משמעותי במכירות השנתיות, כאשר ה"בונדס" התאים את עצמו לתמחור הקרוב יותר לדרישות שוק הפיננסים בארה"ב.
כיום התשואה על אגרות החוב של ה"בונדס" קרובה מאוד לתשואה של אג"ח סחירות שמנפיקה ממשלת ישראל בשוק הפיננסי. אבל. וכאן קיים אבל אחד גדול. אומנם בראש ה"בונדס" עומד נציג ישראלי שחייב לעבור בדיקת התאמה לתפקיד על-פי הסטנדרטים האמריקניים, אבל היות שה"בונדס" היא חברה אמריקנית הפועלת לפי כללי סחר נוקשים הנהוגים בארה"ב, אסור ל"בונדס" לחרוג כהוא זה מן הכללים. ולפי הכללים האלה כל פעילות חריגה שאינה מתאימה להגדרת התפקיד של הארגון, יכול לפתוח בחקירה פלילית בארה"ב כדי לברר מספר שאלות יסוד חשובות.
האחת: האם דירקטוריון ה"בונדס" קבע קריטריונים ברורים להוצאת כספים עבור הזמנת אישים מישראל (ובמקרים מסוימים גם נשותיהם) לביקורים בארה"ב המשרתים את מטרות ה"בונדס". השנייה: האם קיים נוהל קבוע לקבלת אישור פרטני לכל נסיעה ומי בעל זכות החתימה המוסמך לאשר את ההוצאה. השלישית: מה דינו של מי שאחראי לאישור מימון נסיעות ושהייה שלא כדין?
דבר אחד צריך להיות ברור: אם כללי היסוד של הארגון אינם מופעלים כדין או שהם חורגים ממערכת החוקים והתקנות הנהוגים בארה"ב, עלולה לנחות על ה"בונדס" צרה צרורה שתביא להטלת קנסות כבדים על הארגון ואולי אף להעמדה לדין של ראשיו. כל מי שמכיר את ההתנהלות הקשוחה של מערכת אכיפת החוק בארה"ב, בעיקר בתחום הפיננסי, יודע כי המידע שפורסם בתקשורת הישראלית על אודות "חגיגת הנסיעות" של אישים ישראלים במימון ה"בונדס" עלול להגיע לידיעתו של "
האח הגדול" בארה"ב. והאח הזה עלול לנקוט צעדים דרסטיים כדי "לנקות את האורוות".
