ועדת רוטלוי מציעה ליצור חוק <br>זכויות לילד בלבד, ללא זכויות למשפחה

מסקנות ועדת רוטלוי לבדיקת זכויות הילד ויישומם בחקיקה מפחיתה ממעמד ההורים. "קבלת הצעת הוועדה, לפיה הורים לא יהיו בעלי זכויות אלא בעלי סמכויות בלבד, עלולה להחליש את מעמדם כלפי המדינה ולהוביל להתערבות גוברת של המדינה בתא המשפחתי". כך אמרה ד"ר רונה שוז מאוניברסיטת בר-אילן, במסגרת יום עיון שהתקיים במכללת שערי משפט בהוד השרון, בנושא מסקנות ועדת רוטלוי לבדיקת זכויות הילד.

ועדת רוטלוי בדקה באופן כוללני את ההשלכות של הצטרפות מדינת ישראל לאמנת האו"ם בדבר זכויות הילד והגישה דוח כללי, ועוד חמישה דוחות משנה המציעים שינויים משמעותיים בכל מערכת הדינים הנוגעת לילדים במגוון תחומים.

ד"ר שוז הוסיפה, כי רק לאחרונה נהפך על כנו בדעת הרוב בדיון נוסף פסק דין של בית המשפט העליון, המוציא שני בנים (אז בגילאים 12 ו-9) ממשמורת אימם, כנגד רצונם, למרכז חירום מכיוון שאובחנו כסובלים מתסמונת ניכור הורי. ההחלטה הראשונה של בית המשפט העליון מעידה על הסכנה הטמונה בהתערבות המדינה בתא המשפחתי בניגוד לזכויותיהם של הילדים ושל ההורים, על בסיס דעתה של המדינה כי ההתערבות היא לטובת הילד.

מצב זה בעייתי במיוחד במקרים בהם דעתה של המדינה מבוססת על תיאורית הניכור ההורי (PAS), שזכתה לביקורת חריפה בספרות המקצועית ואשר אינה מוכרת עוד על-ידי בתי משפט במדינות רבות.

עו"ד בנימין שמואלי ממכללת שערי משפט מותח אף הוא ביקורת על מסקנות הוועדה. "דוח ועדת רוטלוי מציע למעשה להיצמד בדווקנות לזכויות הילד, ולא להכיר עוד בזכויות ההורה, אלא ב'אחריות הורית' בלבד".

עו"ד שמואלי מציע דרך הסתכלות נוספת. לדבריו, "אין מדובר, למעשה, בסכסוך בין שני זרים האופייני למשפט האזרחי וגם הפלילי, שכן ברקע הדברים נמצאת כל הזמן המשפחה. במקרה דנן מדובר באותה משפחה משני צידי המתרס, כך שכל התערבות משפטית, לצד זה או אחר, עלולה לזעזע את המשפחה ולפגוע בחבריה, ובהם למשל האחיות והאחים של הילד הקורבן, בן-הזוג החף-מפשע ואף הילד-הקורבן עצמו".

"אין הדבר אומר שיש להתייחס בסלחנות למקרים של עבירות או עוולות במשפחה. להיפך, המחוקק במקרים רבים מחמיר במקרים כאלה. אך על בתי המשפט להתנהל בזהירות הראויה ולשים לנגד עיניהם לא רק את זכויות הילד אלא גם, ולא פחות מכך, את זכויות התא המשפחתי כגוף בעל משקל כשלעצמו".

לפיכך, טוען עו"ד שמואלי, יש צורך בהסדרת חקיקה מיוחדת למשפחה (למשל: Family Act), כמקובל במדינות רבות בחו"ל, ולא להסתפק במצב הקיים כיום וגם לא לקבל את הצעת הוועדה, לפיה יש ליצור חוק זכויות לילד בלבד, ללא זכויות למשפחה, ובה זכויות להורים ולילדים האחרים. יש לזכור כי סכסוך במשפחה לא צריך להיתפס בהכרח כהתגוששות בין זכויות הילד לזכויות ההורה. לפעמים במוקד הדיון נמצאת טובת המשפחה ויש להביאה בחשבון יחד עם הזכויות של כל צד.

יו"ר הוועדה, שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, סביונה רוטלוי, הדגישה ביום העיון את הצורך לעגן בצורה מפורשת את זכויות הילדים. זאת, לאור הגידול בממדי העוני בקרב ילדים עולים, גידול בנשירת ילדים ממערכת החינוך, עלייה בשיעור האלימות במוסדות חינוך ועלייה בדיווחים על אודות התעללות בילדים.

בהתייחס לנושא השמה חוץ-ביתית, ציינה השופטת רוטלוי כי תחום זה מתפרס על כל אותם ילדים החיים מחוץ לבתיהם כתוצאה מהחלטה שנתקבלה על-ידי רשויות הרווחה, או על-ידי בית משפט, ולפיה טובתם מחייבת את הוצאתם מביתם לתקופה קצרה או ארוכה, לעיתים עד להגעתם לבגרות או עד לאימוצם. ילדים אלו חיים במסגרות של פנימיות, משפחות אומנה או במעונות משפחתיים.

מדובר על כ-9,000 ילדים, מתוכם כ-15% חיים במסגרת של משפחות אומנה. כלל ילדי ההשמה מהווים למעלה מעשרה אחוזים מסך כל הילדים החיים מחוץ לביתם בישראל, העומד על כ-75,000 אלף ילדים החיים במסגרות מגוונות. עד היום הוסדר תחום ההשמה החוץ-ביתית בחקיקה רק באופן חלקי: תחום האומנה אינו מוסדר כלל בחקיקה והשמת ילדים באומנה מתבצעת מכוח חקיקה כללית והוראות מינהליות בלבד.

תחום הפנימיות מוסדר חלקית בחוק הפיקוח על המעונות משנת 1965 ותקנותיו - חוק מיושן וחסר שאינו מותאם להוראות האמנה ולעקרונותיה, ושהוראותיו מוגבלות בתחולתן לילדים עד גיל 14 בלבד. גובשה הצעת חוק חדשה, מקיפה וכוללת לעיגון תחום ההשמה החוץ-ביתית של ילדים בחקיקה, הכוללת עיגון זכויות ילדים, הסדרת מעמדם של הורים אומנים ודרך בחירתם והפיקוח עליהם, קביעת אחריות המדינה, הדרכים לסיום ההשמה.