|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
האג'נדה של הדמוקרטיה של המהפכה
|
הנביחה הקולנית המהדהדת(!) הופכת אט-אט לנשיכה רכה אך מטרידה מאוד(!!) בישבניהם של אלה היושבים ולא זזים עדיין(!!!) ממקומותיהם בהנהלה ● התקווה היא, שלפחות תתחיל להשתנות דעתם המקובעת כבר שנים (לא צריך דמוקרטיה, בשביל מה צריך דמוקרטיה?! מה הבעיה?!) ● קווים לדמותה הבלתי-דמוקרטית של האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה
|
|
שאול דישי [צילום: אלמה דישי]
|
|
|
|
|
ראשי-הפרקים בנאומו של שאול דישי בפגישת 10 חברי האקדמיה שחתמו על המכתב התומך בשינוי הסעיף 12.6.1. בתקנון האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה המגביל ומונע את השתתפות חברי העמותה ב"אסיפה הכללית" שלה. (2.5.11)
הם עושים רק מה שהם רוצים. מי זה הם?! – "הם" זה אלה שיושבים שם כבר הרבה שנים.
המלכ"ר הפך למקום של הפעלה ושימור כוח. מקום בו "השוק" (איזה שוק?! אולי "כוחות השוק"...) מתקן את עצמו. יושבים שם אנשים שהם בטוחים שהם משקיעים זמן ומאמץ "לטובתנו" – ציבור החברים. הם ממש, ולא בדיוק מאפשרים לאחרים עם "אג'נדות אחרות" (לכאורה) משלהם, להצטרף אליהם ו/או להחליפם מדי פעם בפעילותם הציבורית "הקדושה".
רעיונות לא מתקבלים. הצעות לא בדיוק נענות (הקול בשליפה מן המותן/ניים הצרים). הם עונים בשיטה של הגשש במערכון "הכה את המומחה" – עם ד"ר ערב. "הם" = אוריינטציה של איגוד המפיקים – השולטים כרגע (ובעצם כבר מזמן) בכיפה.
לא ייתכן שגוף (מוסד וולונטרי) שמטרתו העיקרית היא בחירה דמוקרטית, יהיה ללא דמוקרטיה רחבה ונקייה לחלוטין בבסיסו (הרחב). לא ייתכן שגוף כזה – הממומן מכספי החברים בו - יקבל תמיכה כספית ציבורית, כאילו הוא "דמוקרטי" והוא בעצם "לא".
ביצירתה של האקדמיה לפני יותר מ-20 שנה, רצינו להוציא את ההחלטות על הפרסים והכיבודים מידיהם של "פקידים" ממונים ממעל, והגענו למצב בו חבורה די מקרית של "חברים קבועים" (מתחפרים ולא זזים) מנהלים את העניינים – כשהתקנון הוא רק "גאייד-טרק" רחוק.
הם "מעוותים" אותו (לכאורה) כרצונם, ולא מתקנים את עצמם גם עת מאירים ומעירים להם – אחרי דיון "מתיש ומייגע". ב-2010 הם מעזים לפעול כנגד התקנון עם הכנסת "באג" לתוך הבסיס של ההצבעות. הם מתנהגים כבעלי מוסד פרטי – מועדון להקרנת סרטים חינם לחברים ובני-זוגם + מקום בו מתחככים עם חלק ממנהלי הקרנות ו"השוק מתקן את עצמו". "הגולם קם על יוצרו" ומשרת רק את "המינהלה שלו", ואת "הקיים ממילא" - וזאת בצורה מתנוונת והולכת.
שיטת הסלקציה של התיעודיים אינה ממוסמכת בתקנון בו כתוב שרק החברים בעצמם יצביעו על הסרטים. היא עברה "אישור/ון" עם קבלת הסכמה מאיגוד היוצרים התיעודיים. והופ!... יש לנו/להם "מסורת" שמנוגדת לדמוקרטיה ולתקנון.
אין עם מי לדבר, אנחנו (בינתיים!) רק נובחים – והאקדמיה בלי הדמוקרטיה לחבריה (בינתיים!) נשארת ונשארת (באופן זמני, כמובן).
|
|
הכותב הוא משורר, צלם, תסריטאי, מפיק ובמאי של סרטים תיעודיים(!) ועלילתיים(!!) - חבר האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה מיום היווסדה.
|
|
| תאריך:
|
08/05/2011
|
|
|
עודכן:
|
08/05/2011
|
|
שאול דישי
|
|
האג'נדה של הדמוקרטיה של המהפכה
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
ז. ארוך
|
9/05/11 10:37
|
|
|
|
2
|
|
דוד זילבר
|
9/05/11 13:21
|
|
|
|
3
|
|
מ. ערוך
|
11/05/11 23:51
|
|
|
ארצות הברית והעולם "הנאור" חוגגים בימים אלה את חיסולו של רב-המחבלים אוסמה בן-לאדן. השמחה מובנת, וגם אם חלפו כמעט עשר שנים מאז הפיגוע המחריד במגדלי התאומים בניו-יורק ב-9 בספטמבר 2001, הצדק נעשה, כדברי הנשיא האמריקני ברק חוסיין אובמה. האומנם?
|
|
|
|
|
כל "תהליך השלום" כולו מבוסס על שקר, ומטרתו, רצח עם. ממשלות ישראל, אחת אחר השניה, טיפחו והפיצו את השקר הזה, ועם כך סיכנו את חייהם של 5 מיליון ישראלים וגם את חיי כל יהדות העולם. משום, שאם לא תהיה מדינת ישראל, שאר היהודים, המתגוררים בארבע קצבות תבל יאבדו את החופש שלהם, שבו הם זכו ביום שישי, 14 מאי 1948 - 5 אייר 5708 - עם הכרזת עצמאותה של מדינת ישראל; מספיק עם הבלוף וההתחזות.
|
|
|
|
|
יום העצמאות מחובר ליום הזיכרון שקדמו לו יום השואה וחג החיֵרות. יהיו מי שיראו בכך מקרה ואחרים יטענו (אני ביניהם) שזה ממש לא במקרה. כי יש קשר הדוק בין החגים וימי הזיכרון הללו שהיוו יסוד ללאום היהודי בעת העתיקה והחדשה כאחד. אנו יודעים שעצם השגת חֵירות אישית ולאומית, היציאה משִעבוד ו/או עבדות לעצמאות, איננה מעניקה באמת חיֵרות אמיתית. המדינה הדמוקרטית-ליברלית החזקה והעצמאית ביותר תמצא עצמה משועבדת, במודע או שלא במודע, למָרוּתם של כוחות פנימיים וחיצוניים הפוגעים למעשה בעצמאותה ובחיֵרותה הלאומית, וזאת כדי לשמור על האינטרס הקיומי הגובר על הכול. אפילו החיֵרות האישית של האדם לא תוכל לצאת לפועל במלואה, אם לא ישעבד האדם מרצונו החופשי את חֵירותו כדי לאפשר ביצוע המדיניות החברתית והלאומית על-ידי האומה והחברה בהן הוא בוחר לחיות.
|
|
|
|
|
אסון הכרמל יכול היה לקרות בכל זמן ובכל עת. כפי שחיסולו של בן-לאדן נפל כפרי בשל לידיו של נשיא ארה"ב ברק אובמה, כך השריפה ביערות הכרמל נפלה על ראשו של שר הפנים אליהו ישי. ההשפלות, הצעקות, הנאצות שהיו מנת חלקו במשך חודשים רבים לא היו מוצדקות. לא הוא האשם הישיר באסון של משפחות רבות שסבלו ועדיין סובלות ממותם של קרוביהן.
|
|
|
|
|
מסופר על הרב דוד כהן ז"ל (שהיה תלמידו של הרב קוק), שנאלץ להיפרד מארוסתו במהלך מלחמת העולם הראשונה. היא הפרידה ביניהם למשך שנים לא מעטות. את תמונתה הוא הקפיד לשים על שולחן לימודו וכך שמר על סוג של קשר נפשי איתה (מסרונים ואימיילים לא היו בשימוש בימים ההם). משהו מעין זה התרחש במשך שנות הגלות, בסיפור האהבה בינינו ובין ארצנו. הארץ האהובה הייתה כל-כך רחוקה מאיתנו והנה נפגשנו ואנחנו ביחד. אף פעם לא שכחנו - דיברנו עליה, כתבנו עליה, חיכינו לה, הזכרנו אותה בכל מיני הזדמנויות. אבל זה תמיד היה מרחוק. והנה עכשיו כמה יפה לראות את זה מתממש. וכמה אוהבים יש לה וכמה סגנונות של אהבה ישנם. ארץ מוקפת אהבה. אומנם לא תמיד זה קל ובכל זאת זה קורה. איש-איש וקבוצה-קבוצה בסגנונה היא.
|
|
|
|
|
